מעטים בלבד יודעים עליה משהו, וגם שלט הרחוב הנושא את שמה אומר מעט מאוד. מנהיגותה של גיטל דינוביץ צמחה מתוך החנות שניהלה בשנים הקשות ובמלחמות שידעה ירושלים

בירושלים יש 72 רחובות בלבד שנקראו על שמן של נשים, לעומת 1,035 רחובות על שם גברים. המצב בערים האחרות בארץ לא שונה בהרבה. בתל אביב למשל תמצאו רק 61 רחובות על שם נשים, לעומת 878 על שם גברים. גם אם נעריך שפועלם של גברים במהלך ההיסטוריה היה מוחצן וניכר יותר מפועלן של נשים, הרי שבוודאי לא ייתכן לטעון שנשים, ועוד בארץ ישראל, הותירו חותם של כשבעה אחוזים בלבד ביחס לעמיתיהן מהמגדר האחר. לא נותר אפוא אלא להעריך כי הנשים שזכו לחיי נצח על שלט רחוב היו מיוחדות או מקושרות באופן יוצא דופן ועל כן התקבלו בהסכמה על דעתם של חברי ועדת השמות בעיריות השונות.

אחת מאותן יחידות סגולה שזכו לרחוב בירושלים היא גיטל דינוביץ ששמה אינו מוכר כיום לרוב הציבור. הסמטה הצנועה הנקראת על שמה יוצאת מרחוב יפו, מול שוק מחנה יהודה, לשכונת אוהל שלמה ('אבו בסל') בואכה מקור ברוך. חיפוש השם גיטל דינוביץ ברשת מעלה בעיקר תוצאות העוסקות ברחוב שנקרא על שמה – דירה למכירה, מרפאה שנפתחה וכדומה. התוצאות המועטות שכן עוסקות בה ובחייה, בעברית או באנגלית, מספקות מידע חלקי מאוד, מועתקות זו מזו וממוקדות בעיקר בבעלה המנוח או בבנה רב הפעלים אברהם. גם ויקיפדיה ממלאת את פיה הווירטואלי מים. אפילו בשלטי הרחוב שלה, במקום שנועד להסביר מעט מי הייתה, מופיע רק המשפט הסתום "אשת חיל, ממגניה של ירושלים, תרל"ט-תרצ"ט". גם על מצבתה שבהר הזיתים לא תמצאו מזור, שכן שם נכתב רק "אשת חיל רבת פעלים". מי היא אם כן גיטל דינוביץ המסתורית?

 

לירושלים

גיטל ברכה דינוביץ נולדה ב-1879 לטויבע איטה ויוסף נחום שלזינגר בעיירה הקטנטנה טופצ'יב שליד העיר בריאנסק שברוסיה. אביה היה סוחר יהודי דתי ואמיד שהועיד לילדיו חיים יהודיים משופרים יותר, ועל כן עוד בילדותה עקרה משפחתו מהעיירה הנידחת בפאתי רוסיה הרחק דרומה אל הקהילה היהודית התוססת באודסה המעטירה שבאוקראינה, לחוף הים השחור. אודסה הייתה באותה עת אחד המעוזים הבולטים של תרבות ויצירה יהודית ועברית מודרנית, ובאווירה יהודית קוסמופוליטית זו גדלה גיטל הצעירה. היא זכתה לחינוך יהודי דתי מודרני, וגדלה להיות אישה עצמאית, משכילה ובעלת כישרון מסחרי יוצא מן הכלל.

בהיותה בת עשרים פגשה גיטל שלזינגר ביצחק יעקב דינוביץ, צעיר יוצא פינסק שניהל חנות מזון גדולה במרכז אודסה. השניים נישאו, וגיטל הצטרפה לעבודה בחנות לצד גידול ילדיהם שנולדו בזה אחר זה. אפשר שהזוג דינוביץ היה ממשיך בשלווה בעסקיו המשגשגים להפליא באודסה, אלמלא פרצה באוקטובר 1905 מהפכה שבעקבותיה נאלץ הצאר להעניק זכויות אזרחיות ופוליטיות לעם הרוסי. אנשי הראקציה, שהתרעמו על המהלך הפוליטי, כילו כרגיל את זעמם ביהודים וערכו פוגרומים בכל רחבי רוסיה. אחת מהקהילות שנפגעו באופן קשה הייתה קהילת אודסה, שבה נרצחו תוך ימים בודדים מאות יהודים וחנויותיהם נבזזו ונשרפו. בני הזוג דינוביץ, שניצלו בעור שיניהם מהפוגרום, החליטו שהספיק להם ושהגיע הזמן לחסל את עסקיהם באודסה ולעלות לירושלים.

ייתכן שההחלטה נפלה דווקא על עיר הקודש משום ששרה, אחותו של יצחק יעקב, כבר חיה בירושלים. שרה הגיעה לירושלים בנערותה כדי לתמוך בסבה שעלה אז ארצה, דבר שהיה מקובל באותה עת. היא נישאה לשד"ר יעקב יהודה רייכמן שבילה את רוב זמנו בחו"ל, ופרנסה את משפחתה בהצלחה רבה באמצעות חנות למכשירי כתיבה ודפוס שניהלה ברחוב היהודים בעיר העתיקה.

יצחק יעקב יצא לבדו לירושלים כחלוץ לפני המחנה, כדי להכשיר את הקרקע לקראת בוא המשפחה כולה. הוא קנה חנות גדולה שהייתה צמודה לחנות של אחותו, ופתח בה את 'בית מסחר דינוביץ' – שהייתה בין חנויות המזון הסיטונאיות הראשונות של יהודים בירושלים. יחד עם החנות רכש דינוביץ חלל גדול, חפור כדי חציו באדמה, שהיה צמוד לחנות מאחור. בחלל זה, שנקרא 'המערה', פעלה אז מסגרייה של יהודי בשם זלמן בהרב, ודינוביץ הסב אותו למחסן סחורות. בינתיים סגרה גיטל את החנות באודסה, ובראשית 1906 נטלה את שלושת ילדיה ואת חמותה הזקנה והצטרפה אל בעלה בירושלים שבין החומות.