העלייה לרגל היא תופעה אוניברסלית הקיימת במרבית הדתות ולאורך רוב ההיסטוריה. מקבץ עליות לרגל ממקומות שונים ומתקופות שונות לרגל חגי תשרי

מהי עלייה לרגל? ההגדרה של מושג זה מעורפלת למדי. האם עלייה לרגל של מאמיני דת השינטו היפנית, שיכולים לעלות לרגל למקדש שבנו בחצר האחורית של ביתם, נחשבת לעלייה לרגל? האם מסע נפשי ורוחני לאתר כלשהו נחשב לעלייה לרגל? ומה לגבי האינדיאנים שהיו מקדשים הר, אגם או מפל?

בעם היהודי עלייה לרגל מזוהה בראש ובראשונה עם בית המקדש שהוקם במאה העשירית לפסה"נ על הר הבית בירושלים ועמד במרכז חיי הרוח של עם ישראל. בתקופת הבית השני איחדה העלייה ההמונית לרגל בשלושת הרגלים לא רק את החלקים השונים של העם שישב בארץ ישראל אלא אף את יהודי התפוצות. לאחר חורבנו של בית המקדש השני הדבק המאחד של העם היה התקווה לבנייתו מחדש, וכל עוד נתנו ליהודים להתקרב לאזור המקדש החרב הם הגיעו לשם – בעיקר בתשעה באב – וקוננו על חורבנו. בפירושו לצפניה (א', ט"ו-ט"ז) תיאר אב הכנסייה הירונימוס שחי במאה הרביעית עלייה לרגל של יהודים לירושלים החרבה:

ביום אשר נכבשה ירושלים ונהרסה על ידי הרומאים יכול אתה לראות בהגיע עם אבלים, בהיאסף נשים מעוותות דמות וזקנים עוטים בלויי סחבות … מתאבל העם האומלל על הריסות מקדשו (מתוך: 'עלייה לרגל: יהודים, נוצרים, מוסלמים', האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 54).

כשעמר בן אלח'טאב כבש את ירושלים במאה השביעית הוא איתר את מקומה של אבן השתייה ומאז נחשב הר הבית למקום חשוב גם באסלאם. בזמנים שבהם לא יכלו לעלות לרגל למכה קיימו המוסלמים במקום זאת עלייה קטנה לרגל במקומות שונים בעולם, ובהם גם הר הבית בירושלים.

העלייה לרגל היא תופעה אוניברסלית שהתקיימה במרבית הדתות ברחבי העולם ובתולדות האנושות. הדתות השונות ייחדו מקום מקודש והנהיגו עלייה לרגל אליו בזמן מקודש. המשותף לדוגמאות שלהלן הוא המסע הפיזי שהמאמין נדרש לערוך והטקסים המתרחשים במהלכו, הגורמים לו לעבור תהליך נפשי ורוחני ולשוב לקהילתו בכוחות מחודשים.

מקדש קונפוציוס בצ'ופו

ארץ: סין
דת: קונפוציונית
שנות פעילות: 478 לפסה"נ עד היום
מועד עלייה לרגל: כל השנה

קונפוציוס (551-479 לפסה"נ) נחשב לגדול הפילוסופים הסינים. שנה לאחר פטירתו הפכו השלטונות את ביתו הצנוע בעיר צ'ופו למקדש שהוצגו בו בגדיו, כובעיו, מרכבתו וספריו. ב-195 לפסה"נ העלה הקיסר גאודזי מנחה במקום, ומאז נפוץ המנהג בין קיסרים ומושלים סינים לבקר במקום, במיוחד לאחר טקס ההכתרה, ולהעלות מנחות. בעקבות הקיסרים החל מנהג רווח של עלייה לרגל של פשוטי העם, ובמיוחד של אינטלקטואלים סינים שבאו לחלוק כבוד למי שנחשב לאבי הפילוסופיה הסינית.

במהלך השנים שופץ המבנה והורחב פעמים אחדות בעקבות אסונות שפקדו אותו, ולבסוף נבנה בצורתו הנוכחית המחקה את הארמון הקיסרי. המבנה משתרע על שטח של כ-16 אלף מ"ר והוא האתר ההיסטורי השני בגודלו בסין. ב-1966, במהלך מהפכת התרבות שהכריז מאו, ניזוקו ללא תקנה פריטים היסטוריים רבים שנשמרו במקום.

דרך סנטיאגו

ארץ: ספרד
דת: נוצרית קתולית
שנות פעילות: המאה השמינית עד היום
מועד העלייה: כל השנה

אחד משליחיו של ישו, יעקב בן זבדי, נקבר על פי המסורת הקתולית בעיר סנטיאגו שבספרד. החל מהמאה השמינית יש עדויות על עולי רגל שערכו את המסע לקברו של יעקב בן זבדי. בימי הביניים נחשבה העלייה לרגל בדרך סנטיאגו אמצעי להשגת מחילה על חטאים, וחשיבותה של העלייה לרגל גברה לאחר שהשלטונות הקתולים השיתו עונשים של ממש על החוטאים.

יש הסבורים כי העלייה לרגל בדרך סנטיאגו קדמה לנצרות, והם מתבססים על כך שעד היום יש מסלולים שאינם נגמרים בקבר יעקב בן זבדי אלא ממשיכים מערבה עד לעיר פיניסטרה שלחוף האוקיאנוס האטלנטי. המקום נקרא 'חוף המוות' (costa de morta), ועד גילוי אמריקה הוא נתפס כקצה העולם. מסע זה היה מעין טקס חניכה ומטרתו הייתה להוכיח שהצועד בו ראוי להצטרף לחברה שממנה יצא.

סמלה של דרך סנטיאגו הוא צדפה מתולמת שלה משמעויות דתיות שונות. גם כיום המסיימים את המסע עד חוף המוות מקבלים תעודה ועליה חותמת בצורת צדפה המעידה על כך שהגיעו לסופה של דרך סנטיאגו וביקרו ב'קצה העולם'.