בצוק העתים שפקד את צרפת במאה ה-19 עמד הרב הראשי צדוק כָּהן איתן מול אתגרים מבית ומחוץ. הוא היה מהוגי הדעות החשובים של יהדות צרפת, עמד בראש תנועת חיבת ציון בארצו, השפיע על הברון רוטשילד לסייע ליהודים בארץ ישראל והגן בחירוף נפש על ידידו אלפרד דרייפוס

הרב צדוק כָּהן נולד בד' באדר תקצ"ט (1839) בעיירה הקטנה מומנהיים שבחבל אלזס, בצפון מזרח צרפת. בית הכנסת הצנוע של העיירה עומד עד היום על תלו, למרות הכיבוש הנאצי, ומלמד על הקהילה היהודית הדלילה במומנהיים שהכילה במאה ה-19 פחות ממאתיים יהודים.  

משפחת כָּהן הייתה דתית מאוד. אמו הייתה נצר לשושלת רבנים מכובדת בצרפת וסבה, הרב יעקב מאיר, אף שימש במשך שנים הרב הראשי של חבל הריין הדרומי. כאשר יזם נפוליאון את הקמת 'הסנהדרין' בצרפת (ראו כתבתו של מוטי בנמלך, "הסנהדרין של נפוליאון", גיליון 58) הוזמן הסב להיות חבר בו. ציפיות גבוהות נתלו אפוא בנער צדוק, שבהיעדר מסגרת מקומית הולמת נשלח כבר בגיל 11 ללמוד אצל הרב איזק בר בכפר בישהיים הסמוך. כשהתגלה כעילוי נשלח כָּהן הצעיר לעיירה ברימאט, שם הכין אותו הרב סלומון לוי למבחני הכניסה לבית המדרש הרבני של צרפת ששכן בעיר מץ. הוא התקבל לבית המדרש, ובהיותו בן 19 נדד עם בית המדרש למעונו החדש בפריז הרחוקה.

 

יוצא מגדר הרגיל

בגיל 23 הוסמך צדוק כָּהן לרבנות לאחר שסיים את לימודיו בבית המדרש בהצטיינות. העלם המוכשר 'נחטף' לניהול תלמוד התורה של המוסד, וכעבור ארבע שנים כבר מונה לשמש כסגנו של הרב הראשי של פריז, הרב אליעזר דוד איזידור. במסגרת תפקידו עסק הרב כָּהן בלימוד התלמוד ובמחקרו ואף פרסם חיבור יוצא דופן שעסק בעבדות בתנ"ך ובתלמוד. חיבור מאלף זה, שתורגם לגרמנית ולעברית, וכישרונו הרטורי הנדיר, היו בין הגורמים העיקריים לכך שנבחר לרשת את כס הרבנות הראשית של פריז עם פרישתו של הרב איזידור ב-1867. היה זה מינוי יוצא דופן שדרש אישור מיוחד, שכן הרב כָּהן טרם חגג את יום הולדתו השלושים, כפי שהיה מקובל בתפקיד הרב הראשי. 

כראש הקהילה היהודית בפריז עסק הרב כָּהן בפעילות חסד וצדקה. הוא הקים מקלט לילדים יתומים, בית ספר חקלאי לנערים עניים ובית מחסה לנערות. מיזמים אלה זיכו אותו ב-1879 בתואר 'אביר לגיון הכבוד הצרפתי' – תואר מסדר הכבוד החשוב ביותר בצרפת, המוענק כהוקרה על שירות צבאי או על תרומה אזרחית יוצאת מגדר הרגיל.

באותה תקופה פעל בצרפת העסקן היהודי אדולף כְּרֶמְיֵה (1796-1880), ממייסדי הארגון כל ישראל חברים (כי"ח). כרמיה, שמונה לשר המשפטים של צרפת – צעד יוצא דופן המעיד על קבלת היהודים כאזרחי המדינה לאחר המהפכה – סייע ליהודים שהופלו על רקע דתי ואזרחי. הוא פעל ללא לאות למען בני עמו וייצג את יהודי צרפת בתחומים רבים, אך לאחר מותו לא היה לו המשך – הוא היה חילוני ובניו התנצרו. הרב כָּהן נכנס לנעליו, וכבר ב-1880 – השנה שבה נפטר כרמיה – הקים את 'האגודה למחקרי היהדות' (Société des Études Juives), מוסד הפעיל עד היום. ביטאון האגודה, 'כתב העת למחקרי היהדות' (Revue des Études Juives), שגיליונו הראשון פורסם ב-1880, רואה אור עד היום מדי חצי שנה ומשמש מקור מחקר חשוב ללימודי יהדות צרפת.