נדמה שסיפורה של חנה סנש ידוע ומוכר, ובכל זאת התחקיר המובא בספר 'לחפש בן אדם', הנוטע את סיפורה של סנש בהקשר הרחב של צנחני היישוב באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה, מצליח לחדש הרבה ואף לעורר למחשבה. הספר אינו כתוב כמחקר מהסוג הרגיל, אלא כמסע אישי של המחבר בעקבות סיפורם של הצנחנים, ושפתו בהירה, קולחת וסוחפת לקריאה. בלִבו ניצבת השאלה מה הייתה הצדקתה של הפעולה, שמטרתה הייתה לסייע במלחמה בנאצים, לנסות להציל יהודים ולעודד פעולות התנגדות יהודיות. למעשה הפעולה נחלה כישלון חרוץ ולא הצליחה לקדם אף אחת מהמטרות שהוגדרו מראש. יתר על כן, במידה מסוימת היא מוצגת בספר כחלק ממהלך ציני של הבריטים, אשר שמחו להוציא מהארץ לוחמים יהודים שהיו עשויים לפנות בהמשך מולם, ולשלוח אותם למשימות שהסיכויים לחזור מהן נמוכים. לטענת המחבר, הישגם של הצנחנים היה הפיכתם למיתוס ציוני מכונן הממשיך לתפקד עד היום באתוס של הישראלי המקבל אחריות על גורלו. ובפרפרזה על שירה הידוע של סנש – גם אם הגפרור נשרף, הוא השיג את מטרתו כשהצליח להצית להבות.

הרב פנחס גולדשמידט הוא רב קוסמופוליטי – יליד שוויץ שלמד במגוון ישיבות בארץ, באירופה ובארצות הברית, ובהן אף ישיבות ציוניות, ובעל תואר שני מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבארצות הברית. בראשית שנות התשעים השתקע במוסקבה ופעל שם לחידוש החיים היהודיים, וב-1993 מונה לרבה של מוסקבה. הרב ביקר בחריפות את פלישת רוסיה לאוקראינה, ולאחר שהוגדר כסוכן זר עזב את מוסקבה ושב ארצה. זיכרונותיו של הרב גולדשמידט הם מסמך מרתק הכתוב היטב ובשפה קולחת. הספר אינו עוסק רק בפועלו בהחייאת היהדות ברוסיה ובמדינות ברית המועצות לשעבר, אלא מספק גם הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם הרבנות העולמי והגורמים השונים הבוחשים בו, ובהם פוליטיקאים מקומיים ובינלאומיים, רבנים ואדמו"רים ובעלי הון ונדבנים.