מלחמת ששת הימים שינתה בן לילה את גבולות המדינה ובנוסף לאתגרים המדיניים והביטחוניים הציבה גם בעיה כלכלית דחופה. תוך ימים אחדים נדרשו ראשי בנק ישראל ומשרד האוצר להכריע באיזה מטבע יתנהלו האזורים שנוספו לשליטת ישראל. כך נולדה תכנית שרק מעטים ידעו עליה בזמן אמת

ביומה השלישי של מלחמת ששת הימים צה"ל כבר החזיק ברוב רצועת עזה ובצפון סיני. בגזרת ירושלים הקרבות הקשים על גבעת התחמושת תמו, ובעת שנשלם כיבוש העיר העתיקה נועדו נגיד בנק ישראל דוד הורוביץ וממלא מקום שר האוצר זאב שרף לפגישה חשאית. בנוסף לדיון בסוגיית מימון המלחמה עמדה על הפרק שאלה חשובה – מה יהיה המטבע שישמש ברצועת עזה ובחצי האי סיני אשר זה עתה נכבשו מידי המצרים ועברו לשליטה ישראלית. שר האוצר פנחס ספיר נעדר מהישיבה, כיוון שהיה במסע גיוס כספים לטובת המלחמה בחו"ל.

עם שוך הקרבות כעבור ימים אחדים התרחבה שאלה זו לכל השטחים שנוספו למפת המדינה – יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ובקעת הירדן שנכבשו מידי ממלכת ירדן, ורמת הגולן שנכבשה מידי סוריה. כך יצאה לדרך פרשייה עלומה ומסקרנת בתולדות הכלכלה הישראלית – פרשיית המטבע הצבאי.

 

לאומיות בארנק

לכאורה, מטבעות ושטרות כסף אינם אלא פיסות מתכת או נייר המשמשות כאמצעי תשלום, אולם בפועל – מאז שהופיעו המטבעות הראשונים באסיה הקטנה במאה השביעית לפסה"נ – שימש הכסף גם כאמצעי להעברת מסרים אידאולוגיים, פוליטיים ודתיים. כך למשל הוטבעו המלים 'לגאולת ציון' בכתב עברי קדום על מטבעות שהונפקו בזמן המרד הגדול ברומאים בשנת 69, במטרה להפיח תקווה במורדים רגע לפני חורבן בית שני; בזמן המצור הפרסי על ירושלים במאה השביעית הוטבעו על המטבעות ביוונית בצד אחד ΙΕΡΟΣΟ(ΛΥΜΑ) – ירושלים, ובצד השני ΧΡ(ΙΣΤΟΣ) ΝΙΚΑ(ΤΩΡ) – ישו המנצח; 'פועלי כל העולם, התאחדו!' הייתה הסיסמה שהודפסה על שטרות המהפכה הבולשביקית בראשית המאה העשרים; ומטבעות סנט ושטרות דולר אמריקאי נושאים את הכתובת in God we trust – בא-ל נשים מבטחנו.

מאז עלייתה של הלאומיות בעת החדשה משמש כסף כדי לבסס את הזהות הלאומית. תפוצתו הרחבה והיותו בשימוש יומיומי תורמים לכוחו הלאומי. כסף הוא כלי רב עוצמה כיוון שהשימוש בו נעשה באופן אגבי, ורוב האנשים אינם חושבים על תפקידו האידאולוגי או על ההיסטוריה שלו במהלך רכישה או מכירה.

מטבעות ושטרות מיידעים את האוכלוסייה על גבולותיו הטריטוריאליים של הלאום, שכן הם הילך חוקי – אמצעי תשלום שחובה לכבדו – בשטח בעל גבולות מוגדרים. מערכת הכסף הלאומית היא ביטוי מרכזי לריבונות המדינה, ונמצאת בדרגה אחת בלבד מתחת לדגל המדינה ולסמלה. עצם השימוש בכסף על ידי תושבי המדינה או על ידי זרים המבקרים בה משקף אמון בערכו ומבטא את הלגיטימיות של אותה מדינה ריבונית. כשאנשי ארגון הטרור אל-קאעידה מממנים את פעילותם בדולרים אמריקאים הם מכירים למעשה בקיומה של ארצות הברית שאותה הם חולמים לחסל, וכשמפקדי חמאס מקבלים את משכורתם מהרשות הפלשתינית בשקלים שמנפיק בנק ישראל הם מקבלים בפועל את ריבונותה של מדינת ישראל. בלי השטרות שעליהם מתנוססים דיוקנאותיהם של נתן אלתרמן ולאה גולדברג, ובלי המטבעות המעוטרים בסמלים יהודיים, לא יוכל חמאסניק השואף להשמיד את ישראל לקנות אפילו פיתה אחת.

הקשר בין כסף ללאומיות ולזהות בא לידי ביטוי באופן מובהק במעבר של מדינות האיחוד האירופי למטבע האירו. השקת המטבע המשותף במפנה המאה ה-21 לוותה באינספור דיונים באשר לזהות הלאומית העצמאית של כל אחת מהמדינות החברות באיחוד. בריטניה למשל סירבה לאמץ את מטבע האירו שנים רבות לפני פרישתה מהאיחוד האירופי בראשית 2020, משום שרצתה לשמור על עצמאות פיננסית ומשום שהלירה שטרלינג היא סמל לעוצמתה ההיסטורית והכלכלית. המעבר לאירו נתפס בעיניה כוויתור על זהותה הלאומית.

 

כסף לשעת חירום

כבר 59 שנה שהמטבע הישראלי משמש ברצועת עזה וביהודה ושומרון, יותר מפי שלושה מהזמן ששימשו שם הלירה המצרית והדינר הירדני בין השנים 1967-1948, אז החליפו את הלירה הארץ ישראלית ששימשה בתקופת המנדט הבריטי. מלבד במזרח ירושלים (ראו מסגרת), שבה הושלטה הלירה הישראלית מלכתחילה, כניסתו של המטבע הישראלי לאזורים שנכבשו במלחמת ששת הימים לא התבצעה בהוראה מגבוה. בכירי הכלכלה שיערו כי המציאות במקומות אלה מחייבת פתרון אחר, ובכך דנו דוד הורוביץ וזאב שרף בארבע עיניים עוד במהלך המלחמה.

עם כיבוש רצועת עזה שררה עמימות באשר לכמות המטבע המצרי – ההילך החוקי ברצועה באותה עת – המצוי בה, ובאשר לצרכים הכלכליים של האוכלוסייה. היה חשש כי מחסור בלירה המצרית יביא לקריסה כלכלית, או להצפת השטח במטבעות שיוברחו ממצרים, ועל כן היה דרוש פתרון מיידי. המניע הראשוני לפגישתם של הורוביץ ושרף היה אפוא הבטחת יציבות כלכלית ופעילות תקינה של המשק תחת השלטון הצבאי.

השניים נתקלו במלכוד. בנק ישראל, שהוא הגוף המופקד על הנפקת שטרות ומטבעות במדינה, לא היה מורשה כמובן להנפיק לירות מצריות, ואילו השלטת הלירה הישראלית ברצועה הייתה כרוכה באישור הממשלה ובהחלטות מדיניות שדורשות זמן. לנוכח המבוי הסתום הם החליטו להנהיג ברצועת עזה כסף חירום, עד שיוכרע עתידה.

בימים הבאים של המלחמה נכבשו שטחים נוספים מידי סוריה ומידי ירדן. בישיבה של ועדת שרים לענייני כלכלה בגדה המערבית שהתקיימה למחרת סיום המלחמה הסביר נגיד בנק ישראל דוד הורוביץ את נחיצות המטבע:

כסף כיבוש נחוץ מסיבה פשוטה מאוד. מאזן התשלומים בינינו וביניהם הוא שלילי בשבילם. אין להם מה למכור הרבה, או יש להם מה למכור שאנו לא מעוניינים לקנות (ירקות ופֵרות) … אם אנו מוכרים ולא קונים, הדינרים מתמעטים, נעמוד בפני מחסור בכסף. בשביל זה אנו צריכים את כסף הכיבוש ("ישיבת ועדת שרים מצומצמת לענייני כלכלה בגדה המערבית", 11.6.1967, ארכיון המדינה, א-7354/2, עמ' 135).