הקשתות המרשימות הסמוכות לעכו נראות כחלק מאמת מים רומית, אך למעשה מדובר באמת מים חדשה יותר. קורותיה של האמה שסיפקה מים לעכו משקפים את תולדות העיר וסביבתה, החל מאספקת מים לשתייה ולבתי מרחץ ועד למלחמות ולמצור

לצד הכביש בין עכו לנהריה, ליד קיבוץ לוחמי הגטאות, ניצבת אמת מים ישנה. היא בנויה מקשתות גבוהות ומזכירה במראה את אמות המים הרומיות, אך היא אינה רומית. האמה נבנתה בסוף התקופה העות'מאנית, כ-1,300 שנה לאחר שלטון רומי בארץ ישראל. סיפור הקמתה ופעולתה שזור בהתפתחות העיר עכו לאורך הדורות, מהתל העתיק ועד ימינו. היא קשורה לבנייתה מחדש של העיר עכו בתקופה העות'מאנית, לניסיון הכושל של נפוליאון בונפרטה לכבוש את הלבנט, לרצון הבריטים להפוך את עכו לעיר גנים בתקופת המנדט, ולכיבוש הישראלי של הגליל המערבי ערב הכרזת המדינה.

 

עיר ימים רבים

תל עכו, השוכן בדרום מזרחה של העיר כיום, משקף התיישבות בת אלפי שנים. ראשיתה ביישוב חקלאי מהאלף השלישי לפסה"נ, בתקופת הברונזה המכונה גם התקופה הכנענית. במשך אלפי שנים הייתה עכו עיר חוף מבוצרת בעלת ייחוד תרבותי וכלכלי אשר הושפעה מהתרבות המצרית ומהתרבות האגאית שצמחה באיי יוון של היום. שפע כלים, שרידים אדריכליים ומערכות ביצור מעידים על קשרים מסחריים ועל פלורליזם עירוני ודתי. החפירות בתל עכו ממשיכות לחשוף את התפתחותה מהתקופה הכנענית ועד קרוב לימינו.

העיר ניצבה על תל אסטרטגי סמוך למפרץ הטבעי ושימשה עיר נמל ועיר סחר מרכזית. השם עכו, לעתים בגרסאות דומות, מוזכר כבר במקורות אכדיים ומצריים. עכו מוזכרת בספר שופטים כאחת מהערים ששבטי ישראל לא כבשו. בתקופה הישראלית שטח העיר היה באזור הנחלות של שבטי אשר וזבולון, אך היא המשיכה להתנהל כעיר כנענית עצמאית למחצה.

בתקופה ההלניסטית, מהמאה השלישית עד המאה הראשונה לפסה"נ, קיבלה עכו צביון עירוני יווני. היא תוכננה מחדש, שינתה את שמה לפְּטוֹלֵמָאִיס והפכה לפוליס – עיר בעלת ממשל עצמי, מטבעות משלה, נמל שוקק וחיי תרבות עשירים. במשנה, המשקפת את תקופת השלטון הרומי, יש דיון האם עכו נמצאת בתוך גבולות ארץ ישראל או מצפון להם.

בשרידי העיר שקדמה לתקופה ההלניסטית לא התגלתה עד כה מערכת מסודרת לאספקת מים, ונראה כי תושביה עשו שימוש בבורות אגירה. עם התרחבותה של העיר בתקופה ההלניסטית גברה הדרישה למים, לא רק לשתייה, אלא גם לבתי מרחץ, להשקיית גינות ולצרכים תעשייתיים. מקורות המים המקומיים לא התאימו לעיר שגדלה. המים שבארות היו רדודים, מי הגשמים שנאגרו בבורות לא הספיקו ומי ים מלוחים חדרו למי התהום.

הפתרון היה הובלת מים ממקורות רחוקים באמצעות תעלות ומנהרות. במשך השנים נחשפו רק קטעים מעטים ממערכת המים שהגיעה מאזור קיבוץ בית העמק של היום לעכו. ב-1975 נחשפה סמוך לקיבוץ לוחמי הגטאות מנהרה תת קרקעית מהתקופה ההלניסטית שהוליכה מים מעין יפעם שבנחל יסף לעכו. אורך הקטע שנחשף הוא כ-120 מטר, גובה המנהרה 1.80 מטר ורוחבה בין חמישים לתשעים ס"מ. לאורך המנהרה נחצבו פירים לניקוי ולתחזוקה. בשנות האלפיים התגלו תעלות פתוחות סמוך לנס עמים ולבית העמק, ונראה כי הן היו חלק מאותה מערכת מים.

 

האמה של אל-ג'זאר

במאה ה-13 הייתה עכו בירת ממלכת ירושלים הצלבנית. מערכת המים הקדומה כבר לא פעלה, והצלבנים לא בנו מערכת חדשה להולכת מים מרחוק. במקום זאת הם חפרו בורות אגירה עצומים שאספו גשמים מגגות הבתים, ושרידי הבורות נחשפו מתחת למבנים העות'מאניים. בנוסף שאבו הצלבנים מים ממעיינות סמוכים – עין אל-סית ועין אל-בקר – ואלה נותרו בשימוש גם בתקופה הממלוכית.

אמת מים חדשה נבנתה רק במאה ה-18, בתקופת שלטונו של אחמד פאשה אל-ג'זאר. האמה הובילה מים ממעיינות כברי לעכו, לאורך תוואי של 13 ק"מ, דרך תעלות פתוחות, מגדלי סיפון וצינורות. בנייתה התבססה על הטכנולוגיה הרומית המוכרת ממקומות שונים בארץ, וייתכן כי נעשה שימוש חוזר באבני בנייה מהתקופה הרומית בתעלות תת קרקעיות או בחלקים אחרים של האמה. ייתכן גם שהאמה העות'מאנית עברה בחלק מהתוואי של המערכת ההלניסטית הקדומה, אך המידע הארכאולוגי וההיסטורי המצוי בידינו כיום אינו מספיק כדי לקבוע זאת בוודאות.