10 בדצמבר 1966 – כ"ז בכסלו ה'תשכ"ז
הענקת פרס נובל לספרות לשני זוכים באותה השנה היא מאורע נדיר, שחזר על עצמו מאז רק פעם אחת, אך בשנת 1966 הוענק פרס נובל לש"י עגנון וגם לנלי זק"ש.
כאשר שר החינוך והתרבות זלמן ארן בישר לעגנון על זכייתו בפרס הוא הגיב בחוסר אמון, והפטיר "עורבא פרח". אך הפקפוק הפך לאמון, ועגנון נשא נאום מרגש, שגם נדפס על השטר של 50 שקלים חדשים, עליו התנוססה דמותו של עגנון בין השנים 1985 – 2014:
מתוך קטסטרופה היסטורית שהחֱריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום, בחזון לילה, ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלוויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עַמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שֶׁמִּיִּרְאָתָם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם אֵחַי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב.
נלי זק"ש היתה משוררת ומחזאית יהודייה גרמניה, שכתבה בגרמנית וביידיש. בזמן מלחמת העולם השנייה ניצלה מעבודות כפייה בזכות הסופרת השוודית סלמה לגרלף. יצירתה השתנתה בעקבות המלחמה והפכה לקינה על השמדת היהודים. על זכייתה המשותפת עם עגנון אמרה, שעגנון מייצג את מדינת ישראל, ואילו היא – את הטרגדיה של העם היהודי.
מוזמנים לשתף
