הוא היה בן זמנו של מרטין לותר וגם לו הייתה ביקורת על הכנסייה ורצון גדול לחזור אל הספרים הקדומים, אבל הוא לא הקים כנסייה משלו ולא הקהיל קהילות מאמינים. הוא פשוט הדפיס את ספריו ומכר אותם ברחבי אירופה, ויצר ספרייה במקום כנסייה

דֶזידֶריוּס ארסמוס מרוטרדם (1466-1536) היה גדול המלומדים בתקופת הרנסנס ונחשב 'נסיך ההומניסטים'. אלה נקראו כך בשל עיסוקם בלימודים הומניסטיים שכללו לטינית, רטוריקה, היסטוריה, שירה, ספרות ופילוסופיה של המוסר. ארסמוס לא לימד באוניברסיטה ולא מילא תפקיד כנסייתי כלשהו. הוא היה מלומד עצמאי, לספריו הרבים היה ביקוש רב ומעמדו הכלכלי התבסס על רבי המכר שלו, ועל כן העז לצאת בכתיבתו הענפה נגד דעות ומסורות מושרשות ולבקר בחריפות את השליטים ואת הכנסייה בתקופתו.

ארסמוס היה יוצר פורה שהשאיר אחריו למעלה ממאה חיבורים מקוריים הכתובים בלטינית אלגנטית. הוא גם תרגם ספרים מיוונית ללטינית ופרסם ממיטב יצירות התרבות היוונית והרומית. בין היתר כינס בספר האנציקלופדי 'אלפי הפתגמים' פתגמים מהספרות היוונית והרומית וכתב לכל אחד מהם ערך המפרש את משמעותו ומציג את מקורותיו. במהדורה ראשונה של הספר, שראתה אור ב-1500 היו פחות מאלף ערכים, ובמהדורה האחרונה שפורסמה ב-1533 היו 4,151 ערכים. "מתוקה המלחמה לאלה שלא התנסו בה" היא מהאמרות הידועות יותר שבאוסף, והיא שימשה גם כותרת של מסה מלוטשת שכתב ארסמוס בגנות המלחמה ובזכות השלום.

 

לנוכח דמות מופת

ארסמוס מיזג במחשבתו ובכתיבתו יסודות מתרבות יוון ורומא עם אמונה נוצרית עמוקה. הוא ייחס חשיבות רבה למורשתם הכתובה של אבות הכנסייה והוציא לאור מהדורות מלאות ומוערות של כתבי אוגוסטינוס, אמברוזיוס והירונימוס. הוא תרגם ופרסם גם את כתבי אבות הכנסייה במזרח, ובהם יוחנן כריסוסטומוס ואוריגנס שכמעט לא נודעו במערב. ארסמוס העריץ במיוחד את אב הכנסייה הירונימוס (342-420), הנזיר הלמדן שתרגם את כתבי הקודש ללטינית. הירונימוס הוא שהתקין את נוסח הביבליה הנוצרית הכוללת את התנ"ך העברי ואת ספרי הברית החדשה שנודע בשם 'וולגטה', ונוסח זה נקבע על ידי הכנסייה כנוסח המוסמך, ולכן גם המקודש, של כתבי הקודש. ארסמוס הציב לעצמו את למדנותו של הירונימוס כדגם לחיקוי. בצעירותו, כנראה ב-1487, הוא העתיק בכתב ידו את כל מכתבי אב הכנסייה שהיה נערץ עליו. היה זה צעדו הראשון לקראת מפעל העריכה והפרסום בדפוס של כל כתבי הירונימוס. כהקדמה למפעל זה חיבר ארסמוס את 'חיי הירונימוס' (Vita Hieronymi), ביוגרפיה שהציבה סטנדרטים חדשים של דיוק ומהימנות בכתיבה מסוג זה. העבודה התקבלה בהתלהבות עצומה ונחטפה על ידי הקוראים, ומהדורות רבות נוספות יצאו לאור בשנים הבאות.

ב'חיי הירונימוס' הציג ארסמוס דמות מופת למדנית השולטת בשלוש השפות העתיקות – לטינית, יוונית ועברית – דמות שהייתה אמורה לעורר השראה להתמסרות לחיים של למדנות ויצירה. אשליית המיזוג שיצר ארסמוס בין דמותו של הירונימוס לבין זו של ארסמוס עצמו אכן תרמה להחייאת דמותו של אב הכנסייה, אך לא פחות מכך גם להבניית תדמיתו הלמדנית והדתית של 'נסיך ההומניסטים' עצמו. ההתפתחות המואצת של ענף הדפוס בתקופתו שירתה אותו היטב, והוא ידע לנצלה כדי להעצים את תדמיתו – מעין הירונימוס של זמנו – ולהפיץ את רעיונותיו. לקראת סוף המאה ה-15 כבר פעלו עשרות בתי דפוס ברחבי אירופה, וארסמוס – שהכיר היטב את תעשיית הדפוס על מרכיביה השונים והיה קשור לאחדים מבתי הדפוס החשובים – ידע להשתמש בדפוס היטב כדי להפיץ את חיבוריו ולהשיג את מטרותיו.

 

סאטירה

'השבח לטיפשות' שהודפס ב-1511 הוא חיבורו המקורי המוכר והנמכר ביותר גם בימינו, והוא עדות לרוחו העצמאית של ארסמוס. מדובר בסאטירה משעשעת ונוקבת על הכוח המניע את הכל – הטיפשות – שמכוחו מתקיימת ומתפקדת החברה האנושית על דפוסי התנהגותה ומוסדותיה. בחיבור בולטת בקיאותו של ארסמוס במכמני התרבות היוונית והרומית, ושורה עליו רוח כתיבתם של הסאטיריקן היווני לוקיאנוס ושל מחבר הקומדיות אריסטופנס האתונאי. התחכום היצירתי ניכר בין השאר בשימוש שעושה ארסמוס בדמויות – חלקן מיתולוגיות, חלקן פרי המצאתו – המאנישות תכונות אדם והאחראיות למגוון רחב של מעשי איוולת. האלה טיפשות, הדוברת בחיבור, היא בתו של אל העושר פְּלוּטוּס, החשוב באלים לכאורה שעל פיו יישק דבר. לטיפשות בנות לוויה נאמנות – האהבה העצמית, החנופה, השכחה, העצלות, הנהנתנות, חולשת הדעת, עזות המצח, ההוללות והשינה העמוקה – המשחקות תפקיד בניצוח על אורחות חייהם של בני האדם. גם ביקורת על השלטון ועל הכנסייה בולטת בחיבור: