השיר מספר על יחסו של אלכסנדר זייד לאדמת ארץ ישראל, אבל מאחורי השיר עומד גם יחסו של המשורר התל אביבי אלכסנדר פן אל השומר האגדי ואל גבעות שייח' אבריק וחרתיה

 

בבוקר יום השנה הראשון להירצחו של אלכסנדר זייד, ביולי 1939, הגיעה אחייניתו הדסה רבינוביץ' מקיבוץ כפר גלעדי אל בית המשפחה בשייח' אבריק. הדסה גדלה בירושלים והצטרפה לקיבוץ כפר גלעדי שהיה מעין קיבוץ משפחתי של משפחת בקר, משפחת אמה. דודיה של הדסה, ציפורה לבית בקר ואלכסנדר זייד, היו ממקימי הקיבוץ שנקרא בהמשך על שם דוד אחר – ישראל גלעדי – בעלה של קיילה גלעדי לבית בקר.

למרות החיבור העמוק של המשפחה לקיבוץ עזבה משפחת זייד את המקום כיוון שלא קיבלה את הכרעת החברים בדבר החינוך המשותף והלינה המשותפת. אלכסנדר זייד, ששמו הלך לפניו כשומר עז נפש, מונה מטעם קרן קיימת לישראל לשמור על האדמות באזור שייח' אבריק שנקנו אך טרם יושבו, והמשפחה עברה לשם בכאב גדול באמצע שנות העשרים וחיה כמעט בגפה על הגבעות השוממות.

 

ביצים תמורת שיר

כשהגיעה הדסה באותו בוקר שלחה אותה ציפורה מיד לתל אביב עם בנה הבכור גיורא זייד. היא אמרה שאלכסנדר פן הבטיח לה שיר לאזכרה אך הוא עדיין לא כתב אותו, ובלי השיר אי אפשר יהיה לקיים את האזכרה. הדסה וגיורא נסעו לתל אביב ומצאו את המשורר בקפה אררט. הדסה סיפרה כי הכניסה לבית קפה, סמל לבורגנות ולחוסר מעש, הייתה כרוכה עבורם בבושה, וגיורא נכנס ומיד התיישב כשראשו מוסתר בזרועו שמא יחשבו שהוא מבלה במקום מביש זה. תוך פחות משעה סיים אלכסנדר פן את כתיבת 'שירו של זייד' ובני הדודים חזרו במהירות האפשרית לשייח' אבריק. בבית זייד הם מצאו את מרדכי זעירא שהיה חברו של זייד. הוא הלחין את השיר במקום, לימד חבורת צעירים מגרעין ההכשרה אלונים לשיר אותו, ואז אפשר היה לערוך את האזכרה.

שנתיים שנים אחר כך, ביום הזיכרון השלישי להירצחו של אלכסנדר זייד, עמדו להסיר את הלוט מעל פסלו המפורסם, מעשה ידיו של הפַּסל דוד פולוס שעלה לארץ בימי העלייה השלישית. ציפורה זייד, שמאז מותו של בעלה ראתה בהנצחתו חלק ממפעל חייה, רצתה שהטקס יהיה מושלם, ועל כן נסעה בעצמה לתל אביב ובידה קופסת נעליים מלאה כל טוב: שזיפים ולימונים אחדים, עוגה שאפתה ומוצר יקר ערך – ארבע ביצים קשות. את מרכולתה הביאה אל פן וזעירא וביקשה כי יכתבו יחד שיר נוסף לזכרו של אהובה, הפעם בקצב הדבקה. דווקא השיר השני, 'על גבעות שייח' אבריק', זכה לחיים ארוכים והנציח את זכרו של זייד בתרבות הישראלית.

 

רועי רוח

למה פנתה ציפורה זייד דווקא לאלכסנדר פן? פן היה מבאי ביתם של הזיידים והעריץ את אלכסנדר. הקשר ארוך השנים החל עם הגעתה של חבורת רועים לגבעות שייח' אבריק בקיץ 1927. חבורת הרועים נולדה מתוך חבורה אחרת שכינתה עצמה 'חבר'ה טראסק'. הייתה זו חבורת צעירים עליזים שנולדה בתל אביב עוד לפני מלחמת העולם הראשונה ועברה גלגולים אחדים. מקורו של שם החבורה לא לגמרי ברור, אך ההשערה הנפוצה היא כי משמעותו ביידיש מרמזת לרעש ולהמולה, והחבורה אכן קיבלה על עצמה לשמח את תושבי תל אביב הקטנה. לקבוצה הצטרפו גם משוררים ואנשי תרבות שהזדהו עם חוגי הפועלים, על אף שרוב פעילותה הסתכמה במעשי שטות וליצנות בזירה העירונית. אילן שחורי, המתמחה בהיסטוריה של תל אביב, כתב:

לחברי הקבוצה היה חלק נכבד ביותר בהתגבשות התרבות הישראלית ברוב תחומי היצירה והאמנות, ואפשר לקבוע כי חבורתם הניחה את היסודות לתרבות הידוענים התל אביבית 

והישראלית ("אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת: עלייתה ונפילתה של קבוצת 'חבר'ה טראסק' בתל אביב הקטנה של שנות העשרים והשלושים", 'ישראלים' 8, תשע"ז, עמ' 48).