בסוף שנות העשרים לחייו חיבר רבי משה איסרליש פירוש אלגורי למגילת אסתר ושלח אותו לאביו בפורים, כחלופה למשלוח מנות. החיבור מספק הצצה נדירה לדמותו של הרמ"א – שהפך לימים לאחד מגדולי הפוסקים – בתקופה של משבר אישי וקהילתי שבה חיפש נחמה ומשמעות בעמל התורה

החורף של שנת 1556 היה קודר במיוחד עבור רבי משה. הפוסק הצעיר מקרקוב, שכבר אז נודע כתלמיד חכם מופלג ונחשב לאחד המבטיחים בדורו, מצא עצמו גולה בכפר שידלוב הנידח. היה זה מקום דל, קר ורחוק ממרכז עולמו ומחיי הנוחות להם הורגל, שנמצא במחצית הדרך מקרקוב ללובלין. בשנות החמישים של המאה ה־16 פקדה את העיר קרקוב מגפה שגבתה מרבי משה איסרליש, המכונה גם הרמ"א, מחיר כבד. אימו ואשתו הראשונה איבדו את חייהן והוא נאלץ לנוס על נפשו מביתו. במציאות מורכבת זו של גלות, מחסור חומרי וניתוק מקרקוב – המרכז התרבותי והרוחני של פולין באותם הימים – נולד חיבורו הראשון של הרמ"א – 'מחיר יין'. זהו פירוש אלגורי על מגילת אסתר החושף היבטים מרתקים על דמותו של המחבר, על שיטתו הפרשנית ועל עיסוקו במוסר ובנפש האדם. בהקדמתו לחיבור לא בחל הרמ"א במילים לתיאור חייו בשידלוב:

ואני משה בן … ישראל … הנקרא משה איסרליש מקראקא, הייתי בתוך הגולה אשר נתגלינו מעירנו בשנת שי"ו לפ"ק מחמת עיפוש האויר, לא עלינו. והיינו גרים בארץ לא לנו בעיר שידלוב, מקום אשר אין תאנה וגפן, וכמעט מים אין לשתות כי אם בתחבולה. עיר אשר במסכנות תאכל בה לחם, ועץ אין בה להסכן בו (הרמ"א, 'מחיר יין', מהדורת ירושלים, עמ' ד').

 

מילים במקום מנות

השימוש בביטוי "ארץ לא לנו" מעיד על תחושת הניכור והזרות שחש הרמ"א במקום המקלט שלו.

התיאור של שידלוב כמקום נטול משאבים בסיסיים – מים, אוכל, צמחייה – עומד בניגוד גמור לעיר הגדולה והתוססת שממנה הגיע. קרקוב, השוכנת על גדות נהר הוויסלה, שימשה עד סוף המאה ה־16 כבירת פולין. בתקופת חייו של הרמ"א היו אלה ימי תור הזהב של העיר. בגבולותיה שכנו גם אוניברסיטה וגם בית הדפוס הראשון בפולין, והיא נחשבה מרכז חשוב בתחום האמנות, האדריכלות, חקר המדע והמסחר. הקהילה היהודית, שהתקיימה בעיר מאז המאה ה־11, שגשגה גם היא בתקופה זו והייתה אחת הקהילות החשובות באירופה. מגפת הדבר ב־1556 הניסה מן העיר את תושביה האמידים יותר וביניהם הרמ"א. אך דווקא מתוך המצוקה נולדה יצירה שמגלה את עומקו הרוחני והפרשני של ראש הישיבה הצעיר.

הזמן והמקום שבהם נכתב 'מחיר יין' אינם מקריים. החיבור נוצר בסמוך לפורים, החג שבו מצוות משלוח מנות, משתה ושמחה עומדות במרכז. ברם, במציאות הקשה של שידלוב מימוש מצוות אלו לא היה פשוט. את תנאי החיים המורכבים בכפר הקטן תיאר הרמ"א:

ולא יכלנו לקיים ימי הפורים במשתה ושמחה, להסיר יגון ואנחה. אמרתי – אקומה ואשמח במפעלי … כי פקודי ה' ישרים משמחי לב ולקחתי תחת לשוני דבש וחלב. ונתתי לבי לתור ולדרוש כוונת המגילה (שם).

במילים אלו מתגלה תפיסה עמוקה של מהות השמחה ודרכי השגתה. למרות המצוקה החומרית, הרמ"א לא התייאש וחיפש דרך חלופית להגיע לשמחה הנדרשת בפורים. הפתרון שהציע היה שמחה רוחנית הנובעת מעמל התורה. הציטוט מתהלים "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב" )תהלים י"ט, ט') מבסס את הטענה שלפיה לימוד עמוק של טקסט מקודש יכול לשמש מקור לשמחה אמיתית שאינה תלויה בנסיבות החיצוניות. גם הבחירה במגילת אסתר כמושא העיון אינה מקרית. המגילה עוסקת בעצמה בהיפוך מצב – מיגון לשמחה, מאובדן מוחלט לישועה בלתי צפויה. ההשוואה בין מצוקת עם ישראל במגילה למצוקתו האישית של הרמ"א – בין הגלות המדינית לגלות הפרטית – עומדת ברקע בחירה זו. בסופה המחורז של ההקדמה חושף הרמ"א

את כוונותיו ושאיפותיו בחיבורו, ואולי גם בחייו:

וקראתי מאמר זה מחיר יין / כי נראה עין בעין / כי מחיר יין ומשתה תיקנתיו / טיפחתיהו אף עשיתיו / ובזה אודה ואשבח / לא-ל בורא כל יש מאין / שעזרני עד הנה / ולולי עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי / כי מותר האדם מן הבהמה אין / והביאני המלך חדרי בית היין / לתקן בחסדו מאמר מחיר יין / וכן יזכני בחסדו להיות בן עי"ן / ולהגות בתורתו מחיר יין (שם, עמ' ו'). 

הרמ"א חיבר את הספר "במחיר יין" – במקום יין, והוא מבקש גם לזכות להגות בתורה "במחיר יין" – במקום העיסוק בהבלי העולם הזה. מכמיר לב הוא ייחולו לזכות להיות "בן עי"ן", הרומז על רצונו להגיע לגיל שבעים – אליו לא זכה להגיע, שהרי נפטר בגיל 42 בלבד.

בפסקת הסיום של הספר כותב הרמ"א: "שלחתי בימי פורים למנה" (שם, עמ' ק') וכך מגלה כי החיבור שימש, למעשה, כמשלוח מנות לאביו, רבי ישראל (איסרל) בן יוסף. 

 

אח וראש

'מחיר יין' שונה מפירושים מסורתיים למגילת אסתר. הרמ"א אינו עוסק בדקדוקי לשון, בפרטים ההיסטוריים או בהלכות הפורים, ואפילו לא במשמעות הסתתרות האל מאחורי המהלכים הפוליטיים בחצר המלך. במקום זאת הוא מציע קריאה אלגורית מקיפה של המגילה כולה. לתפיסתו, המגילה אינה רק סיפור היסטורי על ניצחון עם ישראל על אויביו, אלא משל מפורט על חיי האדם – מלידתו ועד מותו:

להיות שסיפורי מגילה זו רומזים על ימי חלד של אדם מיום היוולדו עד שובו לעפרו … "בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמׇלְכוֹ" [אסתר א', ג'] – הוסיף ביאור כי מיד שיהיה האדם בן שלוש שאז גמלוהו משדי אימו, כי זמן הנקת התינוק הוא כ"ד חודש שהם ב' שנים, מיד מתחיל לידע מטוב ועד רע … "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ" [שם, ב', א'] – אמר כאשר מתחילין ימי העמידה כשוך חמות ורתיחת טבעיו, ומרגיש בעצמו שנשלמו ימי עלייתו ('מחיר יין', עמ' ז', י"א, ל"א).

במבנה זה, כל דמות במגילה מייצגת היבט אחר של נפש האדם. אחשוורוש מסמל את הגוף, ושמו נדרש כ"אח וראש":

שאח … יאמרו … אל כל דבר מוכן להתחבר אל דבר אחד … כי הוא מוכן להתחבר אל החומר … וקראו ראש למעלתו, כי הוא ראש ועיקר ל … חומר (שם, עמ' ז'). 

כלומר, האדם עשוי מחומר אבל גם מהיכולת לשלוט בו. אסתר, לעומת זאת, מייצגת את הנשמה, והיא נקראת כך על שם שהיא "נסתרה" (שם, עמ' ל"ג) בתוך הגוף. המן מסמל את היצר הרע, ומרדכי את היצר הטוב ואת השכל הפועל. בדרך זו, כל מאורע בסיפור הופך לסמל למאבק הפנימי שבין הנשמה לגוף, בין השכל לתאוות. 

המתודה הפרשנית הזו אינה המצאה של הרמ"א. היא שואבת מן המסורת הפרשנית האלגורית שהתפתחה בימי הביניים, ובמיוחד מפרשנות פילוסופית אלגורית שראשיתה בפילון האלכסנדרוני. הרמ"א נחשף אליה, לפי המקורות שהוא מצטט, בפרשנויות חכמי ימי הביניים למגילת שיר השירים – כגון פירוש הרלב"ג, ובפירושים על התורה של גדולי ספרד בשתי המאות שקדמו לו – רבנו בחיי ורבי יצחק עראמה. אולם הרמ"א פיתח את האלגוריה למערכת שיטתית ומורכבת המקיפה את המגילה כולה. הוא חילק את הפירוש לשלושה חלקים מרכזיים המקבילים לשלושה שלבי חיים: הנעורים, גיל העמידה והזקנה. 

בחלק העוסק בנעורים מתמקד הרמ"א בסכנות הנשקפות לאדם הצעיר מתאוותיו הגופניות. ירידתה של ושתי המלכה מכס המלוכה מסמלת את סילוק התאווה הגסה והבלתי מבוקרת. עלייתה של אסתר במקומה מייצגת את התבגרות הנפש ואת השגת האיזון הראשוני בין רצון הגוף למודעות הרוחנית. אך זהו איזון שברירי, שכן המן – היצר הרע – עדיין פועל ומנסה לכבוש את השלטון הפנימי.

כשהרמ"א דן בגיל העמידה, הוא מתאר את שיא המאבק בין הכוחות הרוחניים לכוחות הגשמיים שבאדם. זוהי תקופה שבה האדם שרוי בעשייה מתמדת ונדרש לקבל החלטות מכריעות על חייו. דמותה של אסתר, שמתגברת על פחדיה ופונה אל המלך למרות הסכנה, מייצגת את נקודת המפנה. הנשמה לוקחת אחריות ופועלת בנחישות להציל את עצמה. תפילתה ותעניתה של אסתר מסמלות את התשובה וההכנעה הנדרשות מהאדם כדי להשיג שליטה על יצרו. 

גיל הזקנה מתמקד בשלב שבו האדם אמור להגיע לשלמות. נפילת המן ותלייתו על העץ מסמלות את כיבוש היצר הרע. העברת השליטה למרדכי ולאסתר מסמלת את המעבר מהתאוות והיצר לשכל ולנפש. הרמ"א מדגיש שכיבוש זה אינו אוטומטי ואינו מגיע בהכרח עם הגיל. נדרשים מאמץ מתמיד, ערנות רוחנית וחיזוק בלתי נלאה של מרדכי – השכל – על פני המן – התאווה. רק כך יכול האדם להגיע לשלב שבו "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (אסתר ח', ט"ז) – מצב של שלמות פנימית וטוהר הנפש.