חוקרים והוגי דעות הציעו הסברים רבים להופעתה ההיסטורית של תנועת החסידות במקביל לעליית המודרניות. בחינת מקורות ההשפעה המפתיעים של רבי ישראל בעל שם טוב מגלה כיצד יצר תנועה מודרנית מחומרים מסורתיים

תנועת החסידות משגשגת כיום יותר מאי פעם. כמחצית מבני הציבור החרדי משתייכים לחצרות חסידיות שונות ובידיהם מצוי רוב הכוח הפוליטי החרדי בארץ. גם בציונות הדתית ניכרים היבטים נאו חסידיים בלימוד התורה, באופן התפילה וביצירה. באורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית יש היבטים חסידיים, והדבר מצוי אפילו ברבות מהקהילות הלא אורתודוקסיות שבאופן מסורתי התנגדו לחסידות. בקרב החוזרים בתשובה החסידות חולשת על שני פתחי הכניסה הכמעט בלעדיים אל היהדות שומרת המצוות – חב"ד וברסלב. נתח משמעותי מהחיבור ליהדות של החילונים חובבי המסורת דרך שיעורים, ספרות ויצירה קולנועית ובימתית נקשר גם הוא לחסידות. נראה כי מרטין בובר צדק כשקבע לפני כמאה שנה שלא תיתכן התחדשות יהודית בלי שאיבה ממעיינות החסידות.

החסידות היא אפוא סיפור הצלחה, וחוקרים רבים ניסו להבין את דמותו של מייסדה ואת ההקשרים ההיסטוריים השונים שהובילו להולדתה במאה ה-18 ולפריחתה מהמאה ה-19 ואילך.

כידוע המעשה שרבנו הקדוש והנורא מרן אלימלך מליז'נסק … היה לו צער גדול מדוע לא הכיר את הבעש"ט והיה לו על זה השתוקקות נפלאה לראותו. ופעם אחת הדפיקו בחלונו בחצות הלילה שכעת יוכל לראות את הבעש"ט הקדוש, וכנגד ביתו היה הר נמוך וראה עליו אש גדול מתלקחת ובתוך האש כדמות אדם, ואמרו לו שזה הוא הבעש"ט הקדוש. ואחר כך נתפוצץ האש על שישים ריבוא ניצוצין, ובכל ניצוץ היה דמותו של הבעש"ט הקדוש (האדמו"ר יצחק אייזיק וייס מספינקא בהסכמה לספר 'בעל שם טוב על התורה', בראשית מהדורת תשנ"ז, עמ' י).

שישים ריבוא הוא המספר שנהוג לייחס למניין הנשמות של כלל ישראל, ועל פי קבלת האר"י מספר זה מקביל לשישים ריבוא האותיות שבתורה, כך שלכל אחד מישראל יש אות המיוחדת לו. לפי אִמרה חסידית מאוחרת לכל אדם מישראל יש הבעש"ט שלו,  ואמרה זו משקפת גם את יחסם של בני זמננו אל הבעש"ט. אנחנו מתקשים לשרטט את קלסתרו של מחולל החסידות, וככל שאנו למדים יותר כך דמותו הופכת רבגונית יותר. כמו בסיפורו של רבי אלימלך מליז'נסק, כל חוקר מחפש את דמותו של מחולל החסידות באמצעות מתודולוגיה אחרת, וממילא חוצב בעזרת קולמוסו דימוי שלעתים קרובות אינו רחוק מדמותו שלו. אם רבי אלימלך, שנולד עוד בחיי הבעש"ט, התקשה לתאר את דמותו של הבעש"ט, מה נאמר אנו למעלה ממאתיים אחר כך?

 

דוקטור על פי הקבלה

נראה כי רבי ישראל בעל שם טוב היה אוטודידקט, שכן איננו מכירים אף רב שהצהיר כי מייסד החסידות למד אצלו, ואף הוא עצמו אינו מזכיר אף פעם מורה כלשהו שממנו למד. איננו יודעים דבר על משפחתו ועל מוצאו. ברישומי המס משנות הארבעים של המאה ה-18 שנמצאו על ידי משה רוסמן לפני כשני עשורים הוא מוצג כמרפא בקהילת מז'יבוז'. הוא נקרא שם בין השארdoctor kabalista – מרפא על פי הקבלה, ו-balzam – בעל שם, כלומר מרפא באמצעות שמות קדושים, קמעות ורקיחת תרופות. מאחת מהאיגרות שכתב נראה כי הוא עמד בראש חבורת המקובלים של הקלויז – בית המדרש המקומי – ומאיגרת נוספת עולה כי פסק הלכה ואף נקט עמדות מחמירות למדיי.

ממקורות שונים עולה כי הבעש"ט עסק בתחומים נרחבים ונהנה מתכונות שרק מנהיגים דתיים מעטים ניחנו בכולן: איש משפחה חם; בעל הומור; איש הלכה ופוסק; מקובל ומורה לקבלה; כותב קמעות ובעל רפואות; שליח ציבור ודרשן; מספר סיפורים המושכים את הלב; בקיא בהוויות העולם ומדבר עם כל אדם על הא ועל דא; כואב את צערם של אחרים ועסוק בעיקר בצערו של כלל ישראל; בעל תודעת שליחות ותפיסה עצמית כיחיד סגולה. השילוב הנדיר הזה הוליד הערכות סותרות של הדמות.

הדיון המחקרי בחסידות זיהה לעתים במיסטיקה של הבעש"ט יסודות קוויאטיסטיים שאפיינו מיסטיקנים נוצרים בתקופתו. ייתכן שאחדים מחוגו אכן הושפעו מהקוויאטיסטים, אך נראה כי מקורותיו של הבעש"ט היו אחרים. ידוע לנו כי הוא היה מרפא שישב בקהילת מז'יבוז' והרבה לנסוע לכפרים בסביבה, ידוע גם שרבנים גדולים ביקשו ממנו סיוע בתחום זה, אך מנין רכש הבעש"ט את ידיעותיו הרפואיות? הוא שאב מלוא חופניים מתרבויות קדומות שהסתובבו בשטח ההפקר שבין הממלכה הפולנית לאימפריה העות'מאנית.

מאיגרת שכתב משתמע שהוא פגש בצוענים והחליף עמם ידיעות בתחום הרפואה. בספר 'שבחי הבעש"ט' – קובץ סיפורים על הבעש"ט וחבורתו שנכתב כשלושים שנה לאחר פטירתו – מסופר כי בילה תקופות ארוכות ביערות הקרפטים, ונראה כי שם השתלם בדרכי הרפואה העתיקות של שבטי ההוטסולים ושל בני תרבויות נוספות שהתגוררו באזור. ייתכן שבאותה עת השתלם גם בדרכי ריפוי מיסטיות ושמאניות, ועל כן נוטים החוקרים בשנים האחרונות לראות בבעש"ט גם מעין שמאן יהודי.