מקדש הורדוס נחשב במקורות ישראל לאחד המבנים המפוארים שנבנו מאז ומעולם. מחקר ארכאולוגי חדשני של ממצאים מהר הבית מאפשר שחזור של הרצפה בחצר המקדש, ומדגים מדוע טענו חז"ל – ובצדק – כי מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו

כיהודי המעיד על מאורעות בני עמו בפני קהל נכרי ניצב יוסף בן מתתיהו מלכתחילה בעמדה רגישה ומורכבת. כבר בפתח ספרו 'תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים' מעיד יוסף:

שמתי את לבי לתרגם יוונית למען יושבי ארצות ממשלת הרומאים את הדברים אשר חיברתי לפני זה בשפת אבותינו, ושלחתי אותם אל הלועזים היושבים בארצות העליונות – אני יוסף בן מתתיהו מכהני ירושלים, אשר נלחמתי לראשונה ברומאים ואחרי כן הייתי עד ראייה למעשים בעל כורחי ('תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים' בתרגומו של יעקב נפתלי שמחוני, ספר ראשון, פתיחה, א').

מפגשם של חוקרים בעידן המודרני עם תעודות בנות אלפי שנים הוא מתוח מעצם טבעו. בתעודות נשזרו לעתים קרובות מציאות ודמיון יחדיו ויצרו היסטוריה. כשעוסקים בכתביו של יוסף בן מתתיהו – הוא יוספוס פלביוס – נדמה לעתים כי חצי הביקורת השנונים שנורו כלפי ההיסטוריון היהודי עוד בחייו לא פסקו מעולם ואף הפכו עם השנים מחודדים הרבה יותר.

 

גיר או שיש?

כשצללתי למעמקי תיאוריו הסוחפים של בן מתתיהו לא יכולתי להתעלם מהקשיים הרבים שעדותו הציבה בפניי כארכאולוג. נדמה כי יותר מכל צרם לי תיאור השימוש בשיש בבנייה ההרודיאנית. שש פעמים הוא מציין מבנים עשויים שיש במפעלי הבנייה של הורדוס: בפניאס, בהרודיון, באנטיוכיה, בחברון ופעמיים בירושלים. אולם הממצא הארכאולוגי באתרים ההרודיאניים בכלל, ובאלה שציין בן מתתיהו בפרט, מעלה כי לא נעשה כל שימוש בשיש כחומר בנייה. המסקנה הבלתי נמנעת שאליה הגעתי היא כי מדובר באבחנה בוסרית ולא מקצועית של בן מתתיהו שזיהה בטעות את אבן הגיר המקומית כשיש. ואכן, בכתביו המאוחרים יותר הוא נמנע מלציין שימוש בשיש, וניכר כי בעת שהותו ברומא כבר ידע להבחין בין סוגי האבן השונים. ובכל זאת תהיתי שמא בן מתתיהו צודק ואכן ייבאו שיש לצורכי בנייה בתקופתו של הורדוס? חקירת הנושא לעומק העלתה מסקנה ברורה: ייבוא שיש לארץ ישראל אמנם החל לראשונה בימיו של הורדוס, אולם הוא היה ממוקד בחלק מוגדר מאוד של המבנים – רצפות יוקרה צבעוניות שנעשו בטכניקה מיוחדת המכונה 'אופוס סקטילה' (opus sectile).

בלטינית משמעות המלה אופוס היא עבודה ומשמעות המלה סקטילה היא חָתוּךְ, מחולק. אופוס סטקילה היא שיטת ריצוף שנעשה בה שימוש בלוחות אבן צבעוניים בעלי צורות גאומטריות משתנות ששולבו ליצירת דגמים. טכניקה זו נכנסה לשימוש בעולם היווני כבר במאה הרביעית לפסה"נ, אז נעשו בעיקר דגמים פשוטים. בעולם ההלניסטי החלו הדגמים הגאומטריים להיות מורכבים יותר, ולעתים נוספו אליהם גם תיאורים מעולם החי והצומח. מהתקופה הרומית נחשף שימוש בטכניקת אופוס סקטילה בבתי עשירים ובמבני ציבור, ובעיקר במרחצאות. שיטת ריצוף זו נחשבה ללא ספק יוקרתית ביותר ועמדה בראש מדרג הרצפות בעת העתיקה.

הורדוס, שנודע באהדתו הרבה לאדריכלות הרומית, השקיע מאמץ רב ביישום טכניקה זו בארץ ישראל. לצורך כך הוא דאג לייבא לוחות אבן מסוגים שונים, כולל שיש, מרחבי האימפריה, ולוחות אלה שולבו בדגמי רצפות נאים בארמונותיו ברחבי הארץ. מרבית הרצפות אמנם נשדדו ולא שרדו, אולם במקרים אחדים ניתן להתרשם מקטעי ריצוף מקוריים או מטביעות טיח המעידות על תצורתם של הדגמים. אתרים הרודיאניים שבהם התגלו עדויות לשימוש בטכניקה זו הם הארמון השלישי של הורדוס ביריחו, אולם המרחץ במצדה, הרובע היהודי בירושלים, בית המרחץ בהרודיון, בית המרחץ בקיפרוס, בית המרחץ במכוור שבעבר הירדן, מבנה בבניאס, מבנה ברמת הנדיב וחדר בקליהרי שבעבר הירדן.

 

אבני צבעונים

לפתע נדמה היה כי פיסות מידע להתחבר לתמונה ברורה הרבה יותר. פרופ' בנימין מזר מצא בחפירות העופל שמדרום להר הבית כתובת ביוונית. הכתובת, שתוארכה לשנה העשרים לשלטונו של הורדוס, שנת 17 לפסה"נ, מתייחסת לתרומה של תושב האי רודוס עבור ריצוף. פרופ' בנימין איזק שחקר את הכתובת סבור כי היא עוסקת במכלול המבנים שניצבו על הר הבית. הכתובת הגיעה אלינו קטועה, ופרופ' איזק תרגם אותה וניסה לשחזר את הקטעים החסרים:

בשנת העשרים [למלכות הורדוס] בזמן הכהן הגדול [פלוני] פאריס בן אקסון [אשר מתגורר/נמצא] ברודוס [תרם] עבור הריצוף [סכום מסוים] של דרכמות (Benjamin Isaac, "A Donation for Herod's Temple in Jerusalem", IEJ 33, 1983, p. 86).

יוסף בן מתתיהו תיאר את רחבת הר הבית וציין את פאר הרצפות שעיטרו את הרחבה הפתוחה:

וכל הכיכר מתחת לרקיע היה רצוף אבני צבעונים, אבנים מאבנים שונות ('תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים', ספר חמישי, ה', ב').

עדות זו מחזקת את ההנחה כי כתובת ההקדשה שנמצאה בחפירות העופל אכן קשורה לריצוף יוקרתי שהונח במתחם הר הבית. השאלה היא האמנם מדובר בטכניקת אופוס סקטילה, או שאולי מדובר מסוג שונה, כמו לוחות אבן פשוטים ששימשו לריצוף רחבות פתוחות. כדי להשיב על כך היה צורך לערוך בדיקה מעמיקה יותר של המקורות.

כיוון שיוסף בן מתתיהו כתב את ספרו ביוונית חשוב לדעת באיזו מלה יוונית הוא בחר כדי לתאר את צבעוניותן של האבני הריצוף. בן מתתיהו השתמש במלה ποικίλος, שמשמעותה עבודה עם מגוון צבעים. יעקב נפתלי שמחוני, שתרגומו יצא לאור ב-1923, בחר בתרגום האלגנטי 'אבני צבעונים'. באותו מונח יווני השתמש בן מתתיהו גם בתיאור צבעוניותה של רצפת בית המרחץ במצדה:

ותכונת חדריו אשר בקרבו והאולמים והמרחצים הייתה רבה ועשירה, ובכל מקום התנשאו עמודים עשויים אבן אחת (שלמה) והקירות וקרקע הבתים נרצפו אבני צבעונים (שם, ספר שביעי, ח', ג').

בחפירות הארכאולוגיות שנערכו בראשות יגאל ידין בבית המרחץ במצדה בין השנים 1963-1965 נתגלו לוחות ריצוף צבעוניים כשהם עדיין משולבים ברצפה המקורית של המבנה. ממצא זה אישר באופן מרגש את תיאורו של יוסף בן מתתיהו. השימוש במונח היווני ποικίλος בשני ההקשרים השונים חידד את התובנה כי יוסף תיאר למעשה את השימוש בטכניקת אופוס סקטילה שממנה התרשם מאוד.