דף נייר מקומט שנמצא לאחר מלחמת העולם השנייה בין חורבותיה של עיירה בגליציה נשמר במשך עשרות שנים בידי אישה אוקראינית. מפגש מקרי חשף כי מדובר בכתובה משנת תרמ"ד, וזו פתחה צוהר לסיפורם של בעליה ולעולמה של קהילה יהודית שנכחדה

לפני כעשר שנים השתתפתי בסיור בעקבות סופרים וספרים, בורות הרֵגה, מצבות ושלטי זיכרון באוקראינה בהדרכתם של ד"ר יואל רפל וד"ר רוחמה אלבג. במהלך המסע התרחש מפגש בלתי צפוי שהוביל לגילויה של כתובה מהמאה ה-19 ולחשיפתו של סיפור יוצא דופן.

 

בין ההריסות

סמוך לבית הכנסת ההרוס בעיר סְטְרִי – בעבר במזרח גליציה והיום במערב אוקראינה – ניגשה אל הקבוצה ישישה מקומית בשם אֵמה וולקובה ובידה נרתיק ישן ובו דף נייר מקומט, מהודק בסרטי דבק שהתיישנו זה מכבר. היא ביקשה לדעת מה כתוב במסמך, שנראה לה כמו תעודה רשמית, והתברר כי מדובר בשטר כתובה משנת תרמ"ד (1884). בעזרתה של מלוות הקבוצה שדיברה עברית ואוקראינית התגלה סיפורה של משפחה אוקראינית מקומית השלוב בקורותיה של משפחה יהודית מהעיירה הסמוכה סקולֶה.

האישה סיפרה כי משפחתה התגוררה בסקולה, כפר עני ויפה לדבריה. עד מלחמת העולם השנייה חיו במקום אלפי יהודים לצד שכניהם האוקראינים והיוו כשליש מהתושבים. אביה של אמה וולקובה, ולדימיר איבנוביץ' טְלושק, היה מיודד מאוד עם ד"ר קליינר, רופא יהודי בן המקום. נראה כי לרופא היו קשרים עם השלטונות, שכן הוא סייע לאביה להיחלץ ממאסר לאחר שהואשם בהנפת הדגל האוקראיני על גג כנסייה בתקופתו של הגנרל יוזף פילסודסקי, שהנהיג את הרפובליקה הפולנית השנייה בין השנים 1935-1926.

קשרי הידידות בין שתי המשפחות קיבלו משמעות גורלית עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. וולקובה סיפרה כי כאשר נכנסו הגרמנים לסקולה נורו יהודים רבים, וארבע עגלות עמוסות גופות נלקחו אל היער הסמוך והועלו באש. מיד כשהחלו הרציחות הביא ד"ר קליינר את בנו הצעיר לביתה של משפחת טלושק, וזו צירפה אותו אל ששת ילדיה. הרופא עצמו נמלט עם בן נוסף. על וולקובה, שהייתה אז כבת עשר, נאסר להזכיר את דבר קיומו של הילד שהוסתר בביתם, והיא לא זכרה את שמו, אך זכרה היטב שהוא נהג לקרוא בשם אחיו הגדול מוישה. בשלב מסוים במהלך המלחמה שב ד"ר קליינר ולקח עמו את בנו הצעיר, לאחר שמצא מקום מסתור עבורו ועבור שני ילדיו. מאז אבד הקשר עמו ולא נודע לה מה עלה בגורלם.

משפחת טלושק עברה גם היא תלאות. אב המשפחה שהה בכפר וליקי ליובין (Velykyi Liubin) בשעה שהמפקדה הגרמנית במקום הועלתה באש, וכעונש על כך נורָה עם 114 תושבים אוקראינים נוספים. אֵם המשפחה וילדיה נדדו בין כפרים בחיפוש אחר פרנסה, וכששבו לביתם בסקולה לאחר המלחמה התברר כי המקום הופגז ורוב הבתים נהרסו. במהלך שיטוט בין ההריסות מצאה וולקובה את הנרתיק עם המסמך בעל הכתב המוזר. היא סברה כי הוא שייך למשפחת הרופא קליינר או למי מקרוביה, והחליטה לשמור אותו ברשותה. באותה עת עדיין לא ידעה שלא תפגוש עוד איש מבני המשפחה.