באחד המצבים הקשים שבהם יכול אדם למצוא את עצמו, בחרה אתי הילסום בחמלה כגישה כללית. סדרה חדשה מעבדת את יומניה ליצירה רלוונטית ומטלטלת

אתי

---

חגי לוי
צרפת, גרמניה, הולנד, 2025, 328 דקות

 

אחת היצירות החשובות שנעשו בדורנו היא היצירה הקולנועית ׳אתי׳ מבית היוצר של חגי לוי. זהו סיפורה של אתי הילסום, צעירה יהודייה הולנדית שנספתה באושוויץ ב־1943 בהיותה בת 29 . במהלך המלחמה, ובייחוד בשנים 1943-1941 , כתבה הילסום – בעלת תואר במשפטים ובפסיכולוגיה – יומן שבו תיעדה את מחשבותיה וחוויותיה. ביומן היא תיארה מסע של התפתחות רוחנית ונפשית שעברה באותה התקופה. זהו מסע התבגרות של אישה־נערה, שנעה ממבט המרוכז בבעיותיה האישיות לדמות רוחנית החפצה בטובתם של אחרים. לימים פורסם היומן כספר בשם ׳השמיים שבתוכי׳.

היצירה היא קו־פרודוקציה צרפתית, גרמנית והולנדית. בתחילה חשב לוי על סרט קולנוע, אך הסיפור הלך והתרחב עד שבסופו של דבר עוצב לכדי סדרה בת שישה פרקים. לוי העיד כי ההקרנה בפסטיבל ונציה הוכיחה לו שמדובר בסרט מחולק יותר מאשר בסדרה, כלומר ביצירה שמקומה

בבתי הקולנוע יותר מאשר על מסך הטלוויזיה. מבלי להכריע בשאלת הסוגה, דומה שאפשר לקבוע גם לגבי יצירה זו:

אם ננסה לסכם אלפי שנות הגות במהותה של האומנות על רגל שטחית אחת, נוכל לומר שתכליתה לומר משהו על מצב האדם. האדם יוצר יצירה בדיונית כדי לפרש ולתת טעם חדש, זווית חדשה, על 'היות אדם' (צחי כהן, 'למה דומה קולנוע – קריאות תרבותיות בקולנוע בן־זמננו׳, עמ' 17). 

בבחירותיו האומנותיות של לוי – בתסריט, בליהוק, בבימוי, בצילום ובסאונד – נותן היוצר פרשנות לדמותה וליומנה של אתי הילסום, בה בשעה שהוא מגיב למציאות ימינו ומצמיח בתוכה מבט על הקיום האנושי מזווית חדשה. במובנים רבים, הן אסתטיים הן אתיים, מבקש לוי לממש בעצם מעשה היצירה שלו את משאלתה הגדולה של גיבורתו, שנכתבה במילים החותמות את

יומנה: ״להיות רטייה על פצעים רבים״ (אתי הילסום, ׳השמיים שבתוכי׳, עמ׳ 152).

ידידיה של אתי השיגו עבורה משרה במחלקת התרבות של ׳מועצת היהודים׳ – הגוף שתיווך בין היהודים לבין השלטון הנאצי ופעל ליישום פקודותיו. אך אתי בחרה להגיע מרצונה למחנה המעבר וסטרבורק, שאליו נשלחו היהודים טרם הובלתם לאושוויץ, כשהיא מונעת מתחושת שליחות לסייע, לתמוך ולהביא אור אל המקום החשוך ביותר על אדמת הולנד.