רודריגו לופז היה רופא בן אנוסים שנס מפני האינקוויזיציה מפורטוגל לאנגליה ומונה לרופאה של המלכה אליזבת הראשונה. האם מעורבותו בפוליטיקה הייתה ניסיון להגן על המלכה אליזבת במלחמתה נגד ספרד, או שהוא היה סוכן כפול שזמם להרעיל אותה?

ההמון שחיכה לאירוע שאג בקול: להרוג את היהודי! לתלות אותו! להוציא לו את המעיים! הזקן הצנום במעיל שחור מרופט נגרר למקום ממצודת לונדון על גבי מחצלת מקש. האיש הכפוף הועמד על רגליו למרגלות עץ התלייה הידוע לשמצה של טייברן. הוא הופשט ממעילו, וגופו החיוור נחשף לעיני הקהל הסקרן בעת שהחבל נכרך סביב צווארו. במאמץ נואש להשמיע את קולו מבעד למצהלות הקהל הוא ניסה לצעוק "אני אוהב את המלכה! אני אוהב את ישו!", אך עוד לפני שנחנק לגמרי הורד גופו לאדמה כדי לקיים בו את המנהג האכזרי שנשמר למורשעים בבגידה – הוצאת קרביו וביתור גופו בטרם ימות. 

אחרוני היהודים הוגלו מאנגליה למעלה מ-300 שנה קודם לכן. מי היה אפוא האדם שמת כששפתיו דובבות את שמותיהם של ישו ושל המלכה אליזבת לעיני הקהל שביקש לנקום ביהודי, ומה הביא עליו גורל נורא כזה? 

 

להתראות לאינקוויזיציה 

רודריגו לופז גאלו נולד לא יאוחר מ-1525 בעיירה קראטו, כמאתיים קילומטר ממזרח לליסבון. אביו, אנטוניו לופז, היה רופאו של ז'ואאו השלישי מלך פורטוגל. האב, כמו כל יהודי פורטוגל, המיר את דתו ב-1497. את המרת הדת כפה עליהם המלך הקודם מנואל הראשון שנישא לבתם של פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה מלכת קסטיליה. במקום לגרש את נתיניו היהודים – כפי שעשו חותניו מלכי ספרד – העדיף מנואל להשאיר אותם בארצו כנוצרים חדשים וליהנות מכישרונם ומכספם. 

רודריגו אמנם נולד כנוצרי, אך הכיר את מנהגי היהודים מקרוב. הוא למד מדעים באוניברסיטת קוימברה, שנחשבה אוניברסיטת הדגל של פורטוגל, ועבר לספרד כדי ללמוד רפואה באוניברסיטת סלמנקה. ב-1544 חזר לקוימברה והחל לעבוד כרופא. כמו נוצרים חדשים אחרים בני דורו נראה היה כי נועדה לו קריירה מבטיחה בסביבתו הנוצרית, אך כמו אחרים גם הוא המשיך לשמור בסתר לפחות על חלק ממנהגי היהודים והיה למעשה ליהודי אנוס. 

ב-1536 הוקמה בפורטוגל אינקוויזיציה כדי לטפל באנשים כמו לופז, וב-1559 הוא הפליג בחסות זהותו הנוצרית למקום שבו יד האינקוויזיציה לא תוכל להשיגו, התיישב בלונדון והמשיך לעסוק ברפואה. בתקופת שלטונה של אליזבת הייתה האווירה באנגליה עוינת כלפי ספרדים, ורודריגו לופז גאלו כינה את עצמו לפעמים גם רוג'ר גאלו, כשהוא מעניק לשמו צליל אנגלי ומצניע את השם לופז בעל הצליל הספרדי המובהק. הוא גם הצטרף לכנסייה האנגליקנית, אך הרגיש בטוח דיו כדי לא להסתיר את מוצאו היהודי, ואף היה מעורב בענייניה של קהילה יהודית קטנה שהרשויות העלימו עין מקיומה. לופז נישא לשרה אֵנְס, בתו של סוחר יהודי ממוצא פורטוגלי, ונולדו להם ארבעה בנים ושתי בנות. הילדים הוטבלו בכנסייה כדי להצניע את מוצאם היהודי, ונרשמו תחת שם אביהם מאסטר דוקטור לופס. 

בסתיו 1562 קיבל לופז בעזרת חברים עבודה בבית החולים ברתולומיאו שבלונדון. בחוזה ההעסקה שלו נכתב כי הוא ישמש במשך שנה, החל מחג המולד, בריפוי, בעזרה ובנחמה לחולים ולמרי נפש בבתי עניים. בספר רפואה שכתב עמיתו לעבודה ויליאם קלאוס מוזכר לופז כרופא המוכשר במיוחד בריפוי של פציעות בחזה. הקטע העוסק בכישוריו, ובשיטות שהביא אתו כנראה מחצי האי האיברי, הושמט מהמהדורות שיצאו לאור אחרי הוצאתו להורג. 

ככל שיצאו ללופז מוניטין כרופא מוכשר הוא הוסיף לסגולותיו קשרים בינלאומיים באמצעות עמיתיו לעבודה וקרובי משפחה רחוקים בעלי שם משפחה זהה שעסקו במסחר באנטוורפן. קשרים בארצות השפלה ובאימפריה העות'מאנית אפשרו לו לנצל את מעמדו לטובת יהודים שנקלעו לצרה. פעילות זו משכה את תשומת לבם של ויליאם ססיל, ברון ברלי הראשון שהיה יועצה הראשי של המלכה אליזבת, ושל סר פרנסיס וולסינגהם, רב המרגלים של המלכה. השניים החליטו לנצל את קשריו של לופז ואת שליטתו בספרדית ובפורטוגלית כדי להשיג מידע על מולדתו, שכן מלך ספרד פליפה השני – גיסה לשעבר של המלכה אליזבת שהיה שותף בתקופת נישואיו למרי לשלטון באנגליה – הפך לאויבו של הכתר האנגלי.

 

בשירות הוד מלכותה 

היכרותו של וולסינגהם עם לופז החלה כאשר שהה בשגרירות האנגלית בפריז בשליחות המלכה. הוא סבל מכאבים בכליות ולופז נשלח לפריז כדי לרפאו. החלמתו המהירה של רב המרגלים העלתה את קרנו של הרופא, ועד מהרה הוא נבחר לשמש רופאה האישי של המלכה וטיפל גם באנשי אצולה אנגלים. בין מטופליו היה רוברט דברו, הרוזן מאסקס, איש החצר החביב על המלכה. גבריאל הארווי, סופר ומלומד בן התקופה האליזבתנית, כתב שלופז לא היה המלומד או המומחה ביותר מבין רופאי החצר, אך הוא אסף עושר רב ומוניטין מסוים בעזרת מה שהארווי כינה 'דרכים יהודיות'. נראה כי חצרה של אליזבת לא הייתה חפה משנאת יהודים, גם אם מספרם בממלכה היה זניח. 

לופז היה שותף ליוזמות כלכליות אחדות. הוא קיבל מונופול על יבוא של זרעי אניס וסומאק, ואלה שימשו אותו גם בהכנת תרופה ייחודית. הוא רכש מניות בצי הספינות של סר פרנסיס דרייק, ימאי ידוע שמסעותיו בשליחות המלכה האליזבת חצו את האוקיאנוס האטלנטי לעבר האוקיאנוס השקט ובדרך פשטו על ספינות ועל נמלים ספרדיים. חלקה של המלכה בתבלינים ובאוצרות שהביאה המשלחת ב-1580 עלה באותה שנה על כל הכנסותיו של הכתר האנגלי. החלק האחר הגיע לידיהם של בעלי המניות, ולופז ביניהם. פליפה השני, שהחל לצבור כוח ימי לקראת פשיטה על אנגליה במלחמה שהתחוללה בין שתי המדינות בשנים 1585-1604, ראה במעשי הביזה של המשלחת פרובוקציה שכוונה נגדו. בתקופה זו של מתח בין שתי הממלכות הייתה חשיבות רבה למידע שלופז הביא בדבר תמרוניו הצבאיים של פליפה השני. 

בשנות השמונים של המאה ה-16 קשר לופז קשרים עם דון אנטוניו, הטוען לכתר הפורטוגלי שמלך בפורטוגל במשך כחודש בקיץ 1580, אך הפסיד את הכתר בקרב אלקנטרה ליריבו פליפה השני מספרד. אנטוניו ברח לצרפת, ופורטוגל סופחה לספרד ונשארה תחת שליטתה עד 1640. דון אנטוניו עבר לאנגליה כדי לגייס לעזרתו את אליזבת הראשונה נגד פליפה השני, אויבם המשותף. היחסים בין אנגליה לספרד הידרדרו עד מהרה למלחמה של ממש. 

השערות מקשרות בין לופז לבין התקפתו של פרנסיס דרייק על ספינות ספרדיות שנאספו בנמל קדיס במטרה לפלוש לאנגליה ב-1587. עשרות האניות שהטביע דרייק דחו את ההתקפה הספרדית על אנגליה בשנה, אך בקיץ 1588 שיגר פליפה השני צי שכלל 130 ספינות ועל סיפונן כשלושים אלף חיילים אשר נשלחו לפלוש לאנגליה ולהשיבה אל חיק הנצרות הקתולית. כאשר הספינות כבר נצפו מחופי אנגליה הצליח דרייק להניס אותן חזרה אל הים, ושם נטרפו רובן בסערות בדרכן לשוב לספרד. 

בתגובה למתקפה הספרדית הפליג ב-1589 הצי האנגלי בהנהגתו של דרייק לליסבון במטרה לשחרר את פורטוגל מהשלטון הספרדי ולהמליך את דון אנטוניו על פורטוגל. להפלגה הצטרפו גם רודריגו לופז והרוזן מאסקס, חביבה של המלכה.