אישה עלולה להישאר כבולה לנישואיה גם לאחר שחייה המשותפים עם בעלה הסתיימו. פרופ' שולמית מגנוס בוחנת את תולדות העגינות ואת הדרכים שבהן ניסו חכמי ההלכה להתמודד עמה, ומבקשת לא רק להבין את התופעה אלא גם להביא לסופה

Jewish Marital Captivity
The Past, Present and End of a Historic Abuse

Shulamit S. Magnus
אוניברסיטת ניו יורק, 2025, 364 עמ'

כל שבי, ללא יוצא מהכלל, משמעו שלילת חירותו של אדם באופן המונע ממנו לעמוד ברשות עצמו ולנהל את חייו על פי רצונו. בשנים האחרונות קיבל מושג זה משמעות מוחשית במיוחד בחברה הישראלית, בעת שמצוקתם של החטופים שהוחזקו בעזה קרעה את לב כולנו. שובם של עשרים החטופים האחרונים בהושענא רבה תשפ"ו, לאחר 738 ימים בשבי, היה רגע של שמחה והקלה גדולה.

יש גם שבי שאינו כרוך במצב פיזי. בספרה של פרופ' שולמית מגנוס Jewish Marital Captivity: The Past, Present, and End of a Historic Abuse – שבי הנישואין היהודי: העבר, ההווה וקִצו של עוול היסטורי – משמשת המלה שבי לתיאור מצבן של נשים עגונות.

אין לאן להפליג

לדברי מגנוס, פרופ' אמריטה באוברלין קולג' באוהיו שבארצות הברית, תופעת העיגון נובעת מתפיסת ההלכה כי אישה אינה ישות עצמאית היכולה לקבוע את גורלה. בעת הנישואין עוברת הבעלות על האישה מאביה לבעלה. עיגון עשוי להיווצר כאשר חיי הנישואין תמו, אך הבעל נעלם, גורלו אינו ידוע ואין הוכחה מספקת לכך שנפטר. אפשרות נוספת היא כאשר הבעל נפרד מאשתו אך מסרב להעניק לה גט. אפשרות שלישית היא שהבעל נפטר ללא צאצאים ויש לו אח. על פי הכתוב בספר דברים (כ"ה, ה'-י'), כשאדם נפטר ללא ילדים על אשתו להינשא לאחיו בהליך שנקרא ייבום, או לעבור טקס חליצה שנועד להתיר לאלמנה להינשא לאחר. היום ייבום אינו נוהג, ואם האח מסרב לחלוץ האישה נחשבת עדיין כנשואה ונותרת עגונה.

העגונה מדומה לאנייה שהטילה עוגן, וזה אינו מאפשר לה לזוז ממקומה. האישה נותרת כבולה למקומה ללא האפשרות להתקדם הלאה. כל אישה יהודייה שנישאת על פי ההלכה עלולה למצוא את עצמה עגונה:

הן אינן יודעות שנישואים בדרך זו הופכים כל אישה לעגונה בהמתנה. הן אינן יודעות שאם יבקשו להתגרש ובעליהן יסרבו לתת להן גט, הן לא יזכו לצדק מהיר, ואפילו לא לצדק סביר, בבתי הדין הרבניים, אלא יהיו חשופות להתעמרות (עמ' 230).

לאורך הדורות העגינות לא הייתה רק מצב של שבי, אלא גם מקור למצוקה כלכלית קשה. עד שלהי המאה ה-19 רוב הנשים לא זכו להשכלה ולהכשרה מקצועית, ואובדן הבעל היה ברוב המקרים גם אובדן מקור הכנסה אשר הותיר את האישה במצב של עוני.