איך מאחלים שנה טובה בשנים הקשות שבהן מתחוללת מלחמה? בארכיונים נשמרו גלויות לרגל ראש השנה משנים טובות ומשנים טובות פחות. הגלויות מגלות כי גם מציאות קשה שימשה חומר לתקווה
יהושע כהן – ממפקדי לח"י, ולימים ממקימי שדה בוקר ושומר ראשו של בן גוריון – שלח ב-1946 מכתב להוריו ממקום מאסרו באסמרה שבאריתראה:
שלום רב לכם הוריי היקרים!
הנני מצרף למכתבי זה את ברכתי לשנה החדשה בצורת הכרטיס המיוחד לברכה שהוא פרי עבודתנו העיצובית במחנה. המלים והציורים הם הביטוי הטוב ביותר לרגשותיי, ואינני רוצה להוסיף במלים. מצבו של עמנו הוא כל כך טרגי, כך שקשה ממש לכתוב מספר מלים מבלי להיכנס לתוך זרם של מחשבות זעם ורגשות סוערים. ומכיוון שיודע אני שדברים כאלה היוצאים מתחת ידי גורמים לכם לעתים צער רב, הנני לוותר על ריבוי מלים הפעם, ומסתפק בכרטיס הברכה … בברכת חג, ושנת מאבק והתנערות לגאולה, בנכם, יהושע. שנה טובה לכל הקרובים והמכרים (יהושע כהן, כ"א באב תש"ו, 18.8.1946, אתר אוצרות).
המכתב נשלח יום לאחר שהגיעה הידיעה כי אנשי הלח"י שתקפו את בית המלאכה של הרכבת בחיפה נידונו למוות. מלותיו הקשות של כהן, המבטאות דכדוך, חשש וסערת נפש, נחתמו באיחול לשנת מאבק והתנערות לגאולה.
מכתבים רבים בתולדות עם ישראל נכתבו על גבי איגרות שנה טובה – שזכו לכינוי 'שנות טובות' – בימי מלחמה ומרי. בימים כתיקונם הציגו איגרות אלה באופן חזותי את הטוב שהיה, והדגישו את הישגי השנה החולפת. למעיינים באוספים של איגרות ברכה שנדפסו במאה השנים האחרונות צפויה מנה גדושה של נוסטלגיה וקיטש – שפע פרחים, פרפרים ויונים לבנות. לעתים הן מלאות פתוס ולעתים יש בהן צד הומוריסטי, אך פעמים רבות עיצובן החזותי מתעד רגע משמעותי המסכם את השנה שחלפה – שמאורעותיה עדיין חרותים בלב – ומקדם את השנה הבאה בתקוות ובחלומות.
מה היה אופיין של האיגרות הללו בשנות מלחמה? מה איחלו אנשים זה לזה בשנים שבהן הכאב, האובדן והחרדה הביטחונית העיבו על החג? וכיצד נראו האיגרות בשנים שבהן ניצחון צבאי מזהיר רומם את הרגש הלאומי?
שנים ושינויים
המנהג העממי לשגר כרטיסי ברכה לשנה טובה כבר פס מן העולם. בעידן שלנו, שבו נשלחים בשבריר שנייה אייקונים, אימוג'ים ומדבקות בווטסאפ, קצת קשה להיזכר כיצד במשך דורות רבים נדרשו נייר משובח, עיצוב יצירתי וביצוע מוקפד כדי לאחל שנה טובה. המנהג לשלוח איגרות ברכה נולד כבר במאה ה–14 בקרב יהדות אוסטריה וגרמניה, אך רק במחצית השנייה של המאה ה–19 התמסד ונפוץ בעולם היהודי המנהג להדפיס איגרות מעוטרות ומפוארות. יהודי מזרח אירופה היגרו במיליונים לדרום אמריקה, לארצות הברית ולאוסטרליה, ואיגרות שנה טובה הפכו לדרך מצוינת לשמור על קשרי משפחה. רבות מהגלויות שמורות בספרייה הלאומית ובארכיונים שונים המשמרים התכתבויות בין יהודים לאורך הדורות.
גלויות שהודפסו בקהילות יהודיות ברחבי העולם מתעדות את הפולקלור, את הלבוש, את המנהגים ואת הסביבה שבה חיו היהודים. איורים רבים של תמונות מחיי השטעטל מצויים על גבי האיגרות הללו – מנהג כפרות, יהודים של שבת עטויים במחלצות נוהרים לבית הכנסת, שולחן חג עטור מפה לבנה וערוך בהדר, קריאת שמע תלויה מעל מיטת היולדת, שלום זכר ואפילו מנהג המלקות בערב יום הכיפורים.
בולטים במיוחד כרטיסי הברכה שנפוצו בארצות הברית בראשית המאה העשרים ותיעדו את החוויה הייחודית של היהודים שם – הנוף העירוני, האדריכלות החדשה והלבוש האופייני לחוגי היהודים המהגרים. סצנות כמו 'תשליך' מגשר ברוקלין ופתיחת שערי אליס איילנד כדימוי להגירה היהודית ל'גולדנע מדינה' הפכו שם לנושאים נפוצים.
בראשית הציונות המחישו האיגרות הארץ ישראליות את הפרויקט הציוני לפרטיו: המושבות הראשונות, הכרמים, בציר היין, הפלאחים, בתי התינוקות והחריש. המרכיב הדתי נעלם כמעט לחלוטין, ובמקומו הופיעו דימויים מהווי הקיבוצים ואנשי העליות: צעירים וצעירות חסונים, יפי בלורית ותואר, המשקפים את האתוס היהודי החדש. האיגרות התמקדו בעיקר בדימויי החקלאות כסמל לשיבת עם ישראל לארצו, לקיבוץ גלויות ולבניין הארץ.
לאחר הקמת המדינה שיקפו האיגרות את הסיפור הלאומי ולקחו חלק בעיצובו. הן שימרו את הזיכרון הקיבוצי ותיעדו את האירועים הגדולים שהתרחשו, ואת השינויים המדיניים, החברתיים, הכלכליים, הטכנולוגיים והתרבותיים שחלו במדינה.
עם אחד צבאות רבים
בחזיתה של איגרת ברכה לראש השנה תרע"ה (1914) מוצגים שני חיילים יהודים, אחד אוסטרי ואחד גרמני. שניהם עטופים בטלית ומתפללים מסידור על רקע דגלי אוסטרו–הונגריה והאימפריה הגרמנית. הכיתוב כולל את הסיסמה הגרמנית Sieg und Ruhm unsern Waffen – ניצחון ותהילה לכלי נשקנו, את הברכה Glückliches Neujahr – שנה טובה, ולצדן את הברכה המסורתית בעברית – לשנה טובה תיכתבו.
החיילים היהודים ששירתו בצבא הגרמני ובצבא האוסטרו–הונגרי לא שכחו את זהותם. רשויות הצבא דאגו לספק להם שירותי דת ואפשרו להם לציין את חגי תשרי בתפילות המוניות בשדה הקרב ובשליחת גלויות לבני משפחותיהם שבעורף. הגלויה משקפת את השילוב הנדיר שאפיין את היהודים במלחמת העולם הראשונה – זהות יהודית דתית בלתי מתפשרת וזהות לאומית מוצקה כנתיני האימפריות השונות.
איגרת ברכה שנשלחה במהלך מלחמת העולם השנייה מהחזית בצפון אפריקה סופקה על ידי הוועד הלאומי לרווחת החייל היהודי שפעל בארצות הברית. האיגרת משלבת אף היא סמלים יהודיים עם מסרים פטריוטיים. במרכזה חייל חבוש קסדה התוקע בשופר, ובתחתיתה ברכת שנה טובה בעברית ובאנגלית. החייל מצויר על רקע דגל התנועה הציונית שעליו מגן דוד ועל רקע הדגל האמריקאי.
צילום: Society Historical Jewish
באיגרות ממלחמות העולם משולבת זהותם הדתית של החיילים היהודים בזהותם הלאומית. שני חיילים יהודים – אוסטרי וגרמני – מתפללים בזמן מלחמת העולם הראשונה, וחייל יהודי בצבא ארצות הברית תוקע בשופר במהלך מלחמת העולם השנייה
שנה צבאית או אזרחית?
ראש השנה תש"ט (1948) היה הראשון שנחוג במדינת ישראל הצעירה. בעיצומה של מלחמת השחרור הפכו איגרות הברכה ליחצניות של צה"ל. חיילים היו במרכזן של איגרות רבות ושידרו גאווה לאומית והתרגשות רבה מהצבא הקטן שרק הוקם. לקראת ראש השנה הפיק הוועד הארצי למען החייל סדרת גלויות כדי שהחיילים יוכלו לשלוח אותן לבני משפחה ולחברים. היו גלויות שנשאו את דמותו של הרמטכ"ל הראשון של צה"ל יעקב דורי, אחרות הציגו מצעדים צבאיים וחיילים במסדר וגם חיל הנשים זכה לייצוג.
מלחמת ששת הימים הביאה חידושים גדולים למדינה גם בתחום איגרות הברכה לרגל השנה החדשה. בגלויות לראש השנה תשכ"ח (1967) הפכו צה"ל וחייליו לנושא מרכזי. איורים צבעוניים של מקום הקרבות ברמאללה, בסואץ, בחברון, בירושלים ובגולן, ואתרי מורשת כמו הכותל המערבי, מערת המכפלה וקבר רחל, היו תפאורה לדמויות חיילים האוחזים בנשק. החייל הישראלי האלמוני הפך לסמל ואלפי איגרות שנה טובה נדפסו עם דיוקנו, לצד דיוקנאות של הרמטכ"ל יצחק רבין ואלופי צה"ל שהביאו את הניצחון. גם חילות האוויר, הצנחנים והשריון לא נעדרו מהאיגרות. כל מה שנקשר בתודעה הציבורית למלחמה הופיע על איגרות הברכה, ואלה הודפסו באלפי עותקים.
האופוריה ששררה בארץ בעקבות הניצחון המפליא של צה"ל השפיעה אפילו על הפורמט המקובל של האיגרות. הן הפכו גדולות יותר, צבעוניות יותר ובעלות גופנים מודגשים יותר. לעתים נוספה לאיגרות אבקת זהב להעצמת תחושת הזוהר, מעין המחשה חזותית לירושלים של זהב.
במשך שנים אחדות הוסיף צה"ל, על כל אגפיו וחילותיו, לככב על גבי כרטיסי הברכה, אך מלחמת יום הכיפורים קטעה את התופעה באחת. לקראת ראש השנה תשל"ה (1974), כמעט שנה שלמה לאחר פרוץ המלחמה, נשאו האיגרות אופי שונה בתכלית. צה"ל הודח ממעמדו ונעלם כמעט כליל מהגלויות, ובמקומו הופיעו מבנים חדשים בתל אביב, תמונות רומנטיות ונופים פסטורליים.
צילום: הארכיון הציוני המרכזי
צילום: בית המכירות מורשת
עד מלחמת יום הכיפורים איגרות רבות שיקפו את הגאווה הלאומית בצה״ל ובחייליו. חיל הנשים במצעד בתל אביב, ראש השנה תש״ט, וחייל ליד הכותל, ראש השנה תשכ״ח
לקריאה נוספת:
שלום צבר, "מאה שנות כרטיסי 'שנה טובה' – לתולדותיו של המנהג והתפתחותו האמנותית", מוקי צור (עורך), 'בשנה הבאה, שנות טובות מן הקיבוץ', תשס"ב, עמ' 9–44; חיים גרוסמן, "חייל וצבא של 'שלום וביטחון' – דמות חייל ומראה צבא צה"ליים באיגרות ברכה לשנה חדשה", 'זמנים' 81, 2002-2003, עמ' 42-53.
מוזמנים לשתף
