בסוף ספר יחזקאל מספר הנביא כיצד נלקח מבבל לבית המקדש שעדיין לא היה קיים ומתאר אותו בפירוט. חזון המקדש של יחזקאל שונה מתיאורי המשכן שנבנה במדבר ובית המקדש שבנה שלמה בירושלים. השוואה למקדשים בבליים בתקופתו של יחזקאל שופכת אור על חזונו

ספר יחזקאל הוא ייחודי בין ספרי התנ"ך משום שהנביא נמצא בבבל ומשם הוא מתאר את קורות העם בתקופה שבה חרב בית המקדש. ייעודו של הנביא בהקדשתו "צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל ג', י"ז) משקף במידה רבה מציאות זו. הוא אינו מצוי בתוך האירועים, אך גם אינו מנותק מהם – הוא צופה בהם. ספר יחזקאל נפרס על פני תקופה של כ-22 שנים הרות גורל עבור עם ישראל. הוא פותח בשנה החמישית לגלות המלך יהויכין, בשנת 593 לפסה"נ, ומסתיים 15 שנים לאחר חורבן בית המקדש הראשון, בשנת 571 לפסה"נ. יחזקאל התמודד עם נסיבות שלא היו כמותן בעבר: היציאה לגלות וחורבן המקדש הציבו בפני הגולים אתגר של שימור זהותם במנותק מהמקדש ומארץ ישראל, כאשר בארץ מוסיף להתקיים מרכז נבדל.

הנבואות בספר יחזקאל מסודרות לפי סדר ההתרחשויות. פרקים א'-כ"ד נאמרו בשנים שלפני החורבן ופרקים ל"ג-מ"ח בשנים שלאחריו. במרכזו של הספר, בפרקים כ"ה-ל"ב, מרוכזות נבואות לגויים שאינן מסודרות לפי סדר האירועים. תשעת הפרקים האחרונים עוסקים בחזון המקדש העתידי. זהו חזון ייחודי שנבדל בפרטים רבים מתיאורי המשכן, מהתיאורים המקראיים של המקדש שבנה שלמה ומהמעט שידוע מהמקרא על המקדש השני שנבנה בימי שיבת ציון. תשעת הפרקים הללו עשירים בפרטים רבים הכוללים בין השאר את מידות הבית, את הקרבנות שהוקרבו בו ואת שטחי הנחלות של העם כולו. 

בספר יחזקאל מופיעות בשכיחות גבוהה מלים שיש להן מקבילות בשפה האכדית שבה דיברו בבבל באותה עת, והמקורות המסופוטמיים שבידינו מאפשרים לנו להתחקות אחר העושר הלשוני שספג יחזקאל מסביבתו הבבלית. המקורות אף רומזים להשפעה התרבותית שספגו גולי בבל ויחזקאל בתוכם. עיון בפרקי חזון המקדש העתידי בספר יחזקאל בהשוואה לממצאים הארכאולוגיים ולתיאורי הפולחן בבבל – הכוללים תיאורים מפורטים של מבנה המקדשים ושל ההתנהלות הפולחנית בתוכם – משקפים גם הם את יחסי הגומלין שהיו בין הנביא לסביבתו הבבלית.

 

בתוך הגולה

יחזקאל הכיר את המקדשים הבבליים ואת ההתרחשויות הפוליטיות שהיו בסביבתו. הוא מתאר את הגעתו של נבוכדנצר מלך בבל לירושלים ואת הגלייתם של יהויכין מלך יהודה ושריו לבבל ומזכיר את הפרת ההסכם בין נבוכדנצר לצדקיה. הוא מתייחס לדרכי הניחוש שהיו מקובלות באותה עת וכולל אותן בתיאור ההתלבטות של המלך הבבלי אם להתקדם עם צבאו לירושלים או לרבת עמון.

לאחרונה הצביעו חוקרים אחדים על קשרים נוספים בין יחזקאל לסביבתו הבבלית, ומגמה זו הולכת ומתרחבת עם חשיפתם של ממצאים חדשים המתארים את החיים בבבל, ובהם גילוים של תעודות ומבנים המשקפים במדויק את חיי היומיום במקדשים בבבל בתקופה זו. אחת התעודות שנמצאה היא כרוניקה בבלית שבה מוזכרת כניעתה של ממלכת יהודה לפני בבל בשנה השביעית של המלך. הכרוניקה כוללת רשימה של אנשי חצר המלך, ונבוזראדן – נבו שר-סכים – מופיע בה במקום השני. בארמונו של נבוכדנצר בבבל התגלו רשימות מנהליות שבהן מוזכר יהויכין בתואר 'מלך יהודה', ויהויכין, בניו ושמונה מאנשיו מוזכרים כמי שמקבלים קצבאות שמן מאוצרות המלך.

מאות תעודות משפטיות פרטיות מבבל שהגיעו לידינו, רובן מארכיון מורשו שהתגלה בסוף המאה ה-19, מלמדות אותנו על חיי היומיום של היהודים בבבל. בתעודות שנמצאו בארכיון מורשו מוזכרים אנשים בעלי שמות יהודיים בני מעמדות שונים. הם מוזכרים הן כצדדים לחוזה והן כערבים לו או כעדים בו, ומכאן אפשר להסיק כי הם היו בני חורין ולא עבדים. עד עתה נמנו 163 שמות יהודיים מובהקים בשטרות בבליים ממורשו.

בסוף שנות התשעים של המאה העשרים הגיע לשוק העתיקות ארכיון קדום יותר מאזור המכונה 'עיר יהודה'. ארכיון זה שופך אור חדש על חיי היומיום של גולי יהודה. הוא כולל כמאתיים תעודות משפטיות, ובכללן שטרי חוב, חכירות, מכירת סחורות חקלאיות וקבלות על תשלומים שונים כמו דמי חכירה ומסים. 15 אחוז מכלל האנשים המוזכרים בתעודות הם יהודים. התעודה הקדומה ביותר בארכיון זה היא משנת 572 לפסה"נ, כ-25 שנה לאחר גלות יהויכין שהייתה הגלות הראשונה לבבל. 

מהתעודות עולה כי היהודים הסתגלו היטב לנהלים המקומיים וקלטו את הנוסחאות המשפטיות הבבליות. נראה כי מוצאם היהודי לא השפיע על ניסוחן ועל תוכנן של התעודות המשפטיות שנכתבו בשמם. ניכר שחברי הקהילה שמרו על שמותיהם היהודיים גם כמאה שנה לאחר שגלו מיהודה. הם אמנם נקלטו בכלכלה המקומית ועסקו על פי רוב בחקלאות, אך לא התעשרו במיוחד.