האיש שמונה לעמוד בראש 'העלייה השנייה' של שבי ציון נאלץ לכפות על החברה את פירוקן של המוני משפחות מעורבות כדי לחזק את הזהות הלאומית החלשה של היהודים. הדילמה הביאה אותו לבכי, ומשם זרחה ההצלחה

עזרא הכהן לא עלה ארצה עם שבי ציון בעקבות הצהרת כורש. על פי התיארוך המקובל בהיסטוריה הכללית אפשר שעדיין לא נולד בעת הצהרת כורש. הוא עמד בראש 'העלייה השנייה' בשנת שבע לארתחשסתא (הראשון). שנה זו מזוהה בדרך כלל כ-458 לפנה"ס, כשמונים שנה אחרי שיבת ציון הראשונה.

 המלך ארתחשסתא ושריו נידבו מכיסם ומאוצר הממלכה סכום נכבד לטובת בית המקדש ותקציב הקרבנות. כל מושלי המחוזות שעזרא עבר דרכם נצטוו לסייע לו ככל יכולתם בכל דבר וגם בכסף. עזרא קיבל רישיון מלכותי להשליט את דת א-לוהיו על בני עמו היושבים בארץ ישראל ולרומם את המקדש ואת עבודתו.

לא מוכר לי שום תקדים של מלך גוי שהתייחס באהדה כה רבה ובכבוד כה גדול לתורת ה' ולבית המקדש כפי שנהג ארתחשסתא באיגרת שנתן לעזרא. אפשר שהיו לו מניעים פוליטיים – רצונו לחזק את נאמניו במרחב הסורי לאחר המרד שפרץ נגדו במצרים; אפשר שהיו לו מניעים דתיים ושאיפה שא-לוהי ישראל יהיה בעזרו במאבקו באויביו; אפשר שהילך עליו קסמו האישי של עזרא הכהן; ואפשר שכל התשובות נכונות. אין להוציא מן הכלל אפשרות רביעית: באיגרתו של ארתחשסתא טבוע חותמם של מרדכי ואסתר, שהיו בצמרת השלטון בימי קודמו של ארתחשסתא – אחשוורוש.

דומה שאיגרתו של ארתחשסתא ביד עזרא היא ההתגשמות של נבואת ישעיהו בפרק ס', ובתוכה הפסוק:

וְיָנַקְתְּ חֲלֵב גּוֹיִם וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי, וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב (ט"ז).

 

בליל עמים

עזרא יוצא בראש העלייה השנייה לירושלים במסע שנמשך ארבעה חודשים. מסע ארוך מסוג זה, עם נשים וטף, הוא תמיד מסוכן. הוא מסוכן שבעתיים כשההולכים בדרכים לא מאובטחות משופעים בכסף ובזהב של התרומות למקדש מן המלך ומיהודי הגולה. עזרא יכול היה לבקש אבטחה חמושה מן המלך, וזו התבקשה על פי כל היגיון, אך הוא העדיף לצאת לדרכו ללא חיל משמר. הוא העדיף שיירת עולים עצמאית, ולא בת חסות של משמר המלך. עזרא הבין שהוא בדרך לעצמאות מדינית, ולו גם חלקית.