לכנסייה האתיופית זיקה מיוחדת ליהודים, והיא ביססה תשתית לתפיסה נוצרית השואבת ישירות מן התנ"ך מודל של מלכות ארצית שמאחדת דת, לאום ומדינה. לקשר זה יש תוצאות פוליטיות שמצטרפות עד היום לשיתוף האינטרסים של ישראל ואתיופיה נגד הטרור האסלאמי

מבין שלל הכנסיות והפלגים בנצרות, הכנסייה האתיופית ייחודית ביחסה ליהדות. הנתקל לראשונה במנהגיה של כנסייה זו מתמלא בדרך כלל פליאה על העדה הנוצרית שמקפידה על שמירת שבת בנוסף ליום ראשון, על מילת הבנים ביום השמיני, על חלק מדיני הכשרות המקראיים, על טומאת נידה ויולדת ועוד. בתפילה ובפולחן של כנסייה זו תופס התנ"ך מקום מרכזי, והשיח הדתי שלה מלא בביטויים עבריים ומקראיים כמו צום, קרבן, אורית (תורה), וגיהינום.

בין החוקרים שוררת הסכמה שלזיקה זו מקורות קדומים, והדעה הרווחת תולה אותם בהשפעות שהגיעו מחצי האי ערב. יהודים, וקבוצות אחרות שאימצו חלק ממנהגי היהודים בחצי האי ערב, חצו במאות הראשונות לספירה את ים סוף והטביעו חותם יהודי רב רושם בקרן אפריקה. הרחקת האלילות ואימוץ חלק ממנהגי היהודים הקלו על אימוצה של הנצרות באתיופיה משזו הגיעה לאזור. ואמנם, כבר בשנת 333 אימץ אֵזָאנָה מלך אקסום את הנצרות והפך אותה לדת המדינה. קדם לו בכך רק שליט ארמניה טרידיאטס השלישי, שהתנצר כבר בשנת 301, ובמובן מסוים גם קונסטנטינוס שקידם את מעמדה של הנצרות באימפריה הרומית, אם כי זו נהפכה לדת המדינה רק בשנת 380, בזמנו של תאודוסיוס הראשון.

אפיון נוסף קיבלה הנצרות האתיופית כמאה שנה מאוחר יותר. בשנת 451 התכנסה הוועידה האקומנית הרביעית של הנצרות בעיר כלקדון שבאסיה הקטנה. בוועידה הוקעו המונופיזיטים – שלא קיבלו את טבעו הכפול של ישו והאמינו שהוא כולו אלוהי – כמינים. כמרים בעלי אמונה מונופיזיטית הגיעו לאחר הוועידה כפליטים לאתיופיה, והם מתוארים בכנסייה האתיופית כ'תשעת הקדושים' שהעניקו לה את צביונה המיוחד. כך הפכה הנצרות בגרסה האתיופית לדת מדינה ולמוקד הזהות הלאומית האתיופית עד לעת החדשה.

 

מנליק בן שלמה המלך

שיאה של הזיקה בין הכנסייה האתיופית לבין היהדות מתבטא באגדה שנרקמה סביב הסיפור המקראי על מלכת שבא ושלמה המלך. לפי האגדה האתיופית, מלכת שבא המקראית היא מלכת אתיופיה שבאה מקצה הארץ להכיר את חכמת שלמה. בסיום ביקורה נתעברה משלמה וחזרה לארצה. משגדל בנם המשותף, מנליק, הוא התעקש לנסוע לארץ ישראל לראות את אביו. המלך שלמה ושריו התפעלו עד מאוד מכשרונותיו ושידלוהו להישאר עמם ולרשת את ממלכת ישראל. משנכשלו בניסיונותיהם, החליטו לשלוח עמו את בני השרים היהודים שישמשו כיועציו במלכות אתיופיה. הללו, שלא רצו להיפרד מארון הברית, הצליחו להגניבו בעורמה מבית המקדש ונשאוהו עמם לאתיופיה.

לפי אמונתם של האתיופים, ארון הברית הוצב בכנסיית מרים ציון באקסום, ומאות אלפי אתיופים עולים מדי שנה לחזות בתיבה הקדושה שהובאה מירושלים, המכונה בפיהם 'ציון' או 'ציון השמימית'. בכל כנסייה אתיופית מוצבת בתוך היכל המכונה קודש הקדשים תיבה בתבנית הארון.