עוד חוזר הניגון: שירים נמלטים מקו האש

אמצע ספטמבר

מלים ולחן: אסתר שמיר

הַשָּׁנָה מַתְחִילָה בְּאֶמְצַע סֶפְּטֶמְבֶּר

בְּזַעַם עָצוּם וְגוֹבֵר

רוּחוֹת סוֹעֲרוֹת לוֹחֲמוֹת עַל כָּל עֵבֶר

הַחֹרֶף מֵמִית וְקוֹצֵר

אוֹמְרִים שֶׁסּוֹף הָעוֹלָם מִתְקָרֵב

בַּלֵּילוֹת הַחֲשֵׁכָה גּוֹבֶרֶת

כָּל הַקַּיִץ הָרָקִיעַ הָיָה אָדֹם מִכְּאֵב

מִתַּחְתָּיו הָאֲדָמָה בּוֹעֶרֶת

וּבֵינֵינוּ נִכְנָס שִׁגָּעוֹן וְיוֹצֵא

הַחַיִּים מְשַׁטִּים גַּם בָּנוּ

מְחַפֵּשׂ בִּי אֶת הַשֶּׁקֶט אֲבָל לֹא מוֹצֵא

לְאָן זֶה מוֹבִיל אוֹתָנוּ…

לקריאת השיר המלא

לצפייה בביצוע של אסתר שמיר

רעידת אדמה

השיר ‘אמצע ספטמבר’ נכתב על ידי אסתר שמיר בעקבות הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה שנערך בערב ראש השנה תשמ”ג ובחג עצמו (16-18.9.1982). מלות השיר והמנגינה שלו הן מלאכת מחשבת היוצרת אצל השומע תחושה מעיקה של סתיו טעון ברשמים מקיץ קשה מנשוא. העונות המתחלפות, הבאות לידי ביטוי במזג האוויר המשתנה ובימים המתקצרים, משקפות היטב את מה שהתחולל בחודשים שקדמו לכתיבתו ואת התחושה הפנימית של הכותבת.

השיר יצא ב-1986 באלבום של הזמרת גלי עטרי שנשא את שמו. שירים נוספים באלבום נכתבו גם הם בהשראת מלחמת לבנון, והאווירה שנרקמה בו כארבע שנים לאחר פרוץ המלחמה עגמומית למדי. ‘הכל עומד במקום’, ‘ילדות גדולות בוכות עכשיו’, ‘כל שנה בסתיו’, ‘אין לי ארץ אחרת’, ‘גם אם אדמתי בוערת’ הן אחדות מהשורות שביטאו את המוטיבים המובילים באלבום.

רעידת האדמה שחולל האירוע המזעזע בדעת הקהל הישראלית הולידה הפגנת ענק כשבוע אחר כך בכיכר מלכי ישראל, אך נראה כי גם באי ההפגנה לא שיערו אז את עומק הקשר שהיה בין ממשלת ישראל לבין מנהיגי הפלנגות הנוצריות שהיו אחראים לטבח.

בוץ מצפון

הפלנגות הוקמו ב-1937 על ידי פייר ג’ומאייל, בן למשפחה נוצרית מארונית ידועה שהשתייכה למעמד הגבוה בצפון לבנון מאמצע המאה ה-16. המשפחה הייתה ידועה בפטריוטיות שלה ובהתנגדותה לשלטונות הזרים שהשתלטו על לבנון לאורך המאה העשרים.

פייר היה רוקח במקצועו. הוא ליווה את משלחת לבנון לאולימפיאדת ברלין ב-1936, שם נחשף ליעילותו של המשטר הנאצי ולמד להעריץ אותו. עם חזרתו ללבנון הקים את מפלגת הכתאיב – ארגון הפלנגות – שקיווה כי יפעל נגד השלטון הצרפתי המנדטורי. את מבנה הארגון ביסס על מה שראה בגרמניה.

השלטון הצרפתי קבע מפתח לייצוג העדות השונות בפרלמנט הלבנוני, ולפי מפתח זה היה יחס של 5:6 לטובת הנוצרים, לאחר שבמפקד אוכלוסין שנערך על ידי הצרפתים ב-1932 היה לנוצרים רוב זעיר על פני המוסלמים והדרוזים. מ-1943 נחשבה לבנון לעצמאית, אך היחס המשתנה בין העדות ערער את יציבותה. האוכלוסייה הנוצרית הלכה וקטנה, גם משום שרבים מבניה בחרו להגר לאירופה, ואילו האוכלוסייה המוסלמית – שאליה נוספו פליטים שברחו מארץ ישראל בעקבות מלחמת העצמאות – הלכה וגדלה.

מלחמת האזרחים הראשונה פרצה בלבנון ב-1958 בעקבות השינוי בהרכב האוכלוסייה. לכל עדה ותת עדה בלבנון הייתה מיליציה משלה, וצבא העם שבו שירתו בני כל העדות נמנע מלהתערב במתרחש. המלחמה הסתיימה כעבור ארבעה חודשים לאחר שהושגה פשרה שלפיה המוסלמים והדרוזים יזכו לייצוג הוגן יותר בפרלמנט ובממשלה ביחס למשקלם באוכלוסייה.

המתח נותר בעינו עד להתפרצותה של מלחמת אזרחים שנייה ב-1975. 16 קבוצות שונות לחמו זו בזו במערכה אכזרית ועקובה מדם. ידם של הנוצרים הייתה על התחתונה, והייתה אפילו דאגה אמיתית של מנהיגיהם מפני הפסד שיביא להיעלמות העדה. העולם הנוצרי לא תמך בפלנגות הנוצריות, ופייר ג’ומאייל הגאה – שראה בישראל את האחראית לכניסת הפלשתינים למדינתו – פנה בחורף 1976 לראש ממשלת ישראל יצחק רבין בבקשה כי יסייע לו בהתמודדותו עם הכוחות פלשתיניים שהתרבו בלבנון לאחר גירושם מירדן ב-1970, בעקבות אירועי ספטמבר השחור. הוא סבר שמאבק זה הוא גם אינטרס של ישראל שגבולה הצפוני סבל מהתקפות מחבלים.

רבין הבטיח סיוע בנשק ובאימון לוחמים, אך סירב לבקשתו של ג’ומאייל להשתתפותם של חיילי צה”ל בקרבות. גומאייל בלע את גאוותו וקיבל את הסיוע הביטחוני שאפשר למארונים להחזיק מעמד ולמגר את המליציות האחרות בנקודות אסטרטגיות.

בסבך האינטרסים

כניסתו של אריאל שרון לתפקיד שר הביטחון בממשלת בגין שינתה את העמדה הישראלית באשר למעורבות בלבנון. שרון האמין כי יש לנצל את התוהו ובוהו בלבנון לקידום האינטרסים של ישראל, ורקם תכנית שלפיה יומלך נציג נוצרי לנשיא לבנון על כידוני הצבא הישראלי; הנהגת אש”ף והמיליציה שלה יגורשו מלבנון, וכמוהם גם הצבא הסורי; וייחתם הסכם שלום בין ישראל ללבנון.

בינואר 1982 הגיע שרון לפגישה סודית עם בשיר ג’ומאייל, בנו הצעיר של פייר ומנהיג הפלנגות, שנערכה בעיר המארונית ג’וניה. שרון יעד את בשיר לנשיאות, והפגישה הייתה פרי של מאמצים מודיעיניים ודיפלומטיים בערוצים חשאיים במשך חודשים ארוכים. עד שבשיר לא לחץ את ידו של שרון הוא לא ידע איזו אישיות ישראלית רמת דרג הוא עומד לפגוש.

תכניתו של שרון כללה חבירה של כוחות צה”ל לכוחות הפלנגות. הוא שטח בפני בשיר את כוונותיו, הבטיח כניסה של חיילי צה”ל עד לפאתי ביירות, והדגיש כי הפלנגות יידרשו להילחם לבדם בתוך העיר עצמה. לממשלת ישראל הציג שרון שתי תכניות: ‘הקטנה’, כניסת צה”ל עד ארבעים קילומטר לתוך לבנון; ‘והגדולה’ כניסת צה”ל עד לביירות. כחמישה חודשים לפני פרוץ המלחמה דיבר שרון עם מנהיג הפלנגות רק על התכנית הגדולה. הוא נטע בג’ומאייל את ההרגשה שההתקפה הצה”לית קרובה מאוד. בשיר, שהיה אז רק בן ה-35, חיכה בכיליון עיניים למימוש ההבטחה הישראלית.

ניסיון ההתנקשות בשגריר הישראלי בלונדון יצר את ההזדמנות ששרון חיכה לה, ומלחמת לבנון פרצה.

בניגוד להסכם החבירה נמנע בשיר מלהפעיל את כוחותיו נגד קיני המחבלים בביירות. המצור הממושך שהטיל צה”ל על הבירה הלבנונית הוא שהביא בסופו של דבר לשבירת ההנהגה הפלשתינית שלא קיבלה סיוע מארצות המערב ומאחיותיה הערביות. מעל 14 אלף אנשי אש”ף ולוחמים סורים יצאו באניות ובכלי רכב ליעדים שונים באירופה ובעולם הערבי.

צילום: לע''מ

מדינת ישראל ניסתה להתערב בפוליטיקה הלבנונית ולהצניח מועמד מטעמה לנשיאות לבנון. בשיר ג’ומאייל ואריאל שרון

בבחירות שנערכו בלבנון ב-23.8.82 נבחר בשיר ג’ומאייל לנשיא לבנון לאחר שהופעל לחץ על צירים בפרלמנט להגיע ולבחור בו. הציפייה כי מיד עם היבחרו הוא יצא בהצהרות מרחיקות לכת כלפי ישראל התבדתה. הנשיא הטרי התחמק וסירב לומר בפה מלא כי ייצור קשרים עם ישראל.

שיגעון נכנס ויוצא

שלושה שבועות לאחר בחירתו של ג’ומאייל, ועוד קודם שנכנס רשמית לתפקידו, טרף פיצוץ אדיר את תכניותיו של אריאל שרון. חביב טנוס שרתוני, בן למשפחה שהייתה ידועה באהדתה לפלנגות, הצטרף למפלגה פרו סורית ובגד במנהיג המארוני. הוא הניח מטען רב עוצמה בבניין שבו נאם בשיר בפני פעילות צעירות של הפלנגות במזרח ביירות, ועשרות מהן נהרגו בפיצוץ בנוסף לג’ומאייל עצמו.

כעבור יומיים ביצעו הפלנגות את הטבח בסברה ושתילה כנקמה על הרצח. אמין ג’ומאייל, אחיו של בשיר, הושבע תחתיו לנשיאות, אך הוא סירב להמשיך את שיתוף הפעולה עם ישראל, והברית שאמורה הייתה לשנות את פני האזור נקברה.

בסיומו של הקיץ העקוב מדם כתבה אסתר שמיר:

אוֹמְרִים שֶׁסּוֹף הָעוֹלָם מִתְקָרֵב

בַּלֵּילוֹת הַחֲשֵׁכָה גּוֹבֶרֶת

שירים רבים באלבום נכתבו בהשראת האווירה ששררה בארץ אחרי מלחמת לבנון, אך לא היו אלה שירי מחאה. עטיפת התקליט 'אמצע ספטמבר'

השיר קושר את נוראות הטבח לחורף המתעצם, כמו היה תופעת טבע שאיש אינו אשם בה. שמיר הותירה את דבריה במישור התחושות האישיות והציבוריות מבלי להעבירם למישור המחאה הפוליטית וכתבה: “שִׁירַי נִמְלָטִים הַרְחֵק מִקַּו הָאֵשׁ”. היא מדמה את האסון לאיתני הטבע היוצאים משליטה “הַחֹרֶף מֵמִית וְקוֹצֵר”, אלא שמתחת למטפורה החורפית מסתתר הקושי לחזות את מעשי בני האדם ולתכנן תכניות פוליטיות המבוססות על התערבות צבאית:

וּבֵינֵינוּ נִכְנָס שִׁגָּעוֹן וְיוֹצֵא

הַחַיִּים מְשַׁטִּים גַּם בָּנוּ

כמו רוחות החורף הממיתות ואדמת הקיץ הבוערת, גם הכוח הפוליטי והצבאי יכולים להיות לא צפויים ולהשתגע. נראה כי השיר מסמן בעזרת איתני הטבע את גבולות הכוח שראוי לאדם להכיר בהם. באותו קיץ לא היה אפילו גורם אחד שיצא וידו על העליונה.