הבריטים סירבו להשלים עם הפיכתו של מנחם בגין ממפקד מחתרת למדינאי. גם כשמונה לראש הממשלה, ואף כשחתם על הסכמי שלום, בלונדון המשיכו לראות בו את מפקד האצ"ל – הטרוריסט שהנחית מכה כואבת על האימפריה

באביב 1971 הצליחה ידיעה קטנה שפורסמה במדורי החדשות על כוונתו של מנחם בגין לבקר בלונדון להרעיד את אמות הסיפים של הממסד הפוליטי הבריטי. עבור חבר הפרלמנט כריסטופר מייהו – עוזרו של שר החוץ ארנסט בווין בשנות הארבעים – בגין מעולם לא הפסיק להיות אויב האימפריה. הוא פתח במסע צלב תקשורתי ודרש למנוע את כניסתו של מפקד האצ"ל לשעבר לאנגליה. תגובתו של בגין הייתה גאה ובלתי מתנצלת. מייהו ביטא בעיניו מדיניות עבר עוינת שביקשה לחנוק את תקוות העם היהודי בארצו:

הידיעה על ביקורי האפשרי הגיעה לסוציאליסט האנטישמי, עוזרו של בווין, כריסטופר מייהו. אותו חבר פרלמנט מתפאר כי המחתרת העברית דנה אותו למיתה. התפארות שווא. לא היה ולא נברא. מי בכלל התעניין בימים ההם באחד מייהו? אפילו את שמו לא זכרתי … ידיד המרצחים הלזה החל מרעיש עולמות נגד ביקורו של מי שהיה, לדבריו, מפקד האצ"ל … עם שובי הביתה אישרתי כי הייתי מפקדו של הארגון הצבאי הלאומי, ואם יתברר כי אין בלונדון מידה של רצון טוב לארחני, בחדווה אשאר בארצי. וברוך השם, יש לו ליהודי בימים אלה ארץ משלו, בניגוד לרצונם של חברי פרלמנט מסוימים (מנחם בגין, "הזמנה לבקר בלונדון", 'מעריב', כ"ח בניסן תשל"א, 23.4.1971, עמ' 13).

לבריטים היו סיבות טובות לחשוש מבגין. מ-1944 הוא ניהל מאבק מזוין נגד שלטון המנדט, וזו פגעה ביוקרתה של בריטניה בעיני העולם.

 

עיצובו של מורד

מנחם בגין נולד בשבת נחמו תרע"ג (1913) בבריסק שבבלארוס. אביו, זאב דב, היה מזכיר הקהילה היהודית ודמות מפתח בעיצוב עולמו. הוא נטע בבנו את ערכי הגאווה הלאומית עוד בטרם ידע לקרוא, וסיפר לו כיצד סירב להסיר את כובעו בפני קצין פולני. מעשה התרסה זה עלה לו במכות קשות, אך נחרת בלב בנו כשיעור ראשון בריבונות אישית. בגין למד בחדר ובגימנסיה הממשלתית, וספג את התרבות הקלסית לצד השכלה תורנית וציונית. ב-1931 נסע ללמוד משפטים באוניברסיטת ורשה, וסיים את לימודיו ב-1935.

בהשפעתו הכריזמטית של זאב ז'בוטינסקי הצטרף בגין ב-1929 לתנועת בית"ר ובמהרה הפך לאחד ממנהיגיה הבולטים של התנועה העולמית שמרכזה היה בפולין. הוא לא היה רק נואם בחסד, אלא גם אסטרטג שראה את העננים השחורים מתקדרים מעל יהדות אירופה. ב-1938, בכינוס העולמי של בית"ר בוורשה, חולל סערה כשתבע לשנות את נוסחו של נדר התנועה ולהוסיף את המלים "לכיבוש המולדת". הצעתו – שהתקבלה – העידה כי הבין שהמאבק המדיני מול בריטניה עומד להפוך למאבק מזוין וחסר פשרות.

מלחמת העולם השנייה טלטלה את עולמו של בגין מן היסוד. ב-1939 הוא נמלט עם אשתו עליזה מוורשה המופצצת לווילנה. בסתיו 1940 הוא נעצר על ידי המשטרה החשאית של ברית המועצות – הנקו"ד – באשמת פעילות ציונית אנטי מהפכנית וסיוע לאימפריאליזם הבריטי. בספרו 'לילות לבנים' תיאר את חקירותיו המתישות בכלא, שבהן הפגין עמידות פסיכולוגית. באביב 1941 נגזרו על בגין שמונה שנים במחנה עבודה. הוא הוגלה לפצ'ורה שבצפון מערב רוסיה, שם חווה רעב, קור קיצוני ודיכוי. הוא שוחרר בסתיו 1941 בזכות הסכם שנחתם בין שגריר ברית המועצות בבריטניה איוון מאיסקי לראש ממשלת פולין הגולה ודיסלב שיקורסקי.

זמן קצר לאחר שחרורו התגייס בגין לצבא הפולני של אנדרס שהוקם בברית המועצות, ועם צבא זה הגיע ב-1942 לארץ ישראל כחייל פשוט. בניגוד לחיילים יהודים רבים אחרים, בגין בחר שלא לערוק משורות צבא אנדרס למרות הפצרות חבריו למחתרת. מתוך דבקות בהדר הבית"רי, הכולל ערכים כמו גאווה, דרך ארץ ונאמנות, הוא חש מחויבות לשבועת החייל וראה פסול בעריקה אפילו מצבא זר. בששת החודשים האחרונים לשירותו בצבא שימש כנציב בית"ר בארץ ישראל, ובתקופה זו קיים קשרים עם הארגון הצבאי לאומי – האצ"ל.

רק לאחר שקיבל שחרור רשמי בסוף 1943 נטל בגין על עצמו את הפיקוד על האצ"ל. בז' בשבט תש"ד (1944) הוא פרסם את הכרוז הראשון, ובו האשים את השלטון הבריטי כי בגד בעם היהודי וקרא למאבק פעיל:

נסיק את המסקנות ללא חת. אין עוד שביתת נשק בין העם והנוער העברי לבין האדמיניסטרציה הבריטית בארץ ישראל המסגירה את אחינו בידי היטלר. מלחמה לעם ישראל בשלטון הזה, מלחמה עד הסוף. מלחמה זו תדרוש קרבנות רבים וקשים, אך נלך לקראתה מתוך הכרח, כי נאמנים הננו לאחינו אשר נשחטו ונשחטים, כי למענם הרינו נלחמים ולצוואתם במותם שמרנו אמונים. וזו דרישתנו: השלטון על ארץ ישראל יימסר מיד לידי ממשלה עברית זמנית ('מנחם בגין – ראש הממשלה השישי – מבחר תעודות מפרקי חייו [1992-1913]', עמ' 24).

 

 

אויבים מבית

פעולות המחתרת ערערו את יציבות השלטון הבריטי בארץ. בעת שהצבא הבריטי נלחם באירופה הוא נאלץ להתמודד עם חזית נוספת בארץ ישראל. פעולות האצ"ל תחת פיקודו של בגין היו מקור בלתי פוסק למבוכה ולכאב לאימפריה. המחתרת ביצעה פעולות נועזות, ובהן הפריצה לכלא עכו שהכתה את הבריטים בתדהמה, והתקפות על שדות תעופה ותחנות משטרה. בגין הפך למבוקש, וכדי לחמוק מהמשטרה הבריטית הוא חי במחתרת תחת זהויות בדויות, ובהן הרב ישראל ססובר וד"ר יונה קניגסהופר. הבולשת הבריטית אף הפיצה כרזות 'מבוקש' והציעה פרס כספי עצום בגובה עשרת אלפים לירות סטרלינג על ראשו של בגין.

חשדנות הבריטים כלפי בגין הגיעה לשיאה כאשר סוכנות הביון הבריטית MI5 טענה כי ייתכן שהוא סוכן סובייטי. בלונדון הוא נתפס כזרוע ארוכה של האויב האסטרטגי הגדול ביותר של המערב, והבריטים האמינו כי מטרתו הסופית הייתה להעביר את המזרח התיכון כולו לידי הרוסים. ייתכן כי חשד זה תרם לסירוב הבריטי לראות בו שותף מדיני לגיטימי בתקופת המלחמה הקרה.

פיצוץ מלון המלך דוד על ידי אנשי האצ"ל בקיץ 1946 נחרת בזיכרון הקולקטיבי הבריטי כפשע ברברי (ראו אביחי אברהם, "מחתרת בתוך מחתרת", גיליון 151). המלון שימש כמקום המנהלה של השלטון המנדטורי ושל המפקדה הצבאית. למרות אזהרות טלפוניות – שפרטיהן נותרו במחלוקת עד היום – לא פינו הבריטים את הבניין, והפעולה הובילה למותם של עשרות אנשים. 

הבהלה סביב המעשים שיוחסו לאצ"ל ולתנועת המרי העברי גרמה לכך שאזרחים בריטים שונים פנו למשטרה לאחר שחשבו כי זיהו ברחוב באנגליה את בגין או מי משותפיו.

הפעולה שזעזעה את הבריטים יותר מכל הייתה תלייתם של שני סרג'נטים על ידי האצ"ל בקיץ 1947. בגין הורה לחטוף שני סמלים בריטים ולאיים בהוצאתם להורג כדי לאלץ את שלטונות המנדט לבטל את ביצוע גזר דין המוות שהוטל על שלושה מחברי האצ"ל. לאחר שהשלושה הוצאו להורג נתלו גם שני הסרג'נטים. פעולה זו נתפסה בבריטניה כמעשה אכזרי וכהשפלה לאומית בלתי נסלחת, ובעקבותיה ערך המון זועם פעולות נגד יהודים במקומות שונים באנגליה – נופצו חלונות של בתי כנסת ושל בתי מסחר, חוללו בתי קברות יהודיים ונכתבו כתובות נאצה אנטי יהודיות. חיילים בריטים שהוצבו בארץ התפרעו, היכו עוברי אורח, ניפצו חלונות ראווה ובמהלך האירועים נרצחו חמישה יהודים ורבים נפצעו.

המרדף אחר בגין חרג מהגבולות המקצועיים של איסוף מודיעין כבר בשלב מוקדם והפך למצוד אובססיבי. מתיקי סוכנות הביון שנחשפו עשורים מאוחר יותר עולה כי הבריטים היו משוכנעים שבגין מסוגל להסוות את עצמו כמו זיקית ולהיטמע בכל מקום. בדוח סודי מ-1947 אישר סוכן MI5 כי בגין שינה את חזותו:

זהו האישור הראשון שקיבלנו דרך ערוצים רשמיים לכך שבגין עבר ניתוח בפניו כדי להסוות את עצמו … בגין נקט בתחבולה זו כדי למנוע את זיהויו (TNA, KV/2/2251, 18.2.1947).

הבריטים אף ניסו נואשות לציירו כבעל עבר בשמאל המהפכני, כולל טענות לא מבוססות שלפיהן לחם בשורות הבריגדות הבינלאומיות במלחמת האזרחים הספרדית.