אחרי הבחירות הראשונות היה דוד בן-גוריון יכול להקים ממשלה על טהרת מפלגות הפועלים, אך הוא בחר להכניס לממשלתו דווקא את החזית הדתית. מה הוביל מנהיג בעל הכרה חילונית ברורה לוותר על מדינה חילונית?

דוד בן-גוריון היה חילוני קיצוני. מעמדו הממלכתי גורם לרבים להדחיק עובדה זו, אך עמדותיו האישיות בנושאי דת ודתיים היו קיצוניות יותר מאלה של רוב היהודים החילונים בימינו. הוא תקף יסודות מהותיים של היהדות ויצא נגד שורה של מסגרות דתיות, ובהן הרבנות והמפלגות הדתיות. למרות זאת, בן-גוריון היה חסיד של חיבור פוליטי עם הדתיים, קרא להתפשר עמם, וכל ימיו הזהיר מפני מלחמת תרבות שתיצור קרע ביחסים בין חילונים לדתיים.

 

בלי חופה ובלי כיפה

חתונותיהם של רבים מחבריו החילונים של בן-גוריון נערכו על ידי רב, ואחרים דאגו כי נישואיהם יירשמו ברבנות. אפילו מאיר יערי, מנהיג השומר הצעיר, הסדיר את הזוגיות שלו עם אנדה אצל רב. בן-גוריון ורעייתו פולה סירבו לכפוף עצמם לסדרי הנישואין הרבניים ונישאו בנישואין אזרחיים. הוא נהג לספר כי בהיותו בארצות הברית ב-1917 איחר יום אחד לישיבה של פועלי ציון ברבע שעה ואחר כך התנצל והודיע לחבריו כי איחר מעט כיוון שעצר במשרדי העירייה המקומית ונרשם לנישואין עם פולה לבית מונבז.

בן-גוריון התנכר לכל טקס יהודי. הוא נמנע במופגן מהמנהג היהודי לחבוש כובע או כיפה. אפילו ללוויות של אישים דתיים כמו זו של ש"י עגנון בא בגילוי ראש. לא פעם התגאה כי בעשרות השנים שהוא חי בארץ כף רגלו לא דרכה בבית כנסת למעט פעם או פעמיים, וגם אותן טרח לתרץ באופן מיוחד. הוא לא היה מוכן להישבע בבית המשפט כשידו על התנ"ך וביקש להישבע 'בהן צדק'. בן-גוריון סירב לקבוע מזוזה בביתו ומנע מהרב שלמה גורן לעשות זאת. הוא לא צם ביום הכיפורים, לא בנה סוכה בחצר ביתו ולא הדליק נרות חנוכה. כשהיה ראש ממשלה נטל אמנם חלק בלילות סדר עם חיילים, עם עולים חדשים ועם חבריו בקיבוץ, אולם כשהיה בחוג משפחתו לא נהג לערוך אפילו את ליל הסדר. בתו, גאולה בן-אליעזר, סיפרה בריאיון ללוי יצחק הירושלמי על הקנאה שהתעוררה בה כשהתארחה בבית חמיה, הסופר משה בן-אליעזר, וראתה שולחן שבת עם נרות דולקים ועם קידוש, משום שאווירה כזו לא הייתה בבית הוריה.