ד' באלול ה'קנ"א – 5 באוגוסט 1391
בערים טולדו וברצלונה שבספרד נהרגו יהודים רבים במסגרת 'גזרות קנ"א'. הגזרות פרצו כחודש מוקדם יותר בסביליה, בעקבות התפשטות המגפה השחורה. המגפה, שהגיעה מהמזרח הרחוק ב-1348 מהמזרח הרחוק, התפשטה במהירות באירופה וחיסלה במחצית השניה של המאה ה-14 כשליש מאוכלוסיית היבשת, ורבים האשימו את היהודים בהפצת המגפה. בסוף המאה ה-14 גברה המתיחות בין שכבות שונות בחברה הנוצרית בספרד – אצולה והעניים, עירוניים ותושבי הכפרים. היהודים נמצאו בתווך, נחשבו יריבים של כל הקבוצות, ונפגעו בידי כולם. וכך, בשנת קנ"א (1391) פרצו מהומות בחצי האי האיברי תחת הססמא "התנצרות או מוות". ב-ד' באלול (5 באוגוסט) הותקפו הקהילות בטולדו ובברצלונה והוחרבו כליל. רבים נהרגו, ואחרים בחרו להתנצר. עד מהרה הפכו המהומות נגד היהודים למלחמת אזרחים של ממש, בה התקוממו האיכרים כנגד האצולה. ההתקוממות דוכאה לבסוף בידי בית המלוכה. הפילוסוף רבי חסדאי קרשקש, שהיה ידיד המלך, ניסח את מצב היהודים באותה שנה במילים הבאות:
מכל רכושנו לא נשאר לנו בלתי גויותינו, ובכל זאת לבנו יהגה אימה ועינינו אל אבינו שבשמים.
מוזמנים לשתף
