ההשמדה ההמונית של יהודי אירופה מציבה בפני הדורות הבאים את השאלה כיצד הדבר התאפשר. התשובה נפרטת בספר לפרוטות דרך מסמכים שנכתבו בגרמניה בשנותיו הראשונות של השלטון הנאצי, המעידים על השלב הראשון בהפיכתה של האומה התרבותית הגדולה למפלצת

מדיניות הרדיפות וחיי היהודים בגרמניה הנאצית
מבחר תעודות 1945-1933

גיא מירון וסוזנה היים (עורכים)
מגרמנית ומאנגלית: דנית דותן
יד ושם, תשפ"ד, 453 עמ'

כישראלים אנחנו יודעים לא מעט על הדרך שהובילה להשמדתם של שישה מיליון יהודים בשואה. מגיל צעיר אנחנו נחשפים לאופן שבו היהודים הודרו, סומנו, נדחקו והורחקו מהחברה הכללית. היחס ליהדות גרמניה שימש עבור המנגנון הנאצי דגם לאפליית היהודים, לסימונם ולרציחתם בארצות שאותן כבש. קובץ התעודות המובאות בספר מאפשר לעקוב אחר תהליך זה.

ידוע כי בשבועות הראשונים שלאחר עליית הנאצים לשלטון פוטרו יהודים ממקומות עבודתם והחלה אלימות ספונטנית ברחוב נגד יהודים, וידוע כי באחד באפריל 1933 ארגנו הנאצים יום חרם, ובשבעה באפריל חוקקו את החוק להשבת הפקידות המקצועית על כנה. ידועות גם העדויות על יהודים שהוכו ושנאסרו במחנה הריכוז דכאו, על כניסתו לפועל של החוק לאיסור השחיטה הכשרה, ועל הדרת היהודים מהחברה הכללית בתחומי התרבות, הספורט והמסחר. בספטמבר 1935 נחקקו חוקי נירנברג שלפיהם יהודים לא נחשבו עוד כאזרחי הרייך, נאסר עליהם לקיים יחסי אישות עם לא יהודים, ומדצמבר 1936 נאסר עליהם לקיים אספות ולשהות במרחצאות ובעיירות מרפא עם לא יהודים. עוד ידוע שהמשטר הנאצי עודד נמרצות הגירת יהודים אל מחוץ לגרמניה. כל האירועים ההיסטוריים הללו מתועדים במקורות ראשוניים המובאים בספר.

מבחר התעודות מאפשר להתבונן במהלך האריזאציה, ההאחדה (Gleichschaltung) והנישול כבהילוך איטי. עם כל תעודה נוספת אנחנו נחשפים יותר לדרכים שבהן יישם המשטר הנאצי את מדיניותו האנטי יהודית וקידם ושכלל אותה. על אף שמדיניות זו הוכתבה מלמעלה, היא התמודדה כל העת עם יוזמות מהשטח, ולעתים יוזמות אלה העמידו את ההנהגה במצבים מורכבים. העורכים מתארים דיון שנערך באוגוסט 1933:

נשיא בנק הרייך ד"ר שאכט פתח את הישיבה בציינו ששאלת היהודים החלה לזרוע אי שקט בכלכלה, עד כדי כך שהוא נאלץ במלוא כובד הראש להטיל ספק ביכולתו למלא את התפקיד המוטל עליו (עמ' 255).

מההמלצות להתנהגות פלוגות הסער (SA) כלפי זרים ויהודים בעת המשחקים האולימפיים ב-1936 ניכר כי גם יחסי החוץ הועמדו במצב לא נוח. התעודות מדגימות את ניסיונותיה של הקהילה היהודית למחות, להיטיב את גזרות הגורל, לצופף שורות, להביע חוסן, למצוא פתרונות ולחשל את הרוח.