פקידו של מלך פרס שבא לשקם את 'עיר קברות אבותיו' הפך למנהיג של מדינה-בדרך ושל כוח מגן מכורח הנסיבות, ובעיקר מכוח תגובתו אליהן, שהתאפיינה במסירות אישית יוצאת דופן, בניקיון כפיים גמור ובאומץ

עזרא ונחמיה היו שילוב מנצח בהנהגת העם דורות ספורים לאחר שיבת ציון. עזרא היה איש רוח, סופר וגדול בתורה, ענק על פי כל קנה מידה. הוא היה דמות נערצת על המלך, האימפרטור הפרסי, וגם על אחיו היהודים. נחמיה, לעומתו, היה מנהיג מדיני.

לא בכל דור שני אישים בעלי שיעור קומה שמייצגים נקודות מבט שונות באומה פועלים בהרמוניה ובשיתוף פעולה. בדור הראשון לשיבת ציון היה שיתוף פעולה מבורך בין זרובבל המנהיג ליהושע הכהן הגדול, אך הוא היה מלווה במתיחות לא פשוטה, שבאה לידי ביטוי בנבואות זכריה. בין עזרא לנחמיה לא הייתה כל מתיחות. היה רק שיתוף פעולה, והוא נתן תוצאות.

במאמר זה נדון רק בנחמיה, המנהיג המדיני, המצביא, מייסד תשתיתה של המדינה היהודית של ימי הבית השני, בונה חומות ירושלים. נדון בשאלה איך הופך שר משקים למייסד העיר ירושלים. נדון בשאלה איך מי שבא 'רק' לבנות את עיר קברות אבותיו, מקים יסודות יציבים למדינה, לצבא ולחברה צודקת ההולכת בדרך ה'.

אך ראשית יש להקדים ולהעיר בעניין התארוך. ערפל סמיך למדי רובץ על הכרוניקה של ראשית ימי הבית השני, על ימי שיבת ציון תחת חסות הממלכה הפרסית. כמה שנים עברו מימי כורש ושיבת ציון, ומימי דריוֶש ובניין הבית השני, ועד אלכסנדר מוקדון? מי היו המלכים הפרסים בימי האירועים השונים שבספרי עזרא ונחמיה? מיהו אחשורוש ממגילת אסתר, ועם איזה מלך פרסי הידוע לנו מרשימות מלכיהם הוא מזוהה? לא נפזר כאן את הערפל, אלא נלך בדרך המוכרת. דרך סבירה, אך לא ודאית. לצורך זה ניאלץ להשתמש בתיארוך הנוצרי, שאיננו אוהבים אותו, משום שהערפל הנזכר גורם לחוסר תיאום משווע בין התאריך הנדון לבין התיארוך העברי. נסקור בקצרה את המלכים ואת זמנם על פי דרך זו.

כורש נתן את הצהרתו על שיבת ציון ובניית המקדש בשנת 539 לפנה"ס. כבר בשנה הראשונה לבנייתו בוטל הרישיון לכך, והמקום עמד בשיממונו 18 שנה. הוא החל להיבנות מחדש בשנת שתיים לדריוֶש הראשון, היא שנת 521, ונחנך כעבור למעלה מארבע שנים, בשנת 516. כעבור 26 שנים הפסיד דריוֶש בקרב מרתון ליוונים, וארבע שנים אחר כך (486) עלה לשלטון בשושן חשיארש-כסרכסס, המזוהה בדרך כלל עם אחשורוש ממגילת אסתר. הוא הוכה מכה אנושה בידי היוונים בתרמופילי (בקרב יבשה ב-480) ובסאלאמיס (בקרב ימי ב-479) ושב מובס לארצו מ'אם כל המלחמות' שרצה לנהל. אפשר שזה פשר 'ירידתו לבונקר' ומינוי המן במקומו לנהל את הממלכה, בעת שהוא עצמו חשש להיראות בציבור. אפשר שזה פשר האנטישמיות שצמחה באמצעות הסתת המן ומקורביו.

כל משפחה בנתה את חלקה בחומה. חומת נחמיה בקריית השלטון בעיר דוד | באדיבות ארכיון עיר דוד, ירושלים הקדומה

יש סיבות לשער שהיו יהודים בעלי תפקידים בכירים בצבאה של בעלת בריתו של כסרכסס – קרתגו. אחרי התבוסה ניתן היה להעביר באמצעות הסתה מתאימה את כובד האשמה אליהם. בדומה לכך, יהודים הצטיינו בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה, וכשגרמניה ניגפה בה, הועבר באמצעות הסתה מתאימה כובד האשמה אליהם.

בשנת 465 לפנה"ס נרצח אחשורוש בידי ארטבנוס, מפקדם של שומרי ראשו, ובאימפריה הפרסית עלה לשלטון המלך ארתחשסתא הראשון. מלחמותיו במשך שנים ארוכות במצרים, שמרדה בו ושיתפה פעולה עם היוונים נגדו, ושלום קליאס שחתם עם אתונה, אינם מענייננו. מכל מקום, על פי המקובל אצל רוב ההיסטוריונים, הוא ארתחשסתא המלך המוזכר בספרי עזרא ונחמיה, והוא שמינה את עזרא – עוד בהיותו בפרס – למנהיג הרוחני של יהודי ארץ ישראל. בשנת שבע למולכו (458) הייתה 'העלייה השנייה' של שבי ציון בהנהגת עזרא מפרס לארץ ישראל. ייתכן שהמלך רצה לחזק בכך את נאמניו במרחב שבין סוריה, שנלחמה בשמו במורדים המצרים, לבין מצרים שמרדה בו.