מקובל לחשוב כי בימי הביניים היו גבולות חדים בין המעמדות, אבל בשלהי התקופה הצליח אדם שנולד לאשת נפח יהודי לחצות את כולם. הוא היה ספן, אביר, מושל האי גרנזי ואציל בעל השפעה באנגליה ובפורטוגל שקנה לעצמו שם וממון. סיפורו של אדוארד ברמפטון

המלך אדוארד הראשון גירש את היהודים מאנגליה ב-1290, והם הוחזרו אליה רק בימי אוליבר קרומוול באמצע המאה ה-17, אבל כמו במקומות אחרים באירופה היו גם מקרים יוצאי דופן. 

יוצא דופן כזה היה אדוארד ברמפטון, מהדמויות שגם לאחר ניפוי ההפרזות וההמצאות שנקשרו לסיפור חייהן עדיין אפשר לומר כי המציאות עולה על כל דמיון. דמותו של ברמפטון, שנולד באמצע המאה ה-15 לאב יהודי, יכולה לפתוח צוהר לאפשרויות שעמדו בתקופה זו בפני אדם באנגליה ובפורטוגל לשנות את מעמדו.

במחצית השנייה של המאה ה-15 התחוללו באנגליה מלחמות השושנים – מאבקי כוח על השליטה בממלכה האנגלית בין שני בתי אצולה גדולים, בית לנקסטר שסמלו שושן אדום ובית יורק שסמלו שושן צחור. המאבק החל בעקבות זעזועים כלכליים וחברתיים שהממלכה חוותה לאחר מלחמת מאה השנים בין אנגליה לצרפת שהסתיימה ב-1453 בתבוסת האנגלים.

חולשתו של המלך האנגלי הנרי השישי לבית לנקסטר, שאיבד את השליטה על צרפת, הייתה ידועה והובילה למאבק כוחות בין אשתו מרגרט מאנז'ו לבין ריצ'רד מבית יורק, ולפרוץ מלחמות השושנים ב-1455. ב-1461, לאחר התבוסה בקרב טאוטון, הודח הנרי השישי והוחלף באדוארד הרביעי, בנו של ריצ'רד לבית יורק. הוא הוחזר לשלטון ב-1470, רק כדי להיות מודח בשנית על ידי אדוארד הרביעי שחזר מהגלות הקצרה שנכפתה עליו בארצות השפלה.

 

מי אתה אדוארד ברמפטון? 

במחצית הראשונה של המאה העשרים החלו חוקרים להתחקות אחר סיפור חייו של אדוארד ברמפטון ועסקו בשאלה האמנם דוארטה ברנדאו הפורטוגלי הוא סר אדוארד ברמפטון האנגלי. הודות למאמציהם אנו יודעים כי אכן מדובר בשניים שהם אחד, אולם על אף העדויות הרבות שמצאו החוקרים רבים מהפרטים בקורות חייו – המסופרים בהמשך – אינם ודאיים. מריאנה, אמו של ברמפטון, ילדה אותו בליסבון שבפורטוגל לא יאוחר מ-1440. אביו היה נפח והוא זכה לחינוך יהודי. עובדות אלה, כמו רבות אחרות בחייו, ניסה ברמפטון להסתיר ברבות הימים. הוא טען כי אביו היה רואי ברבה (Rui Barba), נצר למשפחת אצולה מלייריה שבמרכז פורטוגל, ובכך ייחס עצמו למשפחה חשובה אך גם הגדיר עצמו כממזר ופגע בשמה הטוב של אמו. 

מהמקורות הפורטוגליים שבידינו עולה כי ב-1468 עזב ברמפטון את פורטוגל ועבר לעיר ברוז', היום בבלגיה. חוקרים העלו את האפשרות כי המעבר נבע מרצונו להתרחק מיהדותו או שהיה מעורב בפרשת רצח וניסה לחמוק ממנה. מברוז' עבר ברמפטון לאנגליה, ושם כנראה הוטבל לנצרות, שכן ידוע כי התגורר בלונדון במעון ליהודים שהמירו דתם. למומרים אלה ניתנה הגנה מטעם המלך. ברמפטון בחר לעצמו את השם האנגלי אדוארד, שמו של פטרון המומרים המלך אדוארד הרביעי, ובהמשך אף הפך לבן חסותו של המלך. 

ברמפטון שהה במעון המומרים במשך כארבע שנים, עד 1472, אך לא ברציפות. הוא היה בן חסותם של אנשי בית יורק, ועל כן בעת שאדוארד הרביעי הוגלה לתקופה קצרה היה ברמפטון בגלות לצדו. כאשר הושב אדוארד הרביעי לכס השלטון שב גם ברמפטון למעון המומרים. נראה כי בתקופה זו התהדקו קשריו עם אדוארד הרביעי והמלך קידם את מעמדו. ביוני 1472 מונה ברמפטון למפקד בכוח ימי שיועד להביס את אויביו של אדוארד. באותה שנה גם זכה להתמנות לראשונה למפקד ראשי של כוח צבאי, והמלך העניק לו רכוש בלונדון. ב-1473 הועבר בפרלמנט צו שווידא כי הרכוש שברמפטון קיבל יישאר בידיו, והותר לו להתחתן עם איזבלה, אלמנתו העשירה של סר ויליאם פץ' (Pecche).