הסינרגיה בין נתן העזתי, גאון צעיר עתיר כריזמה, לבין שבתי צבי, אישיות פרועה ומורכבת, חוללה רעידת אדמה דרמטית ועמוקה בעם היהודי. הצצה אל הסיפור שלא ייאמן של השבתאות

ובשנת העשרים התחלתי ללמוד ספר הזוהר ומעט מכתבי האר"י ז"ל והבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים ושלח מלאכיו הקדושים ונשמותיו הטהורות והודיעוני הרבה מסודות התורה. באותה שנה, אחר שנתעורר כוחי במראות מלאכים ונשמות קדושות … ואני סגור בחדר מיוחד בקדושה ובטהרה אחר שנתפללתי תפילת לחש בבכי גדול בהיותי עסוק בתחנונים, הנה רוח על פניי יחלוף תסמר שערת בשרי וארכובותיי דא לדא נקשן [=מעין פיק ברכיים], צפיתי המרכבה וראיתי מראות א-להים כל היום ההוא וכל הלילה, ואז ניבאתי נבואה גמורה כאחד הנביאים 'כה אמר ה", ונחקק בלבי בבירור גמור על מי הייתה נבואתי … ואז הורשיתי על ידי מלאך הברית לפרסם מה שראיתי ונודע לי אמיתותו … וכן היה המלאך שנתגלה לי בהקיץ וגילה לי כמה עניינים נוראים.

את החזיון המדהים הזה תיעד ב-1667 מקובל צעיר ומסתורי ששמו כבר נתפרסם בכל רחבי העולם היהודי – נתן בן אלישע חיים אשכנזי, או בכינויו המוכר יותר – נתן הנביא העזתי (1643-1680). את תוכנו של החיזיון פירט מאוחר יותר משה פיניירו, מראשי התנועה השבתאית:

היה רואה כמו עמוד אש לפניו והיה מדבר עמו, ולפעמים היה רואה כמו פרצוף של בן אדם, וגם ידע בחינת הנשמה המדברת עמו … ובהיותו מעוטף בטלית ותפילין נתבטלו כל חושיו, אמנם עיניו היו פתוחות והיה לו שכל זך מכל הימים שלפניו, וראה כל הדברים כסדרם והמרכבה העליונה ופרצוף אמיר"ה [=אדוננו מלכנו ירום הודו, כינוי לשבתי צבי] וחזון זה נמשך כ"ד שעות, והכל נראה לו לא באורו של עולם זה אלא באור העליון, אור שבעת הימים שבהם רואה אדם מסוף העולם ועד סופו.

מיהו האיש הזה? מה היה בו, במקובל הצעיר והאנונימי שאפשר לו להניע את אחת המהפכות הגדולות בהיסטוריה של העם היהודי? מאין הוא שאב את הכשרון ואת הכוח לסחוף אחריו את רובו הגדול של העם – על מנהיגיו, פרנסיו, רבניו ומקובליו – אל אמונה לוהטת במשיח המבשר על קץ ההיסטוריה?

 

אנרגיה גרעינית

נתן היה תלמידו המובהק של הפוסק המפורסם רבי יעקב חגיז שישב בירושלים. העדויות מתארות עילוי נדיר, גאון של ממש. לפני גיל עשרים הוא כבר מגיע לשליטה גבוהה בתלמוד ובפוסקים, ויודע שלושה סדרים מן הש"ס בעל פה. ימיו ולילותיו עוברים עליו בשקידה אינסופית בבית המדרש שבירושלים, בתעניות, בסיגופים ובזיכוך הנפש.

בגיל עשרים, משנשא אישה, החל לעסוק בקבלה ונכנס בשערי חכמת הנסתר. תוך שנתיים הגיע לשליטה בלתי נתפסת בזוהר, בכתבי הרמ"ק ובכתבי האר"י. משנכנס בשערי הפרדס הגיבה נשמתו בהתעוררות אדירה, שאינה אלא התפוצצות נפשית עצומה. האנרגיה של הרוח פלשה לנשמתו בלי פילטרים וצמצומים והפכה את לבו. הוא עבר המרה, מטמורפוזה ששינתה אותו בתודעתו העצמית והפכה אותו למישהו אחר, למשהו אחר.

ההתגלות הזו, שהייתה אולי גורמת לאנשים נורמטיביים לקרוס תחתיה, לאבד את השפיות ולשקוע בעולם של הזיה מנותקת, הטעינה את נתן העזתי באנרגיה שאפשרה לו להניע מהפכה חסרת תקדים בתולדות ההיסטוריה היהודית. בנוסף לכוח הרוחני היו בו גם כישורים אישיים יוצאי דופן: יכולת לפעילות אינטנסיבית לאורך זמן, ריכוז והתמדה, מחשבה דתית נועזת ומקורית ויכולת מפותחת להביעה אותה בכתב ובעל פה. לאלה נוסף כוח רצון חזק, מתודולוגיה מסודרת, וכשרון לעבודה על פי תכנית שיטתית ומפורטת. והחשוב מכל: יכולת בין אישית נדירה. הוא פשוט מִגנט את כל מי שבא אתו במגע. אנשים שנפגשו אתו חשו שהוא קורא אותם מבפנים, יודע אותם ידיעה אינטימית וחודרת שאין ממנה מפלט, והם הלכו שבי אחר הקסם שבו.

לאחר ההתגלות וקבלת ה'נבואה' התחיל נתן לפעול ל'תיקון הנשמות'. הוא גילה לאנשים את עוונותיהם הנסתרים, חשף את צפוני לבם והציע להם דרך לתשובה ולתיקון. רפאל יוסף הג'יליבי – נגיד הקהילה היהודית במצרים ושר האוצר המצרי, שהיה גם תלמיד חכם גדול בעצמו – שלח רבנים לתהות על קנקנו של המקובל הצעיר. הם פגשו אותו, הוקסמו מידיעותיו ומכוחו הרוחני ודבקו בו.

אחד מהאנשים שהגיעו ממצרים אל נתן היה תלמיד חכם בעל נפש קרועה כבן ארבעים, שבתי צבי, שהגיע באייר תכ"ה (1665) כדי "למצוא תיקון ומנוח לנפשו". אבל אז, "כראות אותו מהר"ר נתן, נפל לפניו ארצה וביקש ממנו מחילה שלא התאבק בעפר רגליו מדי עוברו למצרים, ובישר לו היותו נשמה גדולה עד מאוד".