עוד לפני שהיו מוסדות לאומיים עלו אנשים לרגל לספרייה הלאומית. את חותמם ואת רשמיהם, וגם תלונות אחדות, הם הותירו בספר המבקרים השמור בספרייה כבר למעלה מ-120 שנה

בסוף 1898 נסע הרצל לביקור בארץ ישראל כדי להיפגש עם הקיסר הגרמני וילהלם השני. בעודו ממתין שיוזמן לפגישה טייל הרצל עם המשלחת שלו בירושלים, וביקר בספרייה הלאומית שנקראה אז בשלל שמות – 'בית עקד הספרים', 'בית נאמן', ו'בית הספרים הכללי לבני ישראל בירושלים מדרש אברבנאל וגנזי יוסף'. חתימות ידם של הרצל ושל חברי המשלחת האחרים – ובהם מקס בודנהיימר, דוד וולפסון ומשה דוד שו"ב – מונצחות בעמוד הראשון בספר המבקרים של הספרייה הלאומית.

 

בית לאומי לספרים

ספר המבקרים השמור בספרייה הלאומית מנציח ביקורים שנערכו בה על פני 14 שנים, מתרנ"ט עד תרע"ב (1898-1912). העובדה שחתימותיהם של הרצל ואנשי משלחתו הן הראשונות בספר מעלה את ההשערה כי ביקורם הוא שעורר אצל מנהלי הספרייה את הרעיון להניח במקום ספר מבקרים. במשך רוב התקופה הספרייה שכנה בבית בני ברית, סמוך לרחוב הנביאים בירושלים. שנים ספורות קודם לכן החל הרופא הציוני ואוהב הספר ד"ר יוסף חזנוביץ לתרום אלפי ספרים וחיבורים לספרייה שהוקמה בתרנ"ב (1892). תרומתו העלתה את הספרייה על דרך המלך והאוסף גדל בהתמדה. ב-1910, שנתיים לפני תום התקופה המתועדת בספר המבקרים, מנתה הספרייה כ-32 אלף כותרים. במושגי התקופה ההיא היה זה ללא ספק אוסף מרשים, וההתפעלות ממנו ניכרת כמעט בכל אחת מההקדשות בספר.

ההתרגשות הרבה לא נבעה רק מכמות הפריטים שבאוסף, אלא בעיקר מהחזון שעמד מאחוריו. הרעיון להקים בית חדש לספרים יהודיים סימל את התחייה של הרוח היהודית ואת התחדשותו של העם על אדמתו. כך למשל מעידה הקדשה מיום שישי, ה' דחול המועד סוכות תר"ס (1899):

ביקרתי את בית עקד הספרים 'מדרש אברבנאל וגנזי יוסף' ושמחתי … לראות את ספרותנו העתיקה ושכחדשה נעוריה … יהיה ה' בעזרם ויצליחו בכל מעשיהם וישיגו את מטרת חפצם (עמ' 3).