נפשו של מנהיג הציונות הרוויזיוניסטית זאב ז'בוטינסקי הייתה נטועה בעולם הספרות והשירה עוד מילדותו. בהמנון 'שמאל הירדן' הוא השכיל לתת ביטוי שירי לחזונו הבלתי מתפשר על שלמות הארץ

 

בקיץ 1929 עמד מנהיג הציונים הרוויזיוניסטים זאב ז'בוטינסקי על בימת הקונגרס הציוני בציריך שבשוויץ ונשא בגרמנית את אחד מנאומיו החשובים והמשמעותיים ביותר. "מה פירוש ארץ ישראל?" תהה לחלל האולם עמוס הצירים שהאזינו לדבריו בדריכות, ותכף השיב:

ארץ ישראל היא כברת ארץ אשר זה עיקר תכונתה הגאוגרפית, שנהר הירדן זורם לא בגבולה של כברת ארץ זו אלא באמצעה (זאב ז'בוטינסקי, 'כתבים' כרך ה', עמ' 73).

"ומה פירוש ציונות?" הוסיף להקשות ברטוריקה מלאת רגש, וגם על שאלה זו מיהר להשיב:

משמעות הציונות איננה רק השאיפה ליצור רוב בארץ ישראל, אלא ליצור מקום למיליונים בארץ ישראל משני עברי הירדן (שם, עמ' 74-73).

תביעתו של ז'בוטינסקי ליישב את שתי גדות הירדן לא צמחה בחלל ריק. בראש ובראשונה נשענה שאיפה זו על העובדה שיהודים ישבו בעבר הירדן המזרחי במשך למעלה מ-1,500 שנה, מתקופת ההתנחלות של דור יוצאי מצרים ועד לתקופת המשנה והתלמוד, מאות שנים לאחר חורבן בית שני.

גם בראשית הציונות התיישבו יהודים בעבר הירדן המזרחי. בסוף המאה ה-19 רכשו יהודים קרקעות להתיישבות של מאתיים משפחות בחורן, ובראשית המאה העשרים נרכשו אדמות מהכפר אום ג'וני ועליהן הוקמה ב-1910 אם הקבוצות דגניה ממזרח לירדן.

 

 

גבולות במחלוקת

ז'בוטינסקי לא היה המנהיג הציוני הראשון ששאף לבסס את ההתיישבות היהודית בעבר הירדן המזרחי. כעשר שנים קודם לנאומו הציג נציג ההסתדרות הציונית חיים ויצמן בפני ועידת השלום בפריז טיעונים כבדי משקל בזכות שלמות הארץ משני עברי הירדן. ויצמן הסתמך בדבריו על אדמות בבעלות יהודית בחבל החורן שבדרום סוריה, והצביע על הצורך האסטרטגי ביישוב אזור זה. הוא גם ניסה לשכנע את הממשלה הבריטית כי תכיר בזכותם של היהודים להקים בית לאומי משני עברי הירדן, כהמשך להצהרת בלפור, אולם הדבר לא צלח בידו.

ב-1922 הביאה ממשלת בריטניה לאישורם של נציגי המוסדות הציוניים בלונדון ניסוח סופי של כתב המנדט ובו פרשנות מצמצמת להצהרת בלפור שהוענקה ב-1917. ניתן שם אמנם תוקף לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לארץ ישראל, ולזכותו להקים מחדש את ביתו הלאומי, אך בד בבד צוינה גם הסתייגות. נכתב שם כי כוונת ההצהרה אינה לומר שארץ ישראל כולה תהפוך לבית לאומי יהודי, אלא שבית כזה יוקם בארץ ישראל.

בכתב המנדט הכירה בריטניה בזכותם של הערבים המקומיים, שיוצגו על ידי האמיר עבדאללה, להקים בעבר הירדן המזרחי ישות פוליטית מדינית נפרדת. כדי לשכנע את הנציגים הציונים בלונדון לקבל את הנוסח הזה הובטח להם בעל פה כי תותר ליהודים זכות לא רשמית להתיישבות אף בעבר הירדן המזרחי. למרות זאת סגרה ממשלת בריטניה את שערי עבר הירדן המזרחי להתיישבות יהודית, תחילה באופן זמני ובהמשך באופן קבוע. על אף ההתנגדות הראשונית הנמרצת ותחושת הבגידה מצד בריטניה, בחרו מנהיגי ההסתדרות הציונית בדרך מעשית של פשרנות זמנית. הם אמנם ערערו שוב ושוב על החלטתם של הבריטים, אך בסופו של דבר התמקדו בבניין הארץ שממערב לנהר.

בעבור ז'בוטינסקי ותנועתו הייתה זו קריעה בלתי נסבלת של חלקי מולדת. תחושה זו קיבלה ביטוי במצע ברית הציונים הרוויזיוניסטים שנוסדה ב-1925, ונכתב בו כי המטרה הראשונה של הציונות היא יצירת רוב עברי בארץ ישראל משני עברי הירדן. ב-1931 הוקם האצ"ל, ובסמלו הובע הרעיון באופן חזותי – רובה מונח על מפת הארץ הכוללת את שתי הגדות.