הם מחפשים כל פריט מידע שיעזור להם לגלות את התמונה הגדולה והנסתרת. החידה שלהם היא ארץ לא נודעת שמוטמנים בה פלאי העבר, ארץ שנחבאים בה אויבים. ארץ ישראל המנדטורית וסביבותיה משכו אליהן ארכאולוגים שהיו גם מרגלים ומרגלים שהיו גם ארכאולוגים

ארכאולוגיה וביון הם לכאורה עולמות שונים, אך הם פחות רחוקים זה מזה ממה שאפשר לחשוב. אחרי כיבושי נפוליאון בסוף המאה ה-18, וביתר שאת בעקבות הסיוע האירופי לאימפריה העות'מאנית באמצע המאה ה-19 – החלו חוקרים אירופים להגיע למזרח התיכון. עם פתיחת תעלת סואץ שקיצרה את הדרך להודו עלתה עוד יותר חשיבות האזור עבור האירופים, והעניין המדעי וההיסטורי השתלב עם העניין המודיעיני.

אנשי המודיעין היו זקוקים לאנשים שהכירו את השטח, והיו אנשי מחקר הרפתקנים שקפצו בחדווה על ההזדמנות. הארכאולוגית הידועה גרטרוד בל, אשת אשכולות שנטלה חלק בעיצוב גבולות המזרח התיכון החדש במהלך מלחמת העולם הראשונה ואף אחריה, עסקה לא מעט במודיעין. לרוע מזלה, מי שהתפרסם בתחומים אלה היה דווקא זה שעבד לצדה, על אף שתרומתו הייתה משמעותית פחות משלה – תומס אדוארד לורנס הידוע בכינוי 'לורנס איש ערב', ארכאולוג וקצין מודיעין ששלח ידו בעיסוקים נוספים. בין חוקרי המזרח התיכון שעסקו גם בריגול היו האנתרופולוג קרלטון קון שעבד בתקופת מלחמת העולם השנייה ואחריה עם סוכנות הביון האמריקאית, והארכאולוג לנרד וולי שבמקביל לחפירות במסופוטמיה שירת במודיעין הבריטי בשתי מלחמות העולם.

בהשראת עבודתו של וולי כתבה אגתה כריסטי את ספרה 'רצח במסופוטמיה', ולימים אף נישאה לעוזרו מקס מלוואן. נהוג לומר שכריסטי שילבה בספריה חוויות של ידידים ועמיתים שהיו ארכאולוגים ואנשי ביון, ובסוכנות הביון הבריטית MI5 חששו כי היא יודעת מה מתרחש בבלצ'לי פארק – המקום שבו פיצחו הבריטים בזמן המלחמה את מכונת הצופן הנאצית 'אניגמה'. ריגול וארכאולוגיה היו אם כן מהדרכים שבהן ניסו גופים אירופיים ואמריקאיים לפענח את הלבנט שהיה בעיניהם מעין חידה דרמטית. חידה זו משכה לארץ ישראל שלוש דמויות מעניינות שפעלו בה בשלהי תקופת המנדט.

 

הרב החופר

נלסון גליק היה רב רפורמי, דוקטור לתאולוגיה וארכאולוג שלמד מוויליאם אולברייט הידוע. גליק התפרסם בחפירותיו באזור שבין אילת לעקבה, ובקביעותיו השנויות במחלוקת באשר למכרות המלך שלמה שבבקעת תמנע. בשלהי 1941 הוא הציע עצמו לגופי ממשל אמריקאיים ומונה על ידי ה-OSS – הגוף שקדם לCIA- – לסוכן שטח בעבר הירדן תחת שם הקוד סוכן 201. בזמן מלחמת העולם השנייה, במקביל לעבודתו כארכאולוג, הקים גליק תחת השם הבדוי ויליאם היקס רשת של מודיעים מקומיים בעבר הירדן, ואסף מידע גם על ארץ ישראל המנדטורית שממערב לירדן. בעת פעילותו נהג גליק לרכוב על סוס ולעטות כאפייה כדי להיטמע בסביבה ולא לבלוט. בחלק מדיווחיו הארכאולוגיים הוסיף הערות אגב שהיו מכוונות לעיניים מודיעיניות.

זהותו המקצועית סיפקה הסבר להימצאותו בשטח. הוא ביקש וקיבל מהצבא הבריטי מפות מפורטות והעתיק אותן עבור האמריקנים. לימים אמר כי היה לו הכיסוי הטוב ביותר עבור מרגל, כי הוא היה אמיתי. הוא המשיך לעשות מה שעשה תמיד, חקר בין חמישה לעשרה אתרים ארכאולוגיים ביום, ואז נכנס למאהל הערבי הקרוב ביותר כדי לשמוע את דעת הקהל הערבית, לעקוב אחר מרגלים נאצים, ולהתעדכן במה שהבריטים זוממים.

גליק תכנן להקים צוות לוחמי גרילה ערבים שיילחמו בגרמנים אם וכאשר יגיעו לעבר הירדן. הוא האמין כי גם הנאצים הפעילו מרגלים שעסקו בארכאולוגיה. בשלהי 1943 התנגדו מפעיליו של גליק להעברתו לצפון סוריה ולעיראק לצרכים אזרחיים, משום שלדבריהם למרות תבוסת הנאצים באל-עלמיין שבמערב מצרים פעילותו של סוכן 201 בעבר הירדן הייתה עדיין נחוצה.

בשלב כלשהו התנגשו האינטרסים הגאופוליטיים של ארצות הברית ושל גליק עצמו, שנחשב לאחד המנהיגים של היהדות הרפורמית בארצות הברית שהיו מסויגים ממטרות מנהיגי הציונות באותה עת. בהיעדרו מארצות הברית עלתה קרנו של אבא הלל סילבר שדחף את הרבנים הרפורמים אל הציונות, ועל כן לחצו עליו עמיתיו לחזור ולהשיב את המצב לקדמותו. הוא ביקש לפרוש מ-OSS ולשוב לארצות הברית ומפעיליו תמכו בבקשתו, אך לקראת סוף מלחמת העולם השנייה חזר למזרח התיכון. בקיץ 1945 פרש גליק סופית מה-OSS, וב-1950 מונה לנשיא ההיברו יוניון קולג'. 

פיליפ קינג, כומר קתולי, היסטוריון וארכאולוג אמריקאי, ביקר את השילוב שעשה גליק בין עיסוקיו וציין:

זהו חוק בלתי כתוב במזרח התיכון שלעולם אסור לערב ארכאולוגיה ופוליטיקה. כשזה קורה, זה תמיד לרעת הארכאולוגיה (Floyd S. Foerman, "Rabbi Nelson Glueck: An Archaeologist's Secret Life in the Service of the OSS", Biblical archeology review, September-October 1986, p. 22)

גליק עצמו חגג את השילוב הזה שהפך אותו לגיבור תרבות אמריקאי. הוא כונה בין היתר 'בלש התנ"ך' ונאם בטקס ההכתרה של הנשיא קנדי ב-1961. בישראל, שבה הייתה באותם ימים הערצה לארכאולוגים לוחמים כמו יגאל ידין, היו מי שהתלהבו פחות מגליק. לאחר שפורסמה על גליק כתבה נלהבת בשבועון 'טיים' הגיב 'העולם הזה' בכתבה שכותרתה "ארכי-פרחי-אולוג". כותרת המשנה הכריזה:

כתבת שבחים כוזבים בשבועון אמריקאי מעוררת זעם ולעג בקרב מדעני ישראל ("ארכי-פרחי-אולוג", 'העולם הזה', ט' בטבת תשכ"ד, 25.12.1963, עמ' 8).

השבועון סיפר על תגליותיו הארכאולוגיות השנויות במחלוקת של גליק, ועל מעללי הריגול שלו שלא זכו לתהודה בישראל. הוא אף ציין כי בכירים במערכת הביטחונית בדקו בעקבות הכתבה בטיים וגילו כי בארץ נפתחו  בפני הארכאולוג המרגל מגֵרות שעדיף היה כי יישארו סגורות.