יחסו של היהודי אל הגוף ואל הגופניות, ויחסו של העולם אל הגוף היהודי, הם נושא ספרו הלא תקין פוליטית של מלווין קונר. נגיעה על קצה המזלג בשלל סוגיות מרתקות

The Jewish Body

---

Melvin Konner
.Nextbook – Shocken NY, 2009, 285 p

 

רש"י, פרשן המקרא העקבי, מתקשה לפרש פסוק אחד ממגילת שיר השירים. מדובר בפסוק שהוא אולי המחמאה המשונה ביותר שהדוד נותן לרעיה: "אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק" (שיר השירים ז', ה'). "איני יכול לפרשו לשון חוטם", אומר רש"י, "לא לעניין פשט ולא לעניין דוגמה. כי מה קילוס נוי יש בחוטם גדול וזקוף כמגדל?". להגיד למישהי שיש לה אף גדול, אומר רש"י, זו לא בדיוק מחמאה. פרשן בן ימינו היה מהסס לכתוב משפט כזה. ללא ספק הוא היה נחשב במקרה הטוב לשובר התקינות הפוליטית, ובמקרה הפחות טוב לאנטישמי.

מי שפותח את הספר "הגוף היהודי" שכתב האנתרופולוג היהודי האמריקאי מלווין קונר, צריך להיות מוכן נפשית לכך שכל תקינות פוליטית היא מהמחבר והלאה. נתחיל מזה שהספר – שזכה בשנה שעברה לפרס הספר היהודי הטוב ביותר בארצות הברית – הוא ספר מאוד ברור, קריא ושנון. ואם לקעקע את האופנה האקדמית עוד יותר – זהו ספר ממש, איך לומר, ציוני.

בטרם יתחיל לגולל את תולדות הגופניות ואת היחס היהודי לגוף לדורותיו, המחבר מגלה מעט על הרקע האישי שלו. ילדותו האורתודוקסית בארצות הברית התחלפה בבוא היום בחילוניות כופרת, שבאה אצלו – כמו אצל רבים מבני גילו – על רקע פעילות הורמונלית מואצת של גיל ההתבגרות. כחוקר תרבויות בוגר נטל קונר על עצמו את המשימה הרחוקה ביותר האפשרית מן היהדות: להתחקות אחר שבטי לקטים-ציידים במדבר קלהארי באפריקה.

ברם, גם אם מישהו "גומר עם היהדות", היהדות אינה בהכרח "גומרת" אתו; בשלב מסוים המחבר מצא עצמו מרותק ליחסים המורכבים של היהודים עם גופם. חיבורו של קונר, שעלול להיראות במבט ראשון כאוסף של אנקדוטות ופיקנטריות, טוען למעשה טענה רצינית ורציפה על תולדותיה של הגופניות היהודית. ניתן היה אולי לתת לו תת כותרת: "שקיעתה, גסיסתה וזריחתה המחודשת של הזיקה היהודית לגוף".

המחבר עוקב אחרי הניתוק ההדרגתי והגובר בין העם היהודי לבין החוויה הגופנית שלו במהלך ההיסטוריה, שמגיע לשיאו בשואה; ואחרי תחייתה של הפיזיות היהודית על שלל היבטיה המגוונים בעידן המודרני, ובעיקר לאחר השואה.

אין לו דמות הגוף

את ראשית האמביוולנטיות היהודית ביחס לגוף תולה קונר ביחס היהודי – החריג כל כך בעולם הקדום – כלפי הא'-, שלפיו הא'- הוא לגמרי מופשט ואין לו גוף ודמות הגוף. הדבר גרם לכך שהיוונים הכריזו על היהודים הקדמונים כעל עם של אתאיסטים, שהרי אינם מאמינים בקיומו הממשי של הא-לוהים.

הפרדוקס הראשון בשורה הארוכה של הפרדוקסים היהודיים ביחס לגוף הוא שדווקא הא'- המופשט לגמרי מחיל את המצווה החשובה ביותר דווקא על גופו של היהודי (ממין זכר) – ברית המילה. סילוק העורלה הוא מעין תעודת כניסה של הילד היהודי לעולם, שאליו הוא נכנס עם קצת פחות בשר על גופו.