דרכון זר או אשרת עלייה לארץ ישראל עשויים היו לאפשר ליהודים להיחלץ מאירופה הכבושה. ספרה של לאה פרייס מתחקה אחר עסקאות החילופין שנרקמו סביב תקווה זו, ואחר גורלם של מי שתלו בה את חייהם

הטובע נאחז בשיבולת
אזרחים להחלפה, פולין – ארץ ישראל 1945-1939

---

לאה פרייס
מאגנס, תשפ"ו, 379 עמ'

 

בכסלו תש"ג (1942), בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הגיעו לארץ 69 יהודים מפולין. הם העידו על הזוועות שהתחוללו באירופה מכלי ראשון, ולראשונה נאלצה הנהגת היישוב להתעמת עם השמועות שהגיעו משם קודם לכן באופן שאי אפשר היה עוד להתעלם מהן, להדחיק אותן או לטעון כי מדובר בשקרים או בהגזמות. עדויות אלה חוללו מפנה ביחסו של היישוב למה שהתרחש באירופה, גם אם, כפי שטוענים רבים, הן לא גרמו להנהגה לנקוט צעדים מספקים כדי לסייע ליהודי אירופה.

ספרה החדש של לאה פרייס בוחן את התופעה יוצאת הדופן של מאות יהודים שיצאו מפולין הכבושה בחסות השלטונות הנאציים, ומבהיר כיצד התאפשר הדבר. הוא מציב את הסיפור בהקשר רחב יותר של עסקאות חילופין שביצע המשטר הנאצי במהלך המלחמה עם מדינות אויב – בעיקר עם ממשלת בריטניה. רוב היהודים שהוצאו מאירופה בעסקאות אלה הגיעו מפולין ומיעוטם מהולנד. חלקם הגיעו לישראל ואחרים למדינות בדרום אמריקה.

בספר שלושה חלקים. הראשון עוסק בעסקאות החילופין שנערכו מפרוץ המלחמה עד סוף 1942, ובהן הגיעו לארץ ישראל עשרות יהודים מפולין. חלקו השני מתמקד בקורותיהם של יהודים שניסו להיחלץ מפולין באמצעות מסמכים של מדינות זרות באביב ובקיץ 1943, אך מצאו את עצמם במתקני מעצר, תוהים אם יצליחו להינצל או שמא סופם קרוב. החלק השלישי עוסק ביהודים שהועברו ממתקני המעצר למחנה הריכוז ברגן בלזן, בגורלם של מי שנשלחו משם להשמדה, ובבני המזל שהצליחו כנגד כל הסיכויים להינצל.