למה ארגן הבישוף האנגלי הראשון שהגיע לסין משלחת אל הקהילה היהודית הוותיקה בקאיפנג? במשך מאות שנים הידיעות על הקהילה הגיעו למערב רק דרך עיניים מיסיונריות

שנת 1850 נפל דבר בתולדותיה של הנצרות בסין. הבישוף ג'ורג' סמית' הגיע ב־29 במרץ לחוף ויקטוריה שבהונג קונג וייסד מחוז חדש של הכנסייה האנגליקנית שחלש על סין ועל יפן. צעד זה התאפשר בזכות ניצחונה של הממלכה המאוחדת במלחמת האופיום הראשונה שניטשה בין השנים 1839־.1842 בסוף המלחמה אולצה שושלת צ'ינג הסינית לחתום על חוזה נאנג'ינג המשפיל, ועל פיו קיבלה בריטניה שליטה על הונג קונג לצמיתות וגישה חופשית לחמישה נמלים נוספים, ובהם נמל שנגחאי. ההסכם אפשר לדיפלומטים, לסוחרים ולאנשי דת גישה לסין, אך תנועתם החופשית של זרים הוגבלה לשטח ערי הנמל בלבד. 

הצעד הקטן של ג'ורג' סמית' הפך עד מהרה לצעד גדול לגילויה מחדש של קהילת יהודי קאיפנג למערב. למעשה, הידע שלנו על הקהילה מבוסס כבר מראשיתו על מקורות נוצריים. מיסיונרים קתולים מהמסדר הישועי שהגיעו לסין גילו במקרה כבר ב־1605 כי יש קהילה יהודית זעירה בעלת תרבות סינית בקאיפנג. הם יצרו קשר עם הקהילה, ותיעדו את הנעשה ב'היכל האמת הטהורה' – בית הפולחן היחיד המתועד ששילב יהדות עם קונפוציאניזם ופולחן סיני. 

מיסיונרים ישועים המשיכו לשמור על קשר מסוים עם הקהילה עד ,1724 אך בעקבות הגבלות קשות שהטיל הקיסר יונג־ג'נג על המיסיונרים הזרים הקשר נותק. דיווחי הישועים על הקהילה היהודית בסין המשיכו להדהד באירופה והפכו למעין מיתולוגיה בחוגים נוצריים. למעלה ממאה שנה מאוחר יותר, בעקבות מלחמת האופיום, הגיעה הכנסייה האנגליקנית לסין. 

כחצי שנה לאחר שהבישוף סמית' הגיע לסין יצאה ביוזמתו משלחת של שני סינים שהתנצרו משנגחאי לקאיפנג כדי לבדוק אם הקהילה היהודית שם עדיין קיימת, ואם כן, לתהות על קנקנה וליצור קשרים עמה. המשלחת הזו הייתה הראשונה שהכנסייה שלחה לאזוריה הפנימיים של סין, מעבר למרחבים המוגנים שהיו לה בערי הנמל בהתאם לחוזה נאנג'ינג. מה הניע את המיסיונרים האנגליקנים שרק אז הגיעו לסין להשקיע משאבים כה רבים ביצירת מפגש מחודש עם היהודים הנידחים בקאיפנג, במקום להתמקד במשימתם העיקרית – הניסיון להמיר את דתם של הסינים בהמוניהם? 

 

בעקבות הנוסח הקדום

את שורשיו של העניין ביהודי סין בחוגי האנגליקנים בבריטניה אפשר לייחס להבראיסטים – נוצרים שפיתחו עניין רב בשורשים היהודיים של הנצרות. הם למדו עברית כדי לקרוא את התנ"ך – ולעתים גם את ספרות חז"ל – בשפת המקור, והיו מודעים לקשרי הישועים עם הקהילה היהודית בסין. כבר במאה ה־17 התפתחה בקרב הישועים תאוריית קונספירציה שלפיה הסיבה שאין בברית הישנה נבואות ברורות על ביאתו העתידית של ישו היא שהרבנים היהודים דאגו למחוק אותן מהתנ"ך סמוך להולדת הנצרות כדי למנוע את התפשטותה של הדת היריבה. הישועים קיוו כי קהילת יהודי קאיפנג, שהייתה מנותקת מהעולם היהודי כולו במשך זמן רב, שימרה את התורה בנוסח המקורי, ללא העריכה הזדונית, ועל כן אפשר יהיה למצוא בכתבי הקודש שהיו ברשותה התייחסויות נבואיות לבואו של ישו. 

הבסיס לאותה תאוריה נשמט, שכן כיום ההערכה המקובלת היא כי מקורה של הקהילה היהודית בקאיפנג הוא בסוחרים דוברי פרסית ממרכז אסיה שהתיישבו בה בסביבות המאה העשירית, אבל את זה הישועים לא ידעו. בשנים 1720־1721 ביקר נזיר ישועי בשם ז'אן דומאנז' פעמים אחדות בקאיפנג כדי לחפש את הנבואות האבודות. הוא יצר קשרים עם מנהיגי הקהילה והם אפשרו לו לעיין בספרי הקודש שלהם. כיוון שהיה בעל ידע בעברית הוא השווה את הספרים שהיו בידי הקהילה לאלה שהיו מוכרים לו מיהודי המערב, ולאכזבתו הרבה לא מצא הבדלים מהותיים מעבר לטעויות העתקה שוליות, ובוודאי שלא עלה בידו לגלות רמזים לבואו הצפוי של ישו. 

בראשית המאה ה־19 התעורר גם בקרב ההבראיסטים עניין בספרי התנ"ך של קהילת קאיפנג, אך ממניעים פולמוסיים פחות. בנג'מין קניקוט, תאולוג אנגלי מאוקספורד וחוקר מקרא חשוב שהוביל מגמה זו, לא היה שותף לתאוריית הקונספירציה של העריכה הזדונית. הוא שאף להשיג ספרי תורה ואולי אף תנ"ך מקאיפנג במטרה למצוא גרסאות מדויקות וקדומות יותר מאלה שהיו מוכרות במערב. פרופ' דוד כץ מאוניברסיטת תל אביב הראה כי השאיפה לחדש את הקשר עם יהודי סין לשם השגת גרסה אותנטית יותר של התנ"ך לא הייתה ייחודית להבראיסטים בלבד, והשפיעה גם על יהודי אנגליה שלעתים גויסו לסייע בשליחת מכתבים ליהודי סין, אולם כל עוד סין הייתה מסוגרת ומנותקת אי אפשר היה לממש את השאיפות באופן מעשי. 

ב־1809 נוסדה החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים, ובשלב הראשון היא התמקדה בסיוע למהגרים יהודים עניים במזרח העיר, אולם בשונה מחוגי ההבראיסטים המשכילים שאיפותיה היו אקטיביסטיות וחובקות עולם. לחברה היו מטרות אחדות שלעתים סתרו זו את זו. אנשיה שאפו להפיץ את האמונה בישו כמשיח קודם כל בקרב היהודים, כפי שהורה פאולוס בברית החדשה, אך במקביל שאפו גם לקדם את שיקומם הפיזי של היהודים בארץ ישראל. הם גם רצו ללמד את הנוצרים – בעיקר האנגליקנים שמתוכם הוקמה החברה – את שורשיה היהודיים של אמונתם, ובמקביל לפתח קהילות של נוצרים עבריים, קבוצות שהתגלגלו לבסוף ליהודים המשיחיים המוכרים לנו כיום.