מידע רב שהיה חסר על המומרים הרבים שהיו ברוסיה הצארית הולך ומתגלה בעשורים האחרונים עם פתיחת הארכיונים של ברית המועצות לשעבר. מכתב שכתב אבי זקנו של לנין, יהודי מומר, לצאר ניקולאי הראשון, מגלה פרק בעולמם התרבותי של יהודי רוסיה במאה ה-19
המכתב המובא כאן נשלח אל הצאר הרוסי ניקולאי הראשון בחמישה בינואר 1845 על ידי משה בן יצחק בלנק, יהודי מומר מז'יטומיר שאימץ לאחר התנצרותו את השם דמיטרי בן איוואן בלנק (את שמות המשפחה לא הורשו המומרים לשנות). המכתב, הכתוב יידיש, הגיע לראש 'המחלקה השלישית' – ששימשה כמשטרה חשאית – בלשכה הפרטית של הצאר, בצירוף תרגום לרוסית. המכתב לא היה מוכר לחוקרים עד שנות התשעים של המאה העשרים, אז הופיע בגרסתו הרוסית בטורים פובליציסטיים ברוסיה.
המכתב עורר עניין רב בשל זהות נינו של בלנק – ולדימיר אילייץ' אוליאנוב – הלוא הוא ולדימיר אילייץ' לנין, מייסדה של ברית המועצות. אולם משמעותו האמיתית של המכתב אינה נעוצה בקרבה של כותבו ללנין, שככל הידוע לא היה מודע למוצאו היהודי, אלא במידע שהוא חושף על עולמם של יהודים רוסים רבים שהתנצרו במהלך המאה ה-19.
מומרים למיניהם
בתיקי 'המחלקה השלישית' מתקופת שלטונו של ניקולאי הראשון (1855-1825) התגלו כאלף תיקים המתייחסים ליהודים, אשר צולמו על ידי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי והועמדו לרשות החוקרים.
לפני 1990 לא עמדו לרשות המחקר מקורות ארכיוניים רבים על המרות דת של יהודים ברוסיה במאה ה-19, והספרות ההיסטוריוגרפית בנושא לא הייתה רבה. פרופ' מיכאל סטניסלבסקי ניסה לאפיין את המומרים הללו, ולטענתו עלה קצב ההתנצרות בקרב יהודי רוסיה בצורה דרמטית בזמן שלטונו של ניקולאי הראשון. בשנים 1855-1825 התנצרו לדבריו כשלושים אלף יהודים, ולפחות 5,000 מהם עשו זאת מרצון.
סטניסלבסקי מציין חמש קטגוריות של מתנצרים מרצון: אנשים שחיפשו קידום השכלתי או מקצועי, יחידים מאנשי הבורגנות הגבוהה, פושעים פליליים, אנשים שהאמינו בנצרות, ועניים מרודים ומיואשים. לדעתו רוב המומרים השתייכו לקטגוריה האחרונה.
סטניסלבסקי, שפרסם את דבריו לפני נפילת מסך הברזל, ביסס את מסקנותיו על חומר ספרותי ועל מעט החומר הארכיוני שעמד אז לרשותו. לאחר נפילת מסך הברזל ופתיחת הארכיונים במדינות ברית המועצות לשעבר התגלו עדויות רבות על התנצרותם של יהודים. החומרים נמצאו בתיקי הכנסיות הפרבוסלביות והקתוליות ובתיקים של מוסדות משטרתיים שונים, ביניהם תיקי 'המחלקה השלישית'. בתיקים המשטרתיים התגלתה קטגוריה נוספת של מומרים. מסתבר שבין המומרים היו גם מלשינים. מהם שהלשינו על חברי קהילתם בעקבות סכסוך פרטי, ומהם שהסתכסכו עם הקהילה או עם הנהלתה בעקבות הלשנה על מישהו מחבריה. הסיבה להזכרתם בתיקי המשטרה היא בדרך כלל ההלשנה והחקירה שנלוותה אליה.
סכסוכים שהולידו מלשין
ידועות לפחות שתי פרשיות שבהן הסתכסך משה בלנק, כותב המכתב שלפנינו ותושב העיר סטארי קונסטנטינוב (קונסטנטין ישן) שבפלך וולין, עם אנשי קהילתו. ב-1809, לאחר שורה של סכסוכים קודמים, האשימו אותו יהודי הקהילה בהצתת העיר. בלנק יצא זכאי בדין, אך בכל זאת עזב את הקהילה ואת העיר ועבר לז'יטומיר, גם היא בפלך וולין. לאחר עזיבתו המשיך לרדוף את בני קהילתו לשעבר במכתב תלונה ששיגר לצאר אלכסנדר הראשון. מכתב זה לא הגיע לידי הצאר אלא נשאר אצל השלטונות המקומיים בז'יטומיר.
גם בז'יטומיר הסתכסך בלנק עם יהודים מקומיים, וכתוצאה מן ההתדיינויות המשפטיות אתם איבד כמעט את כל רכושו הרב, שכלל מפעל מקומי ללבנים. פרשה זו נמשכה מ-1838 עד 1844. מיד לאחר מכן התנצר משה בלנק ושינה את שמו לדמיטרי בן איוואן.
בשונה ממכתבי הלשנה אחרים המצויים בתיקי 'המחלקה השלישת', מכתבו של בלנק אינו מלשין על אדם בודד או על קבוצת אנשים החברים בהנהגתה של קהילה כלשהי, אלא על כלל היהודים ברוסיה, ולמכתבו היו השלכות השפיעו על כל יהודי רוסיה לאורך שנים.
וזהו נוסח המכתב:
אין לך מנוי לסגולה?
זו ההזמנות להצטרף למנוי בעברית או באנגלית ולקבל גישה לכל הכתבות באתר, את הגליון המודפס הביתה בדואר ועוד שלל הטבות מפתיעות
כבר מנויים? התחברו
מוזמנים לשתף
