בלב אחד ממחנות הריכוז בגרמניה הסתתר יקום נפרד. תחת איום מתמיד של מוות התארגנה רשת מחתרתית של אסירים, והיא הצליחה בין השאר להגן על מאות ילדים. מה התרחש בבלוק הסודי, כיצד הוטעו הנאצים ברגע האחרון ואיך צמחו מתוך האפלה מנהיגים וחתני פרס נובל?

בכ"ח בניסן תש"ה (11.4.1945) שוחרר מחנה הריכוז בוכנוולד על ידי הארמיה השלישית של צבא ארצות הברית. באותה עת היו במחנה כ-21 אלף אסירים, ובהם כ-4,000 יהודים. הרב הצבאי הרשל שכטר הגיע למחנה מעט לאחר שחרורו:

הגעתי לבוכנוולד. את המראות שנגלו לעיניי והחרותים עמוק במוחי ובלבי לא אשכח כל עוד אני חי … מראה הגיהינום שקרע אותי מבפנים … שאלתי האם יש ניצולים יהודים … ראיתי שורה ארוכה של צריפים. נכנסתי לראשון … שם הם היו. שורות שורות של מדפי עץ מן הרצפה עד התקרה ועליהם שקי קש מצחינים. הייתי המום. פגשתי פנים אל פנים את המציאות המרה של הטרגדיה היהודית. הסתכלתי על האנשים וראיתי עיניים … הם היו רק עור ועצמות, מורעבים, כחושים. הם הסתכלו בי בעיניים מפוחדות, נרדפות, משותקות. הם לא ידעו איפה הם ומה קורה … באופן אימפולסיבי התחלתי לצעוק ביידיש: "שלום עליכם. יידן, איר זענט פריי (יהודים, אתם חופשיים)! אני אמריקני, אני רב!" … הם הביטו בי, לא מאמינים למשמע אוזניהם, ואני הבטתי בהם, לא מאמין למראה עיניי … הלכתי מצריף לצריף וחזרתי על הדברים … האנשים האלה היו בשר מבשרי … אם אבי לא היה עוזב (את אירופה) בזמן, הייתי אני שם ("בית הילדים באקואי, צרפת – 'ילדי בוכנוולד' בחסות האוז"ה", אתר יד ושם).

ההלם שתיאר אפיין את חוויית המפגש הראשוני עם שורדי המחנות, אך בבוכנוולד חיכתה למשחררים הפתעה נוספת: קרוב לרבע מהשורדים היהודים – כמעט אלף מהם – היו ילדים עד גיל 18, והצעיר שבהם היה בן ארבע בלבד.

הימצאות של ילדים במחנה ריכוז לאורך זמן הייתה תופעה חריגה ביותר, והיא התאפשרה בבוכנוולד בזכות תנאי הקיום הייחודיים של המחנה ובזכות אומץ לבם של אנשים – יהודים ושאינם יהודים – שסיכנו את חייהם למען הצלתם של הילדים הללו. זהו סיפורם מעורר ההשתאות.

 

בין עצי האשור

מחנה בוכנוולד, ממחנות הריכוז הגדולים שהקימו הנאצים בגרמניה, החל לפעול בקיץ 1937. הוא ניצב על רכס הרים מיוער סמוך לוויימר, העיר שבה נחקקה חוקת הרפובליקה שקדמה לרייך השלישי ואף נשאה את שמה. תחילה נקרא המחנה אטרסברג, על שם ההר שעליו נבנה, אך השם לא נשא חן בעיני ועדת התרבות של המפלגה הנאצית ששכנה בוויימר. הר אטרסברג היה מזוהה עם המשורר וההוגה הגרמני בן המאה ה-19 יוהן וולפגנג פון גתה, מסמליה של התרבות הגרמנית. ליד שער המחנה ניצב עץ אלון מפורסם שעל פי המסורת נהג גתה לשבת תחתיו ולכתוב את שיריו. כדי שלא להכתים את השם אטרסברג ולקשור אותו למחנה ששימש לכליאת מי שנתפסו כפסולת האנושית של הרייך, הוחלף שמו בשם בוכנוולד – יער אשור בגרמנית – שם פסטורלי שלא יכול לרמוז ולו במעט על הזוועות שהתרחשו במחנה.

בוכנוולד, שיועד לגברים בלבד, לא הוקם כמחנה השמדה אלא כמקום כליאה לאסירים פליליים, לאסירים פוליטיים ולמי שנתפסו כגורמים אנטי סוציאליים, ובהם מובטלים, חסרי בית, שיכורים והומוסקסואלים. מקיץ 1938 ואילך נכלאו בו גם יהודים, ובהמשך גם שבויי מלחמה, עובדי כפייה מהארצות הכבושות וצוענים. במהלך שמונה שנות קיומו עברו בו כרבע מיליון איש, ומעריכים כי כשבעים אלף מהם מתו, כולל אלה שהוצאו לצעדות מוות ואסירים שנשלחו להשמדה במחנות אחרים. בבוכנוולד לא הייתה המתה שיטתית, אך אסירים מתו כתוצאה מרעב, ממחלות, מעבודת פרך, מעינויים ומענישה. הסיפורים על האכזריות במחנה מסמרי שער.

בשער המחנה התנוססה כתובת סרקסטית בגרמנית: "כל אחד לגורלו", ורווחה האִמרה כי בבוכנוולד אין חולים, כאן כולם בריאים! בהתאם לכך נדרשו כולם לצאת לעבודת כפייה מפרכת למרות תנאי מגורים והזנה תת אנושיים. כבר בתחילת המלחמה אסר מפקד המחנה קרל קוך להעניק טיפול רפואי כלשהו לאסירים היהודים, ועובדה זו הופכת את סיפור הצלתם של מאות הילדים למופלא במיוחד.