1 במרץ 1920 – י”א באדר ה’תר”פ
ננטשה חצר תל חי. ב-1905 ראשוני החלוצים הגיעו לאדמות תלח’ה, שלימים הפכו לתל חי, כדי לחזק את ההתיישבות היהודית בצפון הגליל. ב-1907 החל לפעול במקום משק חקלאי, ואחרי נסיגת העות’מאנים בשנת 1918 קיבל המקום את שמו: תל חי. בעקבות הסכם סייקס פיקו, בו חילקו אנגליה וצרפת את השליטה במזרח התיכון, עברה תל חי להיות בשליטת הצרפתים. השלטון הצרפתי היה רופף והערבים ניצלו זאת כדי לזרוע מהומות באזור. הם התקיפו כוחות צרפתיים, וגם היישובים היהודיים בגליל היו מטרה להתקפותיהם. ההתקפות על תל חי החלו בסוף דצמבר 1919, ובעקבותיהן הגיעה קבוצת מתנדבים בפיקודו של יוסף טרומפלדור לחזק את היישוב.
ב-1.1.1920 הגיעו למקום בדואים חמושים, ודרשו לבדוק אם אין כוחות צרפתיים בחצר. הם עלו לקומה השנייה של “העלייה” (הבניין המרכזי בחצר תל חי) והחלו לירות משם על היושבים. החל קרב יריות, והמוני ערבים שהיו מחוץ לחצר הצטרפו לבדואים החמושים. בשל האבדות והסיכוי הקלוש למפנה בקרב, עזבו מתיישבי תל חי את החצר ועברו לכפר גלעדי. טרומפלדור, שנפצע בקרב, מת בדרך לכפר גלעדי. הרופא שטיפל בו, ד”ר גרי, ואחרים העידו שלפני מותו אמר: “אין דבר, טוב למות בעד ארצנו”. בקרבות הירי בתל חי נפלו גם שניאו שפושניק, אהרן שר, שרה צ’יזיק, דבורה דרכלר, בנימין מונטר, זאב שרף ויעקב טוקר. הנופלים נקברו בבית הקברות שבין תל חי לכפר גלעדי, ומעל קברם הוצב פסל “האריה השואג”. חצר תל חי שוחזרה ומשמשת כיום מוזיאון. העיר קריית שמונה נקראת על שם שמונת נופלי תל חי.