יז באדר ד’פ”א – 3 במרץ 321
הקיסר הרומי הנוצרי קונסטנטינוס ‘הגדול’ קבע כי יום ראשון – שהיה יום אלילי שהוקדש לאל השמש – ייחשב ליום המנוחה הנוצרי ויוקדש לעבודת האל במקום יום השבת. תקנה זו נועדה ליצור אחידות בין מנהגם של עובדי האלילים לזה של הנוצרים ולבודד את היהודים, שכן בעקבותיו הם יהיו היחידים שיקדשו את יום השבת. יחסו של קונסטנטינוס ליהודים היה מורכב; לצד פעולות לטובתם כמו צו מילנו שכלל הכרה בחופש דת ליהודים, הוא נקט גם פעולות נגדם כמו אשרור הצו האוסר עליהם לבקר בירושלים וכמו תקנה זו בנוגע ליום השבת.