מנקודת המבט היהודית מהווים חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון על ידי הבבלים את אחת מנקודות השפל בתולדות עמנו. אולם מהכרוניקות הבבליות עולה כי עבור הבבלים היה זה רק מהלך אחד מרבים בסבך המורכב של בניית אימפריה שתשתרע מהרי איראן ועד לנילוס

609 לפסה"נ. באזור חרן נערכים אלה מול אלה צבאות אשור – הכוח הוותיק במרחב בראשות אשור אובליט מלך אשור האחרון ובעלי בריתו המצרים – וצבאות הכוח הבבלי העולה. הקרב בין שתי האימפריות נזכר בכרוניקה הבבלית בשנה ה-17 לנבופלאסר מלך בבל, המכונה גם בשם הארכאי 'מלך אכד':

בחודש תמוז אשוּר אֻבַּלִט מלך אשור, חיל מצרי גדול [ ] חצה את הנהר ויצא לכבוש את העיר חרן [ ] ניצחו את חיל המצב אשר הציב מלך אכד בתוכה. לאחר שניצחו חנו על חרן. עד חודש אלול תקף את העיר ללא הצלחה. אך לא שבו כלעומת שבאו. מלך אכד בא לעזרת צבאו [ ] … ערים רבות בהרים [ ] שלהם שרף באש. בעת ההיא צבא [ ] עד גבול אררט הלך. [בארץ?] שלהם בזזו … מלך אכד חזר לארצו (מרדכי כוגן, 'אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט'-ו' לפסה"נ', עמ' 128. בסוגריים מרובעים השלמת המהדיר או קטע חסר).

הד למערכה זו נמצא גם במקרא, שם מתואר ניסיונו של יאשיהו לתקוף את פרעה בזמן מסעו צפונה:

בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל נְהַר פְּרָת, וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ (מלכים ב' כ"ג, כ"ט).

הקרב הסתיים בניצחון בבלי, האימפריה האשורית ירדה מעל במת ההיסטוריה והבבלים ירשו את שטחי האימפריה האשורית שממזרח לפרת. מצרים – שגם בפעם הזו עזרתה הייתה בבחינת משענת קנה רצוץ – עדיין החזיקה בשטחים שממערב לפרת.

 

הכרעה בכרכמיש

בשנת 605 לפסה"נ נערך בכרכמיש קרב גדול בין בבל למצרים, קרב על השליטה במזרח התיכון כולו. גם קרב זה נזכר בכרוניקה הבבלית. הפעם מסופר כי מלך בבל נבופלאסר נותר בארצו, כנראה בשל גילו המתקדם, ובנו נבוכדנאצר הנהיג את צבאות אשור:

מלך אכד בארצו. נבוכדראצר בנו הבכור [יו]רש העצר [את צבא ארץ אכד] גייס. הוא יצא בראש צבאו לעלות אל כרכמיש אשר על גדת הפרת. [ ] אשר חנו בכרכמיש. הוא עבר את הנהר. [ ] נלחמו זה בזה. צבא מצרים נסוג מפניו. הוא הנחיל להם [מפלה] עד בלתי השאיר להם שריד. את שרידי צבא [מצרים] אשר נמלטו [מן] המפלה ושלא הוכו בחרב, בפחוות חמת השיגום צבאות אכד. הנחילו להם מפלה. איש [לא חזר] לארצ[ו]. ביום ההוא עבר נבוכדראצר את ארץ ח[מ]ת לכל אורכה (כוגן, עמ' 131).

הכרוניקה מתארת כיצד נבופלאסר מת ובנו תפס את השלטון. נבוכדנאצר המשיך לפעול בארצות שכבש, ושב לבבל לחגוג את חג האכיתו – ראש השנה הבבלי שחל בא' בניסן:

עשרים ואחת שנה מלך נבופלאסר בבבל. בחודש אב, יום ח' (הלך) לגורלו. בחודש אלול חזר נבוכדראצר לבבל, ובחודש אלול, יום א', ישב על כיסא המלכות בבבל. בשנת מלכו חזר נבוכדראצר לארץ חת, ועד חודש שבט בארץ חת התהלך כשליט. בחודש שבט הביא את מנחת ארץ חת העשירה לבבל. בחודש ניסן אחז בידי האל בל ובן בל וחגג את חג האַכִּתֻּ (שם).

קרב כרכמיש נזכר גם בספר ירמיהו:

לְמִצְרַיִם עַל חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר הָיָה עַל נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ, אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה … מַדּוּעַ רָאִיתִי הֵמָּה חַתִּים נְסֹגִים אָחוֹר וְגִבּוֹרֵיהֶם יֻכַּתּוּ … צָפוֹנָה עַל יַד נְהַר פְּרָת כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ. מִי זֶה כַּיְאֹר יַעֲלֶה, כַּנְּהָרוֹת יִתְגָּעֲשׁוּ מֵימָיו. מצְרַיִם כַּיְאֹר יַעֲלֶה וְכַנְּהָרוֹת יִתְגֹּעֲשׁוּ מָיִם … הֹבִישָׁה בַּת מִצְרָיִם, נִתְּנָה בְּיַד עַם צָפוֹן. אָמַר ה' צְ-בָאוֹת אֱ-לוֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פוֹקֵד אֶל אָמוֹן מִנֹּא וְעַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם וְעַל אֱלֹהֶיהָ וְעַל מְלָכֶיהָ, וְעַל פַּרְעֹה וְעַל הַבֹּטְחִים בּו … וּנְתַתִּים בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד עֲבָדָיו (ירמיהו מ"ו, ב'-כ"ו).

בעקבות התבוסה המצרית השתלטה בבל על השטחים האשוריים שממערב לפרת. ספר מלכים סיכם בתמציתיות את השינויים הגאופוליטיים במרחב:

וְלֹא הֹסִיף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָצֵאת מֵאַרְצוֹ, כִּי לָקַח מֶלֶךְ בָּבֶל מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת כֹּל אֲשֶׁר הָיְתָה לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם (מלכים ב' כ"ד, ז').

נראה שיהודה החלה להעלות מס לבבלים בשנת 605 לפסה"נ. בכרוניקה הבבלית ארץ ישראל אינה נזכרת בפירוט, שכן היא מתמקדת ביחסי הגומלין בין הבבלים לבין המעצמות אחרות – מצרים ואשור. אולם כיבוש האזור נזכר בכרוניקה בקצרה, בתיאור התנהלותו של נבוכדנאצר בשטחים שממערב לפרת, המכונים ארץ חת, בשנה הראשונה למלכותו:

נבוכדראצר בחודש סיון גייס את צבאו ויצא אל ארץ חת. עד חודש כסלו התהלך בארץ חת כשליט. כל מלכי ארץ חת באו לפניו, והוא קיבל את מנחתם העשירה. אל אש[ק]לון יצא, ובחודש כסלו כבשה. לכד את מלכה, הוציא ממנה שבויים, [שלל] את שללה. את העיר הפך לתל חורבות. בחודש שבט פנה [וחזר] לבבל (כוגן, עמ' 131).

הבבלים נאלצו לפגוע קשות באשקלון למען יראו וייראו, ונראה שהיחידות הפוליטיות האחרות באזור הבינו היטב מיהו בעל הבית החדש במרחב. אולם כיבוש סוריה וארץ ישראל היה רק המבוא; השליטה באזורים אלה הייתה מבחינת הבבלים הקדמה לדבר האמיתי, לפרס הגדול באמת שאליו נשאו את עיניהם – מצרים.

 

ממלכה בשולי הדרך למצרים

מצרים נחשבה ליהלום הנוצץ של ימי קדם: מדינה עשירה כקֹרח, אסם התבואה של העולם הקדום, שעמדה בקשרי מסחר עם אפריקה ועם ערב, ובשווקיה היו תבלינים, זהב ושנהב. בנוסף הייתה למצרים גישה לים סוף ולים התיכון והיא ישבה בצומת מסחרי חשוב בקצה גשר היבשות בין אפריקה לאסיה.

הבבלים לא היו יוצאי דופן ברצונם לקחת לעצמם את עושרה של מצרים. כובשים רבים לפניהם ואחריהם ניסו להשתלט עליה, ותנאי מקדים לכל הבאים למצרים מצפון הוא כיבוש פלשת, השער למצרים. הבבלים התאמצו לכבוש את אשקלון, שכן השולט באשקלון ובעזה – שולט בפלשת.

יהודה כשלעצמה לא הייתה חשובה במיוחד. ממלכה הררית קטנה למדי הגובלת במזרח ובדרום במדבר ובצפון בפחוות שומרון האשורית. אולם במערב גבלה יהודה בפלשת, ואם פלשת היא השער למצרים, הרי שיהודה היא משקוף השער. שליטה יעילה בפלשת מחייבת גם שליטה ביהודה.

לאחר שהבבלים ביססו את שלטונם בסוריה, בפלשת ובארץ ישראל הם היו בשלים לאתגר של פלישה יבשתית מפלשת דרך צפון סיני למצרים, בנתיב המכונה בספר שמות (י"ג, י"ז) "דרך ארץ פלשתים". בכרוניקה הבבלית תוארו בתמצית האירועים שהתרחשו ב-601 לפסה"נ, בשנה הרביעית לנבוכדנאצר:

מלך אכד גייס את צבאו ויצא אל ארץ חת. בארץ חת [התהלך כש]ליט. בחודש כסלו יצא בראש צבאו ויצא אל ארץ מצרים. מלך מצרים שמע וג[ייס?] את צבאו. הם לחמו בקרב שדה פנים אל פנים והנחיתו מכה קשה זה על זה. מלך אכד וצבאו חזרו [ושבו] לבבל (שם, עמ' 132).

הנסיון לכבוש את מצרים בסערה כשל, והכרוניקה אינה מסתירה את המכה הקשה שספגו הבבלים. הקרב נערך כנראה בצפון סיני והצבא הבבלי נסוג מובס. עדות למכה הקשה שספגו הבבלים יש בתיאור השנתיים הבאות. מלך בבל ליקק את פצעיו ותקף את שבטי הערבים. הכרוניקה מתארת בקצרה את השנים האלה. במקום לכבוש את מצרים הגדולה והעשירה פרק מלך נבוכדנאצר את זעמו ותסכולו על הערבים:

שנה 5: מלך בבל בארצו. הוא ארגן את מרכבותיו וסוסיו הרבים.

שנה 6: (ב)חודש כסלו גייס מלך אכד את צבאו ויצא אל ארץ חת. מארץ חת שיגר את צבאו והם פשטו במדבר. שללו בכמות גדולה את שללם, מקניהם ואֵלֵיהם של הערבים הרבים. בחודש אדר שב המלך לארצו (שם).