התקופה המכוננת של מדינת ישראל נזכרת כיום בחגיגיות, אך בזמנו נלוו אליה מתחים סביב סמכותו של הגוף החדש. אחת ההגדרות המוכרות של מדינה היא שליטתה הבלעדית על הפעלה לגיטימית של אלימות באמצעות המשטרה והצבא. כשהמדינה קמה על בסיס אידאולוגיה יהודית ציונית היו באופן טבעי תנועות שקראו עליה תיגר בשם אידאולוגיה יהודית ציונית אחרת, ואידאולוגיות כאלה לא חסרו בעשור הראשון לקיומה. מורשת המחתרות שתרמה להקמת המדינה לא פסקה ברגע אחד. חלק מחברי המחתרות השתלבו בשלטון החדש, ומבין אלה שנדחו לאופוזיציה היו שרצו להמשיך בפעילותם גם נגד המדינה.

הספר מביא את סיפוריהן של קבוצות שונות שפעלו נגד המדינה: אנשי הלח"י שהתנקשו במתווך האו"ם פולקה ברנדוט; מחתרת דתית שפגעה במחללי שבת; מחתרת חילונית שפגעה בשר התחבורה שהנהיג יום שביתה למכוניות בשבת מטעמים כלכליים כביכול; התארגנויות של ניצולי שואה שפעלו באלימות נגד השילומים; ורוצחי ישראל קסטנר. כל פרק בספר מתייחס לקבוצה חברתית אחרת, ורשימת המקורות הענפה הכוללת מקורות ארכיוניים שונים מעידה כי המחבר ערך עבודת מחקר מקיפה. חבל שהוא הסתפק בציון כללי של המקורות הרבים בלי לציין מראי מקום מדויקים, שכן הדבר יקשה על חוקרים שירצו להסתמך על עבודתו. בפני קוראים מן השורה נחשפים בספר באופן מרתק סיפורים שבעת התרחשותם אפף אותם מעטה סודיות.

יהודים מעיראק מתגאים במורשת של 2,600 שנה, ומקפידים לכנות את עצמם בבלים כדי לייחס עצמם לגלות שימיה כימי המקרא ושהעניקה לעם היהודי את התלמוד הבבלי. זו הסיבה שהספר – העוסק בעיקר בקהילה היהודית באמצע המאה העשרים – מקדיש פרקים נרחבים לתיאור שורשיה הקדומים של יהדות בבל. בניגוד למסורת של יוצאי עיראק, מהסקירה ההיסטורית מתברר כי עיראק חרבה כמעט לחלוטין לאחר הכיבוש המונגולי, וכי רוב חברי הקהילה היהודית המודרנית היגרו לבגדד ולבצרה מסוריה, מאיראן ומאפגניסטן בעקבות עליית חשיבותו המסחרית של האזור בתקופת האימפריאליזם העות'מאני והקולוניאליזם הבריטי. כינונה של עיראק המודרנית בחסות בריטית לאחר מלחמת העולם הראשונה הביא את יהודי עיראק לחוות בעצימות גבוהה את התנודות שהיו מנת חלקם של יהודי אירופה במשך שנים ארוכות – מסובלנות ואמנציפציה להדרה כקבוצת מיעוט בעייתית ושנואה. תנודות אלה הגיעו לשיאן בפרהוד – הפרעות שהתחוללו ב-1941 בהשראה נאצית. הן גם הובילו רבים מיהודי עיראק לאידאולוגיות מודרניות, החל מקומוניזם, דרך לאומיות עיראקית ועד לציונות. תהא אשר תהא האידאולוגיה שלהם, רובם המוחלט היגרו למדינת ישראל מאז הקמתה. רבים מהישראלים אינם מבחינים בין יוצאי ארצות האסלאם השונות ומתייחסים לכולם כספרדים או כמזרחים. הספר מגולל את ההיסטוריה הארוכה של הקהילה היהודית הבבלית, ושל הזהות היהודית העיראקית בתקופה המודרנית, ועולה ממנו תמונה של קהילה ייחודית.