במשחקים האולימפיים שנערכו בברלין ב־1936 בלט הניגוד בין התפיסה הגזענית של השלטון בגרמניה לבין ערכי השוויון הספורטאיים. רבים זוכרים את זכייתו של ג'סי אוונס ואת מבוכתו של היטלר, אבל היו גם ספורטאים יהודים שזכו להישגים שהביכו את הנאצים

בשנת 1931 נקבע כי ב-1936 תארח גרמניה את המשחקים האולימפיים בברלין ואת משחקי החורף בעיירה גרמיש-פטרנקירכן. הערכים השוויוניים והאוניברסליים של המשחקים האולימפיים עמדו בסתירה מהותית לערכיה הגזעניים של המפלגה הנציונל-סוציאליסטית ועל כן היא התנגדה לקיום האולימפיאדה בגרמניה, אך לאחר שעלתה לשלטון חלחלה בה ההבנה כי ניתן לנצל את המשחקים לצרכיה והיא שינתה את עמדתה. באמצעות המשחקים קיוותה המפלגה להפריך את הטענות נגדה ולהציג לעולם גרמניה חדשה כביכול. הצלחה ספורטיבית יכלה לשמש הוכחה לעליונות הגזע הארי, וזו הייתה גם הזדמנות להציג אירוע המוני מרשים. אירועים שבהם בוימה שליטה בהמון היו מהמאפיינים הסגנוניים הבולטים של המפלגה הנאצית.

בארצות שונות נשמעו קולות שקראו להחרים את המשחקים בשל הסתירה בין ערכי המשטר הנאצי לבין ערכי הספורט האולימפי, אך לא היה סיכוי רב שהם אכן יוחרמו. בשנותיו הראשונות של המשטר הנאצי עדיין לא בא לידי ביטוי הממד הרצחני שלו, ובאותן שנים עלו לשלטון גם באיטליה, ביוגוסלביה, בפולין, ברומניה ובליטא משטרים טוטליטריים שלא היו שונים ממנו מאוד באופיים. גם הגזענות לא הייתה מנת חלקה של גרמניה בלבד, וארצות הברית למשל חששה כי החרמת המשחקים תבליט את אפליית השחורים שרווחה אצלה. גרמניה נתפסה באותן שנים כמדינה שיכולה לבלום את התפשטות הקומוניזם שנחשב לסכנה גדולה יותר מהנאציזם. רבים גם טענו כי אין לערב מניעים פוליטיים בספורט וכי ההצגה חייבת להימשך. זו הייתה אף דעתו של מייסד התנועה האולימפית הברון פייר דה קוברטן.

ויכוח משמעותי על ההשתתפות במשחקים התנהל למעשה רק בארצות הברית, ובעקבותיו הוזמן לגרמניה יו"ר הוועד האולימפי האמריקני אוורי ברנדג', לימים נשיא הוועד האולימפי העולמי, כדי להיווכח שגרמניה לא פוגעת ברעיון האולימפי. בהצבעה שנערכה לאחר מכן בין חברי איגוד האתלטים החובבים וחברי הוועד האולימפי האמריקני נקבע לבסוף ברוב קטן כי ארצות הברית תשתתף במשחקים.

גרמניה עצמה דאגה לטשטש את אופייה הגזעני בזמן המשחקים. כל השלטים הגזעניים הוסרו, לא פורסמו כתבות אנטישמיות בעיתוני גרמניה, ולאורך 1936 נמנעה גרמניה מחקיקה נגד יהודים.

 

יהודים על המגרש

השתתפות יהודים בנבחרת הגרמנית היוותה אבן בוחן משמעותית ליישומו של רעיון השוויון האולימפי על ידי הגרמנים. יהודים הוצאו מארגוני הספורט הגרמניים, וההפרדה הגזעית שהונהגה בעקבות החלת חוקי נירנברג ב-1935 לא אפשרה את השתתפותם תחת הדגל הגרמני. הוויכוח שהתנהל בארצות הברית וביקורו של ברנדג' בגרמניה אילצו את הגרמנים לאפשר ליהודים לפחות באופן רשמי לקחת חלק במשלחת הגרמנית. 21 ספורטאים יהודים הוזמנו למחנה אימון מיוחד, ובסופו נקבע כי אף אחד מהם אינו כשיר להשתתף במשחקים.

אולם בתירוץ של רמה ספורטיבית לא מספקת לא ניתן היה להשתמש בשלושה מקרים של ספורטאים בעלי הישגים יוצאי דופן: רודי בל, כוכב נבחרת ההוקי קרח הגרמנית, שהשתתף במשחקי החורף; הלנה מאייר, סייפת שזכתה במדליית זהב באולימפיאדת אמסטרדם ב-1928; וגרטל ברגמן, קופצת לגובה שזכתה באליפות בריטניה ב-1934. הלנה מאייר סולקה מקבוצתה ב-1933 כיוון שאביה היה יהודי. היא היגרה לארצות הברית, ובעקבות הלחץ האמריקני הציע לה הוועד האולימפי הגרמני להצטרף למשלחת הגרמנית על אף יהדותה. גרטל ברגמן, שסולקה אף היא מקבוצתה בשל יהדותה, עברה לשחק בבריטניה. כדי להוכיח לאמריקנים שגרמניה סובלנית כלפי יהודים היא אולצה לשוב לגרמניה. במבחנים שנערכו לקראת המשחקים האולימפיים היא זכתה במקום ראשון בקפיצה לגובה וקבעה שיא חדש, אולם שבועיים לפני פתיחת האולימפיאדה היא סולקה מהנבחרת ושיאה נמחק. סיפורה תואר בסרט 'ברלין 1936' שהופק ב-2009.

עמדת היהודים מחוץ לגרמניה באשר להשתתפות בה לא הייתה חד משמעית. היה צפוי שהיהודים יחרימו את האירוע כמחאה על יחסה של גרמניה ליהודים, אך בפועל הנושא היה שנוי במחלוקת.

הוועד האולימפי הארץ ישראלי, שקיבל הזמנה להשתתף במשחקים, חשש כי החרמתם תזיק ליהודי גרמניה. תשובתו של פרדריק הרמן קיש שעמד בראש הוועד להזמנה הייתה כי הספורטאים הישראלים אינם ברמה נאותה ועל כן עדיף להימנע מלשולחם – טיעון דומה באופן מפתיע לזה שגרם לגרמנים להדיר ספורטאים יהודים.

מכבי העולמי היה נחרץ יותר ותבע מספורטאים יהודים להימנע מלהתחרות במדינה שבה יהודים מופלים לרעה למען כבודם העצמי, תביעה שנענתה רק באופן חלקי. היו ספורטאים יהודים שבחרו שלא להשתתף במשחקים, ובהם הסייף הצרפתי אלברט וולף והשחייניות האוסטריות יהודית דויטש, רות לנגר ולוסי גולדנר. רבים אחרים בחרו להשתתף למרות הכל. לא כל הספורטאים ממוצא יהודי ייחסו חשיבות למוצאם, והיו שראו בעצם הופעתם התרסה נגד אפליית היהודים. במהלך המשחקים זכו יהודים ב-14 מדליות אולימפיות – תשע מדליות זהב, חמש מדליות כסף ושתי מדליות ארד.