היא הייתה האישה הראשונה בישראל שנבחרה לעמוד בראש עירייה ופעלה למען הציבור במשך יותר משישים שנה, אך שמה כמעט נעלם מהזיכרון הישראלי. חייה ופועלה של חנה לוין משקפים גם את סיפורה של מנהיגות נשית בתקופה שבה הייתה עדיין בגדר חידוש

בי"ז במרחשון תשי"ז (1956) התכנסה מועצת ראשון לציון כדי לבחור ראש עיר. בתום הצבעה דרמטית וסוערת, שכללה מהפך שלטוני וחילופי האשמות בין חברי האופוזיציה המודחים לחברי הקואליציה, הושגה הכרעה – ברוב של שמונה תומכים מול שבעה נבחרה חנה לוין לראשות העיר, והייתה לאישה הראשונה בישראל שהגיעה לתפקיד זה.

מאחורי הבחירה חסרת התקדים הייתה דרך ארוכה של עשייה ציבורית. במשך שלושה עשורים הייתה לוין פעילה במוסדות המושבה ובארגוני נשים, פיקדה על חיילות בשני צבאות וצברה ניסיון במערכת השלטון המקומית.

 

ציונית מהלכה למעשה

חנה לוין נולדה ב-1897 בעיר רומני, בפלך פולטבה שבאימפריה הרוסית, לאריה ואלקה כהאן. היא למדה בגימנסיה ובקונסרבטוריון למוזיקה באודסה, וכבר בילדותה נחשפה לרעיונות ציוניים בהשפעת אחיה הבכור. בסוף 1923, כשהייתה בת 26, עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בחדרה. כעבור שנה נישאה למיכאל לוין – יליד ראשון לציון שכיהן כראש המועצה בשנות השלושים – ועברה להתגורר עמו במושבה.

כשלוין הגיעה לראשון לציון – שנחשבה אז למושבה ותיקה ומבוססת יחסית – היא גילתה שנשים אמנם נטלו חלק בעבודות הציבוריות, אך מוקדי הסמכות הרשמיים נותרו ברובם בידי גברים. בין הנשים הבולטות במושבה הייתה הסופרת נחמה פוחצ׳בסקי, ממייסדות 'התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל' – אגודת הנשים הראשונה בארץ – שפעלה למען מתן זכות הצבעה לנשים ולעולים מתימן בבחירות לוועד המושבה לאחר מלחמת העולם הראשונה.

ב-1925 הצטרפה לוין לארגון הנשים הציוני ויצו, ובמשך עשרות שנים כיהנה כיו"ר הסניף בראשון לציון. היא הקדישה מאמצים מיוחדים לסיוע לעולים חדשים שנזקקו לעזרה במציאת מקורות פרנסה ובהתמודדות עם המנגנונים שטיפלו בקליטתם.

במקביל לפעילותה בוויצו נכנסה לוין גם למערכת השלטון המקומי. היא כיהנה כחברה במועצת העירייה במשך כעשרים שנה, הקימה בה את מחלקת הרווחה והתמקדה בתחומי החינוך, התרבות והבריאות.