קרבות אל עלמיין נחשבים בעיני רבים לנקודת המפנה במלחמת העולם השנייה. השטח העצום שכבש 'שועל המדבר', הגנרל הגרמני ארווין רומל בשלב הראשון של המערכה, הוליד קשיים לוגיסטיים עצומים לקראת השלבים המתקדמים יותר שלה. השאלה שנשאלה באותם ימים הייתה עד מתי יצליח הטקטיקן הגרמני המבריק, שהיה למיתוס בעיני חייליו ואויביו כאחד, להתגבר על קשיים אלה ולנצח

"זה אינו הסוף", אמר ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל כאשר הגיעו לאנגליה הידיעות על הניצחון בקרב אל עלמיין השני, אשר החל ב-23 באוקטובר 1942 והסתיים כעבור עשרים יום ב-11 בנובמבר, "זה אפילו לא תחילת הסוף, אבל זה אולי סוף ההתחלה" (מתוך האתר של מרכז צ'רצ'יל, בתרגום שלי).

הערכה זו של צ'רצ'יל נשארה בתוקף למעלה משבעים שנה לאחר הקרב. המערכה באל עלמיין חשובה לא רק בגלל ההישג הטקטי שלה – עצירת התקדמות הנאצים לעבר תעלת סואץ וארץ ישראל – היא חשובה בעיקר משום שאחרי שלוש שנים אפלות שבהן ספגו בעלות הברית מפלות סדרתיות מול מדינות הציר הוכיחה מערכה זו שאפשר גם אחרת: ניתן להביס את הנאצים, ניתן לעצור את מכונת המלחמה הגרמנית וניתן לנצח אפילו את הגנרל ארווין רומל – המפקד הגרמני הנועז והאגדי.

 

איטליה-בריטניה 1:0

המערכה באל עלמיין התחוללה על רקע מאבק צדדי אך רב תהודה בין בכוח של בעלות הברית לכוח של מדינות הציר – הנאצים ובעלי בריתם – על השליטה בצפון אפריקה; ועל רקע רצונם של הנאצים להגיע לתעלת סואץ, נתיב המסחר העיקרי ועורק החיים של האימפריה הבריטית, ורצונם לשלוט על שדות הנפט של המזרח התיכון.

מאבק זה התפתח בהדרגה וללא תכנון מקיף. ראשיתו בהתקפה בריטית קטנה ביוני 1940 על מוצב בלוב – שהייתה אז מושבה איטלקית – בעקבות הכרזת המלחמה של איטליה על בריטניה. שליט איטליה הפשיסטית בניטו מוסוליני התקנא בהצלחת ההתקפה הגרמנית על צרפת וארצות השפלה שהחלה במאי 1940 והחליט שאף הוא רוצה נתח לעצמו. במקביל לשלב האחרון של כיבוש צרפת על ידי הגרמנים תקפו האיטלקים את קו מז'ינו – קו הביצורים הצרפתי – בגזרה הסמוכה לגבול איטליה, ונהדפו כשהם סופגים אבדות כבדות. שרידי הכוח הבריטי שהוכה על ידי הגרמנים במערכה בצרפת נמלטו באותה עת מדנקרק לבריטניה ללא ציודם, ועל כל לא יכלו הבריטים לתקוף את האיטלקים על אדמת אירופה.

מדבריות צפון אפריקה, שהים התיכון הפריד בינם לבין מדינות האם האירופיות, שימשו זירה משנית שבה ניתן היה לגמול לאיטלקים, ולפיכך תקף כוח בריטי את מבצר קפוצו שבלוב שבוע לאחר הכרזת המלחמה של איטליה. זמן קצר אחר כך גייסה איטליה כוח של כ-215 אלף חיילים ופלשה למצרים. רשמית הייתה מצרים מדינה עצמאית מאז 1936, אך בפועל נשלטה על ידי בריטניה. העובדה שלבריטים היו במצרים רק 36 אלף איש בפיקודו הגנרל ארצ'יבלד ויוול – כשישית מהכוח האיטלקי – לא הפריעה לבריטים להדוף את ההתקפה במהירות רבה ואף לכבוש שטחים מלוב. לבריטים היו בקרב 1,928 הרוגים, פצועים ונעדרים, ומנגד 130 אלף חיילים איטלקים נפלו בשבי, עוד אלפים רבים נפצעו ונהרגו, עשר דיביזיות איטלקיות הושמדו ו-450 טנקים נפגעו או נלקחו שלל. ההתקפה הבריטית נעצרה רק בשל קשיים לוגיסטיים ובשל הצורך לתגבר את כוחותיהם ביוון, שגם בה התנהל קרב מול האיטלקים. במזרח התיכון, אחרי הכל, המצב נראה שפיר.

נוהגים לייחס לצ'רצ'יל את המשפט, "מי שיהיה מספיק חסר מזל כדי לזכות באיטלקים כבעלי ברית ודאי יפסיד את המלחמה הזו". מדובר כנראה באגדה, אולם היא מבטאת נכונה את ביצועיהם העלובים של האיטלקים במלחמה. אלא שלאיטלקים היה בעל ברית משמעותי יותר – הגרמנים.

לאחר שניצחו את האיטלקים בצפון אפריקה שלחו הבריטים דיביזיה ליוון והחזירו דיביזיה משוריינת לאזור הדלתא של הנילוס, מאות קילומטרים מקווי החזית. למרבה הצער, כאשר פלשו הגרמנים באפריל 1941 ליוון סולקו משם הכוחות הבריטיים חיש קל, למרות הדיביזיה שהועברה מלוב, ואילו בצפון אפריקה צץ איום חדש והכוחות המדוללים שנותרו במדבר התקשו להתגבר עליו.

בעקבות המפלה האיטלקית פנה מוסוליני להיטלר וביקש סיוע. היטלר אמנם גרס כי על מוסוליני לאכול את הדייסה שבישל כאשר הכריז מלחמה על הבריטים, אך בסופו של דבר החליט לסייע לו, בין השאר בשל חששו כי שליטה בריטית בצפון אפריקה תפגע באיטליה עד כדי סיכון הברית שלה עם גרמניה. הוא גם רצה להגביל את יכולת הבריטים לשלוח מפציצים מהאי כרתים לשדות הנפט ברומניה. כתגבורת לאיטלקים שלח היטלר לצפון אפריקה את הגנרל ארווין רומל.

 

מנצחים קצת, מפסידים קצת

רומל היה קצין רגלים מעוטר במלחמת העולם הראשונה ומפקד שריון נועז במלחמת העולם השנייה. טקטיקן מבריק שהיה אחראי על האבטחה במפקדתו של היטלר בזמן הפלישה לפולין ב-1939, ומפקד דיביזיה משוריינת בזמן הפלישה לצרפת במאי-יוני 1940. רומל היה אמנם מחביביו של היטלר, אך קידומו ממפקד אוגדה למפקד גיס 'קורפוס אפריקה' לא העיד על כוונתו של היטלר למקד מאמץ בזירת צפון אפריקה. הלחימה באזור זה נתפסה כעיסוק צדדי שנועד להפריע לבריטים בעוד גרמניה מתכוננת למבצע חשוב הרבה יותר – מבצע ברברוסה – הפלישה לברית המועצות שתוכננה תחילה למאי 1941 ולבסוף נדחתה ל-22 ביוני.

רומל נשלח לאפריקה עם הוראות הגנתיות: לסייע לאיטלקים המוכים לא להישבר. בפברואר 1941 הגיע לטריפולי בליווי כוח רגלים קטן וחשש מהתקפה. הוא הצעיד שוב ושוב את יחידותיו לפני ארמון המושל בטריפולי כדי ליצור רושם שמדובר בכוחות גדולים ובנה במהירות מאתיים טנקי דמה מעץ אשר יכלו לשטות בכל מרגל שראה אותם מרחוק.

למעשה, לא היה בכך צורך. רומל האמין שמולו עומדים כוחות בריטיים רבי עוצמה, אבל למעשה היו שם רק כוחות דלילים, ורבים מהם לא מיומנים ולא מאומנים. הבריטים האמינו שמולם ניצבים רק כוחות איטלקיים חלשים, ובהיעדר מרגלים בטריפולי מאמציו של רומל עשו רושם על התושבים המקומיים בלבד.

דיווחי מודיעין גרמו לבריטים לחשוב כי רק באפריל או במאי יגיע כוחות גרמניים משמעותיים לצפון אפריקה. אלא שהמודיעין לא יכול היה ללמד את הבריטים על כוונותיו של רומל, אשר הבין עד מהרה כי מולו ניצב רק כוח קטן והחליט לנצל את המצב. במקום הגנה שתלווה בהתקפת נגד מוגבלת הוא פתח בהתקפה נרחבת בניגוד להוראות המטה הכללי הגרמני. ב-31 במרץ תקפו הגרמנים בסיוע כמאתיים מטוסים, ותוך ימים בודדים מחקו את כל הישגיהם הקרקעיים של הבריטים בקרב נגד האיטלקים. עיר הנמל החשובה טוברוק – שהשליטה בה הייתה קריטית עבור מי ששואף להתקדם לאורך חופי צפון אפריקה מערבה ללוב או מזרחה למצרים – הושמה במצור. הכוחות הבריטיים נאלצו לסגת חזרה אל מעבר לגבול מצרים.

"העזתי להתקדם שלא על פי ההוראות וההנחיות המוקדמות", כתב רומל לאשתו ב-3 באפריל 1941, "מפני שראיתי הזדמנות טובה. בסופו של דבר ייתנו הכל את הסכמתם" (David Irving, The Trail of the Fox, p. 109). וכך אכן היה. היטלר מיהר לנצל את הצלחותיו של רומל לצורכי תעמולה והורה לו להמשיך לפעול לפי הבנתו. הוא העניק לרומל יד חופשית גם בתחום הציוד והאנשים שנדרשו לשם כך, אפילו על חשבון מקומות אחרים, בניגוד לדעתו של הפיקוד הבכיר.

הבריטים, אשר הבינו את החשיבות האסטרטגית של טוברוק וידעו כי נותרו בתוכה חיילים לכודים, פתחו ביוני 1941 במבצע 'גרזן קרב' להסרת המצור. המבצע נכשל, והבריטים איבדו כמחצית ממאתיים הטנקים שהשתתפו בו, בעוד שהם הצליחו להשמיד תריסר טנקים גרמניים בלבד. לולא סבל רומל מקשיי אספקה שמנעו ממנו להתקדם במהירות, היה באפשרותו להמשיך להתקדם לתוך מצרים באין מפריע.

כשלון 'גרזן קרב' הוביל להחלפת הגנרל ויוול בגנרל קלוד אוקינלק. תחת פיקודו הוקמה הארמיה הבריטית השמינית, ובנובמבר 1941 היא יצאה למבצע 'צלבן' והצליחה להדוף את רומל מטוברוק. לאחר סדרת קרבות קשים ומרובי אבדות לשני הצדדים נאלץ רומל לסגת מאות קילומטרים, ובראשית ינואר 1942 ביסס קו הגנה באל עגילה שבלוב.

למרות הכישלון יצא רומל כבר ב-21 בינואר להתקפה נוספת, ותוך שבועות אחדים התקדמו כוחותיו מאות קילומטרים והגיעו עד גזאלה, שישים ק"מ ממערב לטוברוק. במאי 1942 יצאו כוחות הציר למתקפה על טוברוק וזו נפלה ב-21 ביוני. למעלה משלושים אלף חיילים בריטים, ניו זילנדים, אוסטרלים והודים נפלו בשבי, ועמם כמויות עצומות של אספקה, נשק ודלק. משם התקדם רומל לתוך מצרים.

ביולי 1942 נבלמה התקדמותו במערך הגנה בריטי סמוך לאל עלמיין, תחנת רכבת וכפר הנמצאים 105 ק"מ מערבית לאלכסנדריה וכ-250 ק"מ מקהיר. מאז שהגיע רומל לצפון אפריקה התנהלה מלחמה לאורך מאות קילומטרים, וכל צד הספיק לנוע הלוך וחזור כמעט 2,500 ק"מ, אולם עד לשלב זה לא הגיעו הגרמנים מעולם כה קרוב ללבה של מצרים.