חוסר הבהירות הפוליטי גובה מחירים גבוהים מהתושבים היהודים והערבים בגב ההר – ביהודה, בבנימין ובשומרון. מי שמשלם מחיר בלתי הפיך הם האתרים הארכאולוגיים שהרשויות של שני הצדדים הנצים מזניחות אותם. רבים מהם נמצאים תחת סכנה ממשית של הרס, והידע הטמון בהם עלול להאבד לעד

נופה הקדום של ארץ ישראל ומטמוני עברה הם מרכיב בזהותם ובאמונתם של מיליארדי אנשים בעולם. האתרים שבהם התרחשו סיפורי התנ"ך הפכו לחלק מרכזי ממורשת התרבות של האנושות, אך בשנים האחרונות חלה האצה בפעולות שוד והרס עתיקות של אתרים רבים בכל רחבי יהודה, שומרון ובנימין. פעולות בנייה לא מבוקרות גורמות להרס מיידי של אתרים היסטוריים הנמחצים תחת שיני הבולדוזרים, אתרים אחרים נופלים קרבן לשודדי עתיקות, ובמקום ששרידי העבר ייחשפו באופן מבוקר ושיטתי נמכרים שברי ממצאים לכל דורש.

הגנה על אתרי מורשת היא תולדה של העידן החדש הרואה בשימור אתרים ארכאולוגיים ערך כלל אנושי, ערך המשותף לכל הלאומים המכירים בחשיבותו של שימור הזיכרון ההיסטורי למען הדורות הבאים.

גב ההר היה מרכז פעילותן של תרבויות רבות מן העבר, ובאתרים בני מאות ואלפי שנים נותרו שרידי מורשת מתקופות שונות, ובהן כנענית, ישראלית, שומרונית, נוצרית ומוסלמית. התלים שעמדו בשיממונם הפכו לאוצר בלום עבור חוקרי העבר. הם אוצרים ידע היסטורי ותרבותי רב המסודר כמו עוגת שכבות היסטוריות עשירה הממתינה לגילוי ולחשיפה, ומשמרת את סודות תרבותם ואמונתם של יושביהם הקדומים. סיפור חייהם הוא סיפור חיינו – סיפור תולדות האדם.

במציאות הגאופוליטית הנוכחית האתרים הארכאולוגיים באזור שממזרח לקו הירוק כמעט אינם זוכים להגנה ומצבם עגום מאוד. על רבים מהאתרים מתפתחים יישובים מודרניים המשמידים את ראיות העבר, ואזורים בעלי פוטנציאל תיירותי רב שהיו עשויים להוות מקור פרנסה עבור רבים משמשים לתועלתם האישית המוגבלת של בודדים. העדויות לפעולות השוד ניכרות היטב. הבורות הרבים המנקבים את פני השטח מעידים על פעילות אינטנסיבית לאורך שנים רבות, אך תופעת ההרס קיבלה בשנים האחרונות תפנית מדאיגה כשהחלו להיראות סימנים ברורים לשימוש הולך וגובר בכלים מכניים כבדים במטרה להגביר את קצב הבנייה מחד גיסא ואת שוד העתיקות מאידך גיסא. בחיפושם אחר מטבעות ומתכות בעלות ערך נוברים השודדים בתוך השכבות ההיסטוריות ופוגעים בהן באופן המגביל מאוד את המחקר המדעי והמונע אפשרות לשיקום האתר.

המשמעות של התופעה ברורה – חורבן מוחלט של אתרים ואובדן הידע הטמון בהם. חורבת א-טביקה שמצפון לחלחול המזוהה עם בית צור המקראית ותל א-נצבה שמדרום לרמאללה המזוהה עם הַמִּצְפָּה הופכים אט אט לשכונות מגורים; אתרים מימי הבית שני כמו ארכלאיס ואלכסנדריון (סרטבה) נפלו קורבן לשוד עתיקות יומיומי ואגרסיבי; ואלה רק דוגמאות בודדות.

 

הרשויות מתעלמות

ניכר כי השמירה וההגנה על האתרים הארכאולוגיים אינן זוכות לעדיפות מצד מקבלי ההחלטות הן במדינת ישראל והן ברשות הפלשתינית. פעילות המנע של מדינת ישראל מוגבלת כיום לשטחים המוגדרים על פי הסכמי אוסלו כשטחי C, אולם גם בהם מדובר על פעילות אכיפה מצומצמת מאוד שלא מוקצים לה משאבים מספקים. אתרים הממוקמים בשטחי B ו-A אינם בסמכותם של גורמי אכיפה ישראליים ומצבם חמור שבעתיים – אתרים שלמים נמצאים בסכנת השמדה של ממש. גורמי האכיפה של הרשות הפלשתינית אינם מסכלים בנייה על גבי אתרים ארכאולוגיים ואינם עוצרים את שוד העתיקות.

הרס אתרי מורשת הוא רק פן אחד מתופעה רחבה של פגיעה בנוף הקדומים של חבל הארץ הזה. ניצול מוגזם של משאבי הטבע – ובעיקר מחצבות אבן רבות ובנייה בלתי מבוקרת – פוגע אנושות בנוף ובאתרים ההיסטוריים. במהלך עשרות שנים שינתה הארץ את פניה לבלי היכר והעתיד נראה עגום ומצולק.

פנים רבות לסכסוך המתמשך בין תושבי הארץ הזו, אולם על מקבלי ההחלטות בארץ ובעולם להבין כי הרס אתרים היסטוריים ונוף היסטורי בארץ התנ"ך הוא טרגדיה לדורות ואינו ניתן לשיקום. אכיפה מוגברת ויעילה לצד פעילות חינוכית והסברתית הן הדרך היחידה לעצור את ההתדרדרות. רק שיתוף פעולה של כל גורמי האכיפה יאפשר להציל את הקיים ולהתוות עתיד טוב יותר. אתרי המורשת ההיסטוריים של ארץ ישראל הם נכס תרבותי בינלאומי ועל העולם כולו להתגייס להצלתם לרווחת כל תושבי האזור.