כ”ז בשבט ד’רי”ז – 7 בפברואר 457
הקיסר לאו הראשון, שליט האימפריה הביזנטית, עלה לשלטון. יחסו של לאו ליהודים לא היה שונה מזה של קיסרים ומלכים אחרים בימי הביניים, אולם צו שהוצא בימי שלטונו הוא אחד המסמכים הראשונים שבהם נקבע כי יהודים חייבים להמיר את דתם לנצרות וכי יהודים שהתנצרו ושבו ליהדות או שנתפסו מקיימים את מצוות דתם הקודמת בסתר יזכו לעונשים כבדים, החל מאבדן רכושם ועד לאבדן חייהם. צווים מעין זה הפכו כמעט לנורמה ברחבי אירופה בימי הביניים.