'הייד פארק על ההדסון' הוא סרט מרתק ומלבב המעורר מחשבות שונות על ההיסטוריה, על תפקידן של דמויות מופת ודמויות שוליים בעיצובה, ועל מקומן של נשים בתוכה

הייד פארק על ההדסון

---

רוג'ר מיטשל וריצ'רד נלסון
אנגליה, ,2012 94 דקות

 

 

לאורך שנים הייתה רווחת הנחת יסוד בלתי כתובה שלפיה את גלגלי ההיסטוריה מניעים גברים: שליטים, מדינאים, אנשי צבא ואנשי רוח. לנשים – שהיו תמיד כמחצית מהאוכלוסייה – לא היה כמעט זכר בכתיבה ההיסטורית במערב עד למאה ה-19.

אם עד למאה העשרים יכלו היסטוריונים לטעון שהם מתארים את האמת ההיסטורית, בה"א הידיעה, הרי שההיסטוריונים החדשים חושפים שוב ושוב את ההשפעה המכרעת שיש לאישיותו של ההיסטוריון ולאידאולוגיה שלו על תמונת העולם שהוא מציג. היסטוריוניות פמיניסטיות טוענות שהתיעוד ההיסטורי המסורתי משקף את נקודת התצפית של היסטוריונים גברים מערביים ומשכילים ואת עולם הערכים שלהם. מאחר שהיסטוריונים אלה ייחסו חשיבות להיסטוריה פוליטית, צבאית ואינטלקטואלית יותר מאשר לחיי משפחה וחברה, התמקדה כתיבתם ב'נושאים הגדולים' והנשים נעדרו ממנה.

 

נכה וכריזמטי

הסרט 'הייד פארק על ההדסון' מתאר תקופה רבת חשיבות ומתמקד בסוף שבוע חשוב אחד ביוני 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, שבו מגיעים מלכי אנגליה לביקור אצל נשיא ארצות הברית כדי לבקש את תמיכתו במאבקם בנאצים. למרות שגיבוריו המרכזיים של הסרט שביים רוג'ר מיטשל הם הגיבורים הקלסים של ההיסטוריה – מנהיגים גברים – הם מוארים מנקודת מבטה של אישה. דייזי סקאלי (לורה ליני), קרובת משפחה רחוקה של הנשיא, הייתה באותם ימים בת 47. הדרך שבה נקודת המבט הנשית שלה צובעת את האירועים ואת המציאות כולה מאפשרת מבט אחר על אירועים מוכרים ביותר.

במרכז הסרט עומדת דמותו של פרנקלין דלאנו רוזוולט (ביל מאריי), שהיה נשיאה ה-32 של ארצות הברית. רוזוולט כיהן בין השנים 1933-1945 והיה הנשיא האמריקני היחיד שנבחר למשרה הרמה ארבע פעמים ברציפות. בשנות כהונתו הראשונות הוא התרכז במאבק בשפל הכלכלי הגדול שהחל ב-1929. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה דאג רוזוולט לאספקה שוטפת של ציוד לבריטניה, לסין ולברית המועצות, וסייע בכך לעמידתם האיתנה מול מדינות הציר. רוזוולט הפגין מנהיגות ונחישות בעת שהוביל את ארצו, יחד עם בעלות הברית האחרות, לניצחון במלחמה. בזכות הישגים אלה הוא נחשב לאחד המנהיגים הבולטים של המאה העשרים.

ב-1921 לקה רוזוולט בשיתוק בשתי רגליו בשל מחלת הפוליו, ודמותו בסרט מעוצבת כמי שעל אף נכותו הוא גבר מלא קסם, כריזמה, חכמה וחוש הומור המעוררים אהדה לא רק בקרב הבאים אתו במגע – ובכלל זה נשים לא מעטות הנופלות לרגליו – אלא גם בקרב הצופים בסרט. אנושיותו מלאת החולשות נוגעת ללב ומרככת את הביקורת שאפשר בלי ספק להעביר עליו.

דייזי סקאלי, שמנקודת מבטה מתואר הסיפור, הייתה אחת מפילגשיו של הנשיא האמריקני וניהלה אתו מערכת יחסים קרובה שהתפרסה על פני עשורים. הסרט מבוסס על מאות מכתבים וקטעי יומנים שנמצאו בביתה לאחר מותה בגיל מאה. מכתבים אלה מבהירים את התפקיד החשוב שהיה לה בחייו. ריצ'רד נלסון, שכתב את התסריט, סיפר לאתר האינטרנט 'פוקוס פיצ'ר':

דייזי הייתה האדם היחיד שבנוכחותו הצליח פרנקלין להירגע , לשכוח לרגע את העולם, את האחריות המוטלת על כתפיו, את הצרות, ופשוט להיות הוא עצמו. לכן אין זה מקרי כי התמונות היחידות שיש בידינו כיום שבהן נראה הנשיא בכיסא גלגלים צולמו על ידי דייזי סקאלי.