אחדות מפסגות הקולנוע הצרפתי נוצרו בשנות הכיבוש הנאצי. האם הפריחה היצירתית היא ביטוי להתעלות הרוח על כוחו של הכיבוש האכזרי או שהקולנוע הצרפתי מכר את נשמתו לשטן?

התפקיד שמילאו סרטי תעמולה שהופקו בגרמניה בקידום המדיניות הנאצית כלפי היהודים ידוע למדי, אך בעוד שספרים ומאמרים רבים הוקדשו לסרטים כמו 'היהודי זיס' ו'היהודי הנצחי' שהופקו בגרמניה ב-1940, כמעט אין התייחסות לדימוי השלילי של יהודים בסרטים צרפתיים כמו 'הסכנה היהודית' שהופק ב-1941 ו'כוחות נסתרים' שיצא לאקרנים ב-1943. תקופת הכיבוש הגרמני ידועה כתור הזהב של הקולנוע הצרפתי, ונהוג לשבח אותו על שהתעלה מעל למעורבות פוליטית ויצר מצוינות אמנותית. בחינה של סרטים בולטים מאותה תקופה מגלה כי לעתים מסתתרים בעלילה מוטיבים רווחים שהאשימו את היהודים בכל צרותיה של אירופה, ואלה הוצנעו או הועלמו לאחר המלחמה.

 

מחרחרי המלחמה

הטענה כי יהודים גורמים למלחמות בין העמים במטרה נסתרת לכבוש את העולם מופיעה כבר בפרוטוקולים של זקני ציון, שם אומרים הזקנים:

יש לעורר אי שקט, מחלוקות וטינה הדדית בכל רחבי אירופה, ובהמשך ביתר היבשות בהן קיימת מעורבות אירופית (עדי אמסטרדם, 'הפרוטוקולים של זקני ציון', עמ' 63).

כשהפרוטוקולים פורסמו לראשונה ברוסיה ב-1903 לא הייתה להם השפעה רבה, אך לאחר מלחמת העולם הראשונה הם תורגמו לשפות רבות, ומאות אלפי עותקים הופצו ברחבי העולם. התחושה הייתה כי המלחמה הנוראה שהסתיימה אישרה את החששות שמעלה הספר. אירופה יצאה מהמלחמה כשהיא מוחלשת, ואילו היהודים רק הרוויחו ממנה: ברוסיה הקומוניסטית יהודים רבים היו בין המהפכנים שתפסו את השלטון, ובמזרח התיכון העניקו להם הבריטים הבטחה לבית לאומי.

הקיסר הגרמני המודח המליץ על קריאת הפרוטוקולים שהתפרסמו בגרמניה בינואר 1920. כמו כל הלאומנים הגרמנים גם הוא ראה בפרוטוקולים את ההסבר למהפכה הקומוניסטית ולכישלון של גרמניה במלחמת העולם הראשונה. מלחמה אבסורדית קרעה את אירופה, ומהטבח הנורא הזה יצאו היהודים כשידם על העליונה, ועל כן הגיעו רבים במערב למסקנה שהיהודים עומדים מאחורי ההתרחשויות. יצרן המכוניות האמריקני הנרי פורד מימן את הדפסתם של חצי מיליון עותקים של סדרת הספרים 'היהודי הבינלאומי' שהמאמרים שהתפרסמו בה התבססו בעיקר על הפרוטוקולים של זקני ציון. פורד גם ניסה לארגן ועידה שבה יוכח כי הרעיון לפתוח במלחמה התקבל בקונגרס הציוני הראשון ב-1897. במהדורה הצרפתית של הפרוטוקולים שראתה אור ב-1924 כותרת הפרק העוסק במלחמה היא 'חיזוי המלחמה העולמית'. מהדורה זו חזתה מלחמה עולמית נוספת כחלק מניסיונם של היהודים להשתלט על העולם.

הרעיון שהיהודים הם מחרחרי מלחמה היה אחד מיסודות התעמולה הנאצית. היטלר התייחס לפרוטוקולים של זקני ציון כמסמך המתעד במהימנות את כוונותיהם של היהודים וקרא לחתור נגד המזימה היהודית להשתלט על העולם. סרט התעמולה 'היהודי הנצחי' שצולם ב-1940 מיוחס לבמאי פריץ היפלר, אך למעשה הופק בהשגחתו הצמודה של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס. הסרט מסתיים בנאום של היטלר בבניין הרייכסטאג בשלושים בינואר 1939, שבו איים על היהודים בהרס מוחלט אם ינסו שוב לדחוף את העולם למלחמה ולכאוס:

אם בעלי ההון היהודים הבינלאומיים, בתוך אירופה ומחוצה לה, ידחפו אנשים למלחמת עולם נוספת, התוצאה לא תהיה ניצחון של היהדות אלא הרס הגזע היהודי באירופה ('היהודי הנצחי', דקה 1:01:11).

היטלר קישר בבירור בין הרצון להשמיד את היהודים לבין הסכנה הגלומה בהם, והצדיק את השמדתם כמעשה פשוט של הגנה עצמית.

גם בסרט 'היהודי זיס', סרט תעמולה באורך מלא שיצא גם הוא ב-1940, היהודים מופיעים כמחרחרי מלחמה. היהודי זיס מגיע לעמדת כוח לאחר שהוא גורם לסכסוך בין הדוכס ליועציו ולנתיניו. הוא מבודד את הדוכס ותובע לעצמו את כוחו. אחד הנציגים במועצת העיר מעמת את הדוכס עם הדרך שבה יועצו היהודי מוליך אותו שולל ומחרחר מלחמה:

הדוכס: אני לא מקבל כלום מהחיילים שלי. אני מקבל הכל מהיועץ שלי [היהודי זיס]. הוא יוצר כסף, כוח, עצות ו…

הנציג: אויבים, רק אויבים ('היהודי זיס', דקה 58:10).

הסרט מסתיים כשהדוכס מבין שזיס רימה אותו, אבל זה כבר מאוחר מדי. כך מוצגת רדיפת היהודים, ואפילו השמדתם, כהגנה של הגרמנים התמימים על עצמם: היהודים שוב שואפים למלחמה שתיטיב עם האינטרסים שלהם, ועלינו לסלק אותם כדי להגן על עצמנו. מותם הוא הערובה היחידה להישרדותנו.

 

מעבר לתעמולה

היהודים הופיעו כמחרחרי מלחמה גם בתעמולה הצרפתית שהופיעה בעיתונים, ברדיו וגם בסרטים. הסרט 'כוחות נסתרים', שכיום ניתן לצפות בו במרשתת, עוסק לכאורה בהשפעתם של הבונים החופשיים על החלטות פוליטיות בצרפת, אך כשמתמקדים בדמויות מגלים כי למנהיגי הבונים החופשיים הדוחפים את צרפת למלחמה חסרת סיכוי יש שמות יהודיים כמו גינצבורג ויצחק לוי שטיין. שטיין מנסה להמעיט בסכנה הנשקפת לצרפתים מהצבא הגרמני כדי לדחוף את הבונים החופשיים ואחריהם את המדינה כולה למלחמה. לטענתו לכוחות האוויר הגרמניים אין די ציוד ואלפיים מטוסים כבר התרסקו בגרמניה, קו זיגפריד שנועד להגן על גרמניה לא ערוך במלואו והטנקים הגרמניים לא פועלים כראוי, ועל כן הוא אומר:

האמינו לי אחיי, יהיה קל לנצח את הנציונל סוציאליסטים שהדרישות האינסופיות שלהם נהיות בלתי נסבלות, ולשחרר את אחינו המשועבדים תחתיהם. מעולם לא היינו מוכנים כל כך. בעוד שבועיים נסדיר את גורלה של גרמניה …  ניצחוננו מובטח  ('כוחות נסתרים', דקה 43:54).

בדומה לדגם הסיפורי שנוצר בפרוטוקולים של זקני ציון, גם בסרט זה היהודים דוחפים שני עמים אירופיים – גרמניה וצרפת – להילחם זה בזה כדי לשפר את מעמדם, אך הם אינם עושים זאת באופן ישיר אלא מתמרנים את הבונים החופשיים לדחוף את צרפת למלחמה אבודה. תמונת הסיום מפנה בבירור אצבע מאשימה כלפי יצחק לוי שטיין. הוא נראה כמעין מפעיל בובות מושחת המנצח על העולם העולה בלהבות, ומגן דוד גדול מכסה את המסך כולו. הסרט אינו מאשים את הבונים החופשיים אלא את היהודים המשתלטים על המסדר. הם מחרחרי המלחמה האמיתיים.

כבר ב-1941 היה גבלס מודע היטב למגבלה של סרטי תעמולה שמעצם טבעם הם מצליחים לשכנע רק את המשוכנעים. ב-15 לפברואר 1941 הוא דיבר עם יוצרי קולנוע גרמנים מתאגיד הסרטים של הרייך – רייכספילמקמר (RFK) – על חשיבותה של תעמולה במסווה, כזו המסתירה את כוונותיה תחת מעטה של בידור, סיפורים רומנטיים וסיפורי הרפתקאות. ב-1.3.1942 כתב גבלס ביומנו:

אפילו בידור יכול להיות בעל ערך פוליטי מיוחד, כיוון שברגע שאדם מודע לתעמולה היא הופכת בלתי יעילה. עם זאת, ברגע שתעמולה נותרת ברקע כנטייה, כמאפיין, כגישה, ומתגלה דרך בני אדם היא הופכת ליעילה מכל הבחינות (Yehuda Moraly, Revolution in Paradise, p. 24).

גבלס טוען כי תעמולה יעילה מוהלת את המסר שלה במנה גדושה של בידור ומשתמשת בסטראוטיפים של דמויות שליליות המעוררות באופן ערמומי את הלא מודע של הצופה, משום שברגע שהצופה מודע לתעמולה בטלה יעילותה.

סרטים שצולמו בזמן הכיבוש הגרמני מממשים לעתים את המתווה של גבלס. ספרים רבים נכתבו, ועדיין נכתבים, על תור הזהב של הקולנוע הצרפתי תחת שלטון גרמניה. שגשוג זה נראה פרדוקסלי: במדינה מוכת מלחמה שאזרחיה הוגבלו בקשיחות על ידי הכובש הופקו במשך כשלוש שנים 222 סרטים עלילתיים וכ-400 סרטים תיעודיים. רבים מהם היו שוברי קופות ובעלי איכות יוצאת דופן, ובחלקם הושקע בהם תקציב גדול. סרטי תעמולה ישירים נגד היהודים הם נדירים, וחוקרים רבים ראו בכך עדות לרגישותו של הקולנוע הצרפתי שנמנע מנקיטת עמדה פוליטית. בבחינה מקרוב של סרטים שזכו להצלחה נראה כי האמת היא אחרת.