במדינות דמוקרטיות מעקב אחרי אזרחים אמור להישמר רק לאיומים חמורים על המדינה, אבל בברית המועצות הטוטליטרית גם לימוד עברית או כוונה להגר הצדיקו מעקב של סוכני חרש. תיקי הקג"ב שנחשפים מאפשרים לחוקרים להביא את הסיפורים

בעקבות קריסת ברית המועצות נחקקו ברבות ממדינות מרכז אירופה שהיו חלק מהגוש המזרחי, וברפובליקות אחדות של ברית המועצות לשעבר, חוקים שנועדו להפוך את המשטרים הקומוניסטיים הטוטליטריים לשעבר לדמוקרטיים. בין השאר נחקקו גם חוקים הקשורים לארכיונים ולהסדרת הגישה לתיעוד מהתקופה הסובייטית. כך למשל בפרלמנט האוקראיני התקבל ב-2015 חוק "גישה לארכיונים של גופי הדיכוי של המשטר הטוטליטרי הקומוניסטי בשנים 1917-1991".

בחוקים מסוג זה גלומה הצהרה עקרונית כי לסוכנויות ביון אין רשות לשלול זכויות אדם ואזרח במחשכים ולחרוץ דין ללא משפט. בפתיחת ארכיוני הקג"ב יש מעין הצהרה כי מידע על פשעים שנעשו בעבר ייחשף במוקדם או במאוחר, וזכויות הקרבנות יושבו. עבור אנשים מסוימים יש לכך גם חשיבות מעשית. תיקי הארכיון, שלא היו נגישים במשך עשרות שנים, הם לעתים מקור מידע יחיד על גורל יקיריהם. רק לאחרונה החלו חוקרים ממדינות שונות להיחשף לכמות העצומה של המסמכים, ואלה מאירים דמויות היסטוריות, אירועים ותהליכים מזווית חדשה ובלתי צפויה.

בשנים האחרונות עוסק הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בסקירת ארכיונים בחו"ל ובצילום מסמכים מתוכם, ובהם גם ארכיונים של המפלגה הקומוניסטית וארכיוני הקג"ב באוקראינה, בליטא ובלטביה. בארכיוני הקג"ב נחשף מאבקו של המשטר בגילויי זהות ותרבות לאומיים בקרב יהודי ברית המועצות ובקשריהם עם מדינת ישראל.

המחלקה השישית של הקג"ב, שסניפיה היו פזורים בכל הערים המרכזיות, עקבה אחר ביטויים שונים של החיים היהודיים בהקשרים פוליטיים, ציבוריים, דתיים ופרטיים. דיפלומטים ישראלים, אנשי תרבות ותיירים היו במעקב מתמיד, וכך גם כל יהודי ברית המועצות אשר באו אִתם במגע, התעניינו בישראל, ניסו ללמוד עברית, ביקרו בסתר בבית כנסת או הגישו בקשה לעזוב את ברית המועצות ולעלות לישראל. אלפי עמודים נכתבו על ידי קציני קג"ב, וגם על ידי רשת עצומה של סוכנים מגויסים. הדוחות נותחו ונחקרו במערך המודיעין של הקג"ב ששלח את זרועותיו לכל תחומי החיים במדינה.

 

סוכני עלייה במעקב

תיקי הקג"ב כוללים דיווח על מעקבים, על איתור יעדים מודיעיניים חדשים ועל גיוס סוכנים כולל תיאורי הפרופיל שלהם. עוד יש בתיקים פרוטוקולים של חקירות ותיאורים של שיטות חקירה. הקג"ב אסף מידע לא רק על פעילות היהודים המקומיים אלא גם על דיפלומטים ישראלים, עובדי שגרירות ותיירים, ואף ניסה לשרטט את מבנה היחידות החשאיות של הביון הישראלי ולעקוב אחר פעילותן. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לארגון שנועד ליצור קשרים עם יהודי ברית המועצות, לאסוף מידע על חייהם, לספק להם מידע על היהדות ועל ישראל ולסייע בעלייתם ארצה.

ארגון זה נוסד ב-1952 באישורו של דוד בן-גוריון, ואיישו אותו דמויות בולטות במוסד לעלייה ב' ובמוסד לעניינים מיוחדים. בתקופות שונות הוא כונה בשמות שונים – 'ביל"ו', 'מלט', 'בר', 'מוסד לעלייה', 'המוסד של שאול', 'לשכת הקשר' ו'נתיב'. השם האחרון הוא השם הרשמי עד היום, גם לאחר שפעילות הארגון הפסיקה להיות מחתרתית. מהתיקים שנחשפו בארכיון הקג"ב של אוקראינה מתברר כי כבר בשנים הראשונות לפעילותו של 'נתיב' היה אחריו מעקב והמוסדות ידעו מהן מטרות הארגון ופעולותיו.

בתיק מהשנים 1954-1956 נכתב:

רשת גרין כוללת את מה שנקרא שירות 'ביל"ו', שבמהלך מלחמת ישראל ירדן [מלחמת השחרור] כונה שירות 'הבריחה' והיה אחראי על העברה בלתי חוקית של יהודים ממדינות אירופה לישראל.

על פי הנתונים הזמינים כעת, השם 'ביל"ו' שונה לשירות 'מלט' שמשימותיו כוללות:

1. יצירת קשרים בלתי חוקיים עם המחתרת הציונית ועם יחידים מקרב היהודים בברית המועצות  ובגוש המזרחי.

2. ארגון העברה בלתי חוקית של יהודים לישראל ממדינות מזרח אירופה וברית המועצות.
3. מתן סיוע חומרי ליהודים במדינות אלה באמצעות אספקת חבילות וכסף בערוצים חוקיים ובלתי חוקיים.

משרד החוץ הישראלי מכוון לעבודה דיפלומטית בברית המועצות גולים מרוסיה, ציונים משוכנעים, שלאחר המהפכה הסוציאליסטית הגדולה באוקטובר 1917 היו רבים מהם נתונים לדיכוי בשל פעילות לאומנית ואנטי סובייטית בעבר. לרבים מהם יש קשרים עם קרובים שלהם בברית המועצות ("מידע על גורמי המודיעין והמודיעין הנגדי של מדינת ישראל, 4.3.1955, עם האוריינטציות של המחלקה השישית של הקג"ב על אזרחים זרים המתקשרים עם מלחים סובייטים בנמלים זרים. סודי ביותר").

בתיק מהשנים 1966-1979 מפורטות הוראות עבודה לסוכני הקג"ב:

מסקנות והמלצות:

לנתח בקפידה את התנהגותם של סוכני המודיעין הישראלים, לזהות מקומות שבהם הם מקיימים פגישות חשאיות עם אנשיהם, ובהתאם למידע המתקבל לשפר את ארגון המעקבים על ידי הסוכנים ואת המעקבים החיצוניים. להראות יותר כושר המצאה בשימוש באמצעים תפעוליים וטכניים ("המאבק בפעילות החתרנית של המודיעין הישראלי ושל גורמים ציוניים קלריקליים. חומרים מנחים ורשמיים, תכניות ודוחות עבודה").