מלומד ייחודי
אשתורי הפרחי – מחבר הספר כפתור ופרח העוסק במצוות התלויות בארץ ובמצוות הקרובות להן – לא היה מלומד ימי ביניימי רגיל. בשישים פרקי הספר לא הסתפק אשתורי בעיון נמרץ בדברי התלמודים, המדרשים והפרשנים אלא ביצע תצפיות משלו כדי להכיר את ארץ ישראל מכלי ראשון, כפי שהוא מעיד על עצמו:
הן הייתי כשני שנים בגליל דורש וחוקר, ועוד חמש שנים בשאר ארצות השבטים, לא מנעתי עצמי שעה אחת מרגל את הארץ (‘כפתור ופרח’, חלק ב’, מהדורת חבצלת, ירושלים תשנ”ו, עמ’ נ”ב).
אם נכונים דבריו של טשרניחובסקי על היותו של האדם תבנית נוף מולדתו, הרי שאשתורי הפרחי הוא תבנית נופם של שלושה אזורים שונים. הוא גדל והתחנך באזורי ההתיישבות היהודית בפרובאנס, גורש משם וניסה להמשיך את חייו באראגון הספרדית, ולבסוף נדד לארץ ישראל, השתקע בה ובחר להקדיש לה את חייו ואת מחקרו. את תצפיותיו בארץ ישראל ניהל אשתורי בעזרת ידע מתקדם שהביא עימו מפרובאנס. גם ספריו האחרים של אשתורי מעידים על היותו גשר בין תרבויות שונות. חוץ מכפתור ופרח אנו יודעים על שני חיבורים רפואיים שתרגם אשתורי לעברית, אחד מהשפה הלטינית ואחד מהשפה הערבית.
אפשר לראות את פעילות התרגום של אשתורי על רקע הקשר המשפחתי שלו ליעקב בן מכיר אבן תיבון (1307-1236), אחד המתרגמים החשובים בזמנו ונינו של יהודה אבן תיבון גדול המתרגמים של המאה ה-12. יעקב בן מכיר היה אסטרונום, מתמטיקאי וממציא, וההיסטוריון של המתמטיקה יקותיאל גינצבורג ראה אותו כאחד מארבעת המתמטיקאים הגדולים בעולם בזמנו. בספרו רובע ישראל תיאר בן מכיר בפירוט את חידושו למכשיר המדידה קואדרנט, שכינה בעברית רובע. הרובע היה רבע של אצטרולב שהשתמשו בו כדי למדוד זוויות הפחותות מ-90 מעלות. רובע העיגול החדש (Quadrans novus) שהמציא בן מכיר לא כלל חלקים נעים, ולכן היה קל לייצור ותרם להפצת המדידה המדויקת.
-אשתורי עבד מתוך תפיסה גיאוגרפית מדעית. תמונה של הגיאוגרף תלמי משתמש ברובע, מכשיר מדידה שהמציא יעקב בן מכיר, קרובו של אשתורי. מתוך ספר איטלקי מהמאה ה-16
מתוך פולמוס
אשתורי הראה כי השימוש בכלי המדידה החדשניים בני הזמן יכולים לשמש לבירור שיסייע בקיום מדויק יותר של המצוות התלויות בארץ. השימוש של אשתורי בידע המדעי לפרקטיקה הלכתית הוא פורץ דרך, וכדי להבין אותו צריך לחזור לפולמוסים שהתקיימו בשנים שבהן שהה אשתורי בפרובאנס.
למרות הקשר ההדוק בין הרמב”ם לבין יהודי פרובנס, כניסת כתבי הרמב”ם לפרובנס לוותה גם בהתנגדות. ב-1303 שלח חכם ממונפלייה בשם אבא מארי מכתב לרבי שלמה אבן אדרת, רשב”א, ובו יצא כנגד תומכי הפילוסופיה, ובראשם המלומדים ממשפחת אבן תיבון, שהסבירו חלקים מן התורה כאילו אין להבין אותם אלא כמשל וכאלגוריה. אבא מארי סיפר כי במונפלייה הפרשנויות האלגוריות הפכו קיצוניות במיוחד: מעמד הר סיני לא היה אלא משל, אברהם ושרה לא היו בני אדם ממשיים אלא סמלים לחומר וצורה, בני יעקב הם משל ל-12 המזלות וכן הלאה.
אבא מארי קרא לרשב”א לתקן תקנה נגד לימודי הפילוסופיה ונגד הרפואה המסתמכת על אסטרולוגיה. רשב”א לא רצה להתערב בענייניה הפנימיים של קהילת מונפלייה, ולכן במכתב התשובה שלו ציין כי החליט להטיל חרם בברצלונה רק אחרי שיוטל חרם מעין זה במונפלייה. אבא מארי הסכים, כינס את בני הקהילה וניסה לדבר אל ליבם ולשכנעם להטיל את החרם. אחריו עלה יעקב בן מכיר אבן תיבון וסתר את דבריו, וכך לא נתקבלה שום החלטה, עד שאבא מארי כתב “יצאנו מן המעמד ההוא בערבוביה” (‘מנחת קנאות’, מהדורת דימיטרובסקי, עמ’ תי”ח). מתיאור האירוע הזה ומתיאורים אחרים מצטיירת משפחת התיבונים כבעלת השפעה רבה במונפלייה ואף בערים נרבונה ופארפיניאן.
בסופו של דבר, למרות כשלון הניסיון להחרים את הפילוסופיה במונפלייה, בט’ באב של שנת ה’ס”ה (1305) הטיל רשב”א חרם בברצלונה שאסר על לימוד חכמה יוונית לפני גיל 25 פרט לרפואה, וקרא לנהוג כבוד בדברי חז”ל. רשב”א קבע כי החרם חל גם ביתר קהילות ישראל.
המחלוקת נקטעה באופן טרגי עם גירוש יהודי צרפת בשנת 1306, אך פעילותו של אשתורי הפרחי מראה שהפולמוס הותיר את רישומו גם מחוץ לפרובאנס.
-מונפלייה הייתה בית גידולו של אשתורי עד גירוש יהודי צרפת בראשית המאה ה-14. מפת העיר כפי שצוירה בידי פרנץ הוגנברג 1572, מתוך הספר ערי העולם מאת פרנץ הוגנברג וגיאורג בראון
ילדות פרובנסלית
אשתורי נולד סביב 1280 בדרום צרפת, ככל הנראה בעיר מונפלייה, אם כי הוא מעיד ששם המשפחה שלו מציין את מוצאו בעיר אחרת: “ועיר מקום מושב אבותי ושמה פלוראנצה בארץ אנדלוס” (‘כפתור ופרח’, חלק ג’, מהדורת חבצלת, ירושלים תשנ”ט, עמ’ רנ”ג), שכן פלור פירושו פרח. אשתורי העיד על עצמו כי גורש בגיל צעיר, וסביר להניח כי כל לימודיו, הן התורניים והן המדעיים, היו בעיר מונפלייה. יהודי האזור היו בעלי מורשת ייחודית ומנהגים משלהם, והם משוקעים בדברי אשתורי. מונפלייה של המאה ה-13 הייתה עיר מסחר תוססת וליברלית יחסית. תחת שלטון מלכי אראגוניה ומיורקה התפתחה קהילה יהודית נמרצת ומגוונת, שתפסה מקום מרכזי בעיר והייתה מעורבת באוכלוסייה הנוצרית.
פרובנס עמדה בצומת דרכים משמעותית: במזרחה היו איטליה וביזנטיון, בצפונה צרפת ואשכנז ובמערבה ממלכות ספרד. מיקום זה השפיע עליה במובנים רבים. עד המאה ה-12 לא היה כלל קשר בין ספרד המוסלמית לבין פרובנס הנוצרית, אך החל מהמאה ה-12 החלו יהודי ספרד להשפיע על אחיהם שבפרובנס. במהלך המאה ה-12 כבשה ממלכת קטלוניה את פרובנס והפכה את ספרד וכך איחדה אותה עם אזור ספרדי. יהודים ספרדים רבים הגיעו לפרובנס בעקבות המלחמה שפרצה בשנת 1148, ובה כבשו האלמווחדון’ – קבוצה מוסלמית קנאית מצפון אפריקה – חלקים מספרד ורדפו את היהודים באכזריות. הרדיפות הביאו לזרם פליטים יהודים שהתיישבו בפרובנס והתקבלו בה בזרועות פתוחות.
צילום: דוד שיאשתורי הפרחי נמנה עם משפחת המתרגמים התיבונים, שהביאו את המדע ואת הפילוסופיה המוסלמיים לאירופה. שלט הכניסה לרחוב התיבונים בירושלים
השפעת פליטי ספרד בפרובנס באה לידי ביטוי בייסוד מפעל תרגומים מערבית-יהודית וערבית לעברית על ידי יוסף קמחי ויהודה בן שאול אבן תיבון. משפחת קמחי פעלה בנרבונה במאות ה-12 וה-13 ועסקה בעיקר בפילוסופיה, פילולוגיה ופרשנות המקרא. אך עיקר התרומה בהעברת המסורת יהודית-ערבית מספרד שמורה למפעל התִרגום של משפחת התיבונים. כל בני המשפחה עסקו בתרגום: יהודה אבן תיבון (1190-1120), בנו שמואל אבן תיבון (1232-1160), חתנו של שמואל יעקב אנטולי (1256–1194), משה אבן תיבון (1283-1244) ויעקב בן מכיר אבן תיבון (1307-1236). מפעלם של התיבונים היה חלק מהתהליך המכונה ‘הרנסנס של המאה ה-12‘, שהתרחש במקביל גם בעולם הנוצרי, ואפשר לראות גם את פועלו של אשתורי כחלק מתהליך זה. יעקב בן מכיר היה קרובו של אשתורי והשפיע על חיבוריו בעניינים מדעיים. התיבונים ראו עצמם כרמב”מיסטים מובהקים, ופעלו להעברת התרבות האנדלוסית לפרובנס, ולהעברת מרכז התרבות היהודית מספרד לפרובנס ומעולם האסלאם לעולם הנצרות.
גירוש צרפת ב-1306 היה נקודת השבר הגדולה של יהודי אשכנז וסביבותיה. אשתורי הפרחי גורש עם יהודי מונפלייה כחודשיים לאחר הגירוש של כלל יהודי צרפת, ולגירוש הייתה השפעה מכרעת על מהלך חייו ועל כתיבתו ומחשבתו:
מבית ספר הוציאוני, כותונתי הפשיטוני, כלי גולה הלבישוני, בעוצם למודי גרשוני, מבית אבי ומארץ מולדתי ערום יצאתי, שולל הלכתי, נער הייתי, מגוי אל גוי ומממלכה אל ממלכה אל עם לא ידעתי לשונו נודחתי, מנוחה לא מצאתי. עד כי הביאני חדריו מלך שהשלום שלו, משבי לארץ הצבי (‘כפתור ופרח’, חלק א’, מהדורת חבצלת, ירושלים תשנ”ד, עמ’ ב-ג).
לאחר הגירוש הגיע אשתורי לברצלונה ותרגם ספר רפואי של רופא נוצרי בשם ארמנגו בלייז Armangaud Blaise)), עמיתו של יעקב בן מכיר קרובו של אשתורי. ייתכן כי אשתורי חיפש את קרבתו של ארמנגו, ואף חשב עליו כפטרון, ולכן תרגם את ספרו. לרוע מזלו של אשתורי, אחרי זמן קצר קיבל ארמנגו מינוי באביניון שם הפך להיות רופאו של האפיפיור, ולכן לא יכול היה לסייע לו בברצלונה.
-בספר שכתב בזמן שהותו בעיר הרבה אשתורי לצטט את רשב”א. מפת ברצלונה כפי שצוירה בידי פרנץ הוגנברג 1572, מתוך הספר ערי העולם מאת פרנץ הוגנברג וגיאורג בראון
ברצלונה הייתה עירו של רשב”א ויש להניח שמתנגדי הפילוסופיה בעיר חששו מאשתורי, קרוב משפחתו של יעקב בן מכיר, שעמד בראש המחנה של תומכי הפילוסופיה. ואכן, בזמן שהותו בברצלונה, היה אשתורי זהיר ביותר, שכן הגחלים במדורת המחלוקת בדבר הפירוש האלגורי היו עדיין לוחשות. הוא אמנם תרגם את ספר הרפואות של ארמנגו, אך בהקדמה כתב בפירוש שלא העז לפרסם ספר מאת מחבר נוצרי עד שקיבל אישור רבני הולם מנשיאה האחרון של נרבונה, קלונימוס בן טודרוס, שגם הוא לקח חלק בפולמוס על הפירוש האלגורי ובסופו צידד ברשב”א. אשתורי גם הקפיד לשלב הרבה מפסקיו ותשובותיו של רשב”א בספר כפתור ופרח, אולי כדי להפגין את הערכתו לפוסק הגדול.
היו שהסיקו שאשתורי ישב גם בטולדו, מקום מושבו של רבינו אשר הרא”ש, משום שבכפתור ופרח מצוטט גם רבינו אשר, אך נראה כי רבינו אשר המוזכר בכתבי אשתורי איננו רא”ש המפורסם שישב בטולדו.
מזרחה
לא ברור כמה זמן ארכה ישיבתו של אשתורי בברצלונה. בשלב כלשהו הפליג המלומד הצעיר למצרים. משם מוסר לנו אשתורי עדות עניינית על אירוע שהתרחש בערך בזמנו וכלל התייהדות של רבים מבני עדת הקראים:
וכמעשה שארע … מקהל גדול מהם שהתייהדו ביום אחד במצרים על ידי הנגיד רבינו אברהם (‘כפתור ופרח’, חלק א’, מהדורת חבצלת, ירושלים תשנ”ד, עמ’ צ”א).
במצרים פגש אשתורי את אחד מצאצאי הרמב”ם, ר’ שמואל, וכתב עדות מעניינת ביותר:
וכן הדר בארץ מצרים שעובר שלשה לאוין. ושמעתי במצרים מפי הרב רבי שמואל ז״ל אחד מבני בניו של הר״ם במז״ל, שכשהר״ם ז״ל היה חותם שמו באגרת שלוחה היה מסיים הכותב העובר בכל יום שלשה לאוים, פלוני. אמרתי לו דרך חצי נחמה, שמא הרב ז״ל היה מוכרח לעמוד שם שהרי היה רופא למלך מצרים (שם, עמ’ פא-פב).
שמואל מוסר לנו כי רמב”ם ראה את ישיבתו במצרים כחטא. אם בגלל שחזקו עליו דברי רמב”ם ואם בגלל סיבה אחרת, אשתורי לא השתקע במצרים, ושם פעמיו לארץ ישראל שהייתה גם היא תחת שליטת הסולטנות הממלוכית. הוא התיישב תחילה בירושלים, אך ישיבתו בעיר לא ארכה זמן רב, והוא מספר כי יצא ממנה בגלל מחלוקת מסוימת:
דירת הכרכים לשבת, בצער עזבתי, עם שיושביהם בחסידותם עונותם ממעטים, ידעתי גם בגדולות ללכת בהם לא נסתי, ובנפלאות ממני לא שאלה נפשי, ואליהם לבי לא הטה, ולאפוקי נפשאי מפלוגתא [ולהוציא את עצמי ממחלוקת] (שם, עמ’ ג).
סיבת המחלוקת אינה ברורה, אך ניתן להניח כי אוכלוסיית העולים הוותיקה בארץ ישראל בזמנו של אשתורי החזיקה בדעתו של רשב”א. רובם היו כנראה יוצאי ישיבות העיר עכו, שגם בה התפרץ פולמוס סביב כתבי רמב”ם, ואנשי הישיבה בעכו עמדו בקשר מכתבים עם רשב”א וראו בו את רבם. לכן גם בארץ הרגיש אשתורי כי עליו להמשיך באותו קו זהיר, עזב את ירושלים והלך לבית שאן.
בבית שאן למנשה אשר בו לחבר את זה ישיבתי בחרתי. יושבות על מים רבים מי מנוחות, ארץ חמדה מבורכה ושבעת שמחות, כגן השם תוציא צמחה ולגן עדן פתחה (שם, עמ’ ג).
פרובנס בבית שאן
הבחירה בבית שאן מפתיעה, בהתחשב בעובדה שאין כמעט ידיעות על יישוב יהודי בבית שאן בתקופתו. חוץ מהסיבות החומריות שעולות מתיאור זה, ייתכן כי הייתה למעברו של אשתורי לשם גם סיבה אידיאולוגית: בזמנו היו כמה חכמים שסברו שבית שאן אינה חלק מארץ ישראל ולכן פטורה ממצוות התלויות בארץ. בזמן ישיבתו בבית שאן החליט אשתורי להקדיש את זמנו לחקר ארץ ישראל, ובנושא זה עסק בשבע השנים הבאות. הוא סייר וחקר, לא נצמד לדרכים המוכרות שבהן הלכו עולי הרגל אלא ניסה למצוא את כל העיירות המוזכרות במקרא ובתלמוד. את ספרו כפתור ופרח סיים אשתורי לא לפני שנת 1322 המוזכרת בתוך הספר.
צילום: עמוס גל WCCאשתורי מצא את בית שאן וסביבותיה מבורכת במים רבים וצמחייה שופעת. גשר הרכבת על נחל יששכר ליד בית שאן
בבית שאן פעל אשתורי כמייצג של תרבות פרובנס, בהיותו איש מדע וכמתרגם רב-לשוני: מלטינית לעברית ומערבית לעברית, בדומה לקרוביו התיבונים. חלק ניכר ממפעלו של אשתורי בספר כפתור ופרח היה זיהויים של מקומות, והוא היה הראשון שניסח את עקרון שימור השם שהוביל אותו לזהות את שרידי השם המקראי בשם הערבי:
ואודיעך כי שמות העיירות והנהרות הכתובים בכתבי הקדש שבכתב ושבעל פה, שמעט הוא מה שנשתנה שמם בין הישמעאלים (שם, עמ’ רס”ח).
צילום: עומר מרקובסקי WCCבספרו ‘כפתור ופרח’ היה אשתורי הראשון לזהות מקומות בארץ ישראל על פי השמות הערביים שהשתמרו. עתיקות בית שאן והתל המתנשא מעל העיר הרומית-ביזנטית
מעבר לחקר הבלשני אפשר לראות בכתביו של אשתורי גם עיסוק בענייני רפואה, ויש יסוד סביר להניח כי היה גם רופא בעצמו, כמו רבים מבני משפחת התיבונים. כמו קרובו יעקב בן מכיר שנחשב לאחד מגדולי האסטרונומים של זמנו, עוסק אשתורי בעניינים מדעיים. חישובים אסטרונומיים וגיאוגרפיים מסייעים לו לחשב את המרחק בין מקומות בארץ ישראל. בית שאן הפכה להיות מרכז למחקריו וממנה יצא למסעותיו השונים ברחבי הארץ. אבל בעוד שהמקום היה בית שאן, תבנית הנוף הפנימית הייתה מונפלייה: אשתורי בעצם מיישם בארץ ישראל הממלוכית את התרבות הפרובנסלית שספג בפרובנס.
בין עולמות
מי היה קהל היעד של אשתורי? עבור מי כתב את כפתור ופרח, ספר הלכתי על המצוות התלויות בארץ? אשתורי אינו מציין זאת במפורש אבל בכמה וכמה מקומות ניתן לקרוא בין השורות כי אשתורי מכוון את דבריו ליהודים שבארצות המערב.
במקרים רבים הוא משתדל לתווך לקוראיו שבאירופה חלק מהתופעות שבהן נתקל במזרח. בדברו על המטבעות הממלוכיים בארץ ישראל, הוא טורח להשוות את שיעוריהם למטבעות הנהוגים באירופה. גם כאשר דיבר על חמי טבריה, הזכיר אשתורי את חמי ברצלונה.
במקום אחד בספר כותב אשתורי בפירוש את כוונתו. כאשר חישב את מעלות הרוחב של ארץ ישראל, טרח וציין את הנתונים המדויקים בשביל תושבי אירופה שיכולים להיות מול ארץ ישראל. לדעתו יכולות להיות לכך השלכות הלכתיות מסוימות, אך הוא אומר בפירוש שלמעשה הוא מבקש לעודד את אחיו לעלות לארץ ישראל:
ומה שדברנו עד הנה בזה המבוקש לחזק את לבב אחינו ורעינו האנוסים והמוכרחים להתעכב בארץ ההיא, אם להכרח גמור, אם שהרצון יכריחם ובמעגלותיו ינחם. אבל לא לפטור הזריז המהיר והחרוץ, בית א-להיו הולך ברגש נחפז נחוץ, ולארצו הקדושה ירוץ עד אשר לא ירתק חבל הכסף וגולת הזהב תרוץ, ויזכה בבנין רחוב וחרוץ (שם, עמ’ קעא-קעב).
מקריאתו של אשתורי עולה כי אמנם ישנם יהודים שאינם יכולים לעלות, אך יש גם כאלה המתעצלים מבלי שאיש מונע מהם לעזוב את מקום מגוריהם. הוא קורא להם לבצע עלייה זו לפני שיהיה מאוחר מדי וילכו לבית עולמם.
שער הספר 'כפתור ופרח' שהודפס בונציה באמצע המאה ה-16כתיבת הספר כפתור ופרח הסתיימה ב-1322, אך הספר לא נפוץ מיד. מלבד אזכור יחידי ומשני בשנת 1425, לא מוכר לנו שום אזכור של הספר במקורות התקופה. באמצע המאה ה-16 הוא הודפס בוונציה על פי עותק שהיה בספריית הנגיד יצחק הכהן שולאל, ומאז ואילך הוא מופיע כבר-סמכא בענייני הלכות התלויות בארץ, ומצוטט אצל גדולי הפוסקים דוגמת הרדב”ז (1573-1479), המבי”ט (1500–1580) ורבי יוסף קארו (1575-1488).
לא רק בתחום ההלכה קנה לו אשתורי שם אלא גם בתחום חקירת ארץ ישראל. שמואל קליין, מראשוני האוניברסיטה העברית, הבחין בכך שאשתורי היה המחבר העברי הראשון שבכתביו מופיע הביטוי ‘חקירת ארץ ישראל’, וכך נקשר לו כתר ראשון חוקרי ארץ ישראל. יצחק בן צבי אף הכתיר את הספר כפתור ופרח כספר המחקר החשוב ביותר מימי הביניים, ואילו אברהם יעקב ברוור אף קבע כי לא קם לאשתורי יורש עד למאה ה-19.
ומה באשר לפולמוס? ובכן, נראה כי בסופו של דבר הייתה ידם של התיבונים על העליונה, שכן המדע והפילוסופיה המשיכו לפרוח ולשגשג במחוז פרובנס, שהיה תחת שלטונו של מלך סיציליה, ולכן היהודים לא גורשו ממנו ואף הצליחו לקלוט יהודים שגורשו ממקומות אחרים. בתקופה שלאחר הגירוש, במחצית הראשונה של המאה ה-14, פעלו במחוז בתחומי הפילוסופיה והמדעים דמויות כמו שמואל בן יהודה ממרסיי, קלונימוס בן קלונימוס, ידעיה הפניני, ר’ לוי בן גרשום (רלב”ג), דוד כוכבי, יוסף אבן כספי וניסים בן משה ממרסיי.
דרך ארוכה עבר אשתורי הפרחי ממונפלייה במערב עד לבית שאן במזרח, ואת פירות דרך ארוכה זו השאיר לנו הקוראים בספריו ובעיקר בחיבורו החשוב כפתור ופרח. מפגש עולמות מרתק זה בימי הביניים מעשיר את ידיעותינו הן על העולם שעזב והן על העולם שהגיע אליו.