תשכחו מפרנקלין

להאזנה לפודקאסט של מאמר זה

בן עובד על עצמו

בחלק השני של האוטוביוגרפיה שלו נזכר בנג’מין פרנקלין (1706–1790), אחד האבות המייסדים של האומה האמריקנית, איך בסביבות גיל 25 ביקש לשבור את הרגליו הרעים ולרכוש לעצמו מידות טובות. כמו רבים אחרים שרצו לשנות את עצמם הוא גילה שרצון בלבד אינו מספיק:

כיוון שידעתי, או חשבתי שידעתי, להבדיל בין טוב לרע, חשבתי שאוכל תמיד לעשות את האחד ולהימנע מהאחר. אבל במהרה גיליתי שלקחתי על עצמי מטלה קשה מששיערתי … לבסוף הגעתי למסקנה שהחלטה תאורטית הקובעת שכדאי להיות כליל שלמות אין בה די כדי למנוע מעידה … למטרה זו תכננתי את השיטה הבאה (בנג’מין פרנקלין, ‘האוטוביוגרפיה’, עמ’ 105).

-

פרנקלין תיעד באופן קפדני את כישלונותיו בעבודת המידות. טבלת המעקב של פרנקלין מתוך מהדורת האוטוביוגרפיה שהודפסה בפילדלפיה ב-1868. מריבוי הנקודות בשורה השלישית נראה כי פרנקלין התקשה לשמור על סדר (מסומן באות O)

במשך שנה שינן פרנקלין הצעיר את השיטה שהגה, שהייתה בנויה מ-13 מידות. פרנקלין הקדיש שבוע כדי להתבונן בכל מידה, וכך השלים את מעגל המידות מדי שלושה חודשים, ובמהלך השנה הוקדשו לכל אחת מהן ארבעה שבועות. הוא התרכז בעקרונות הבאים:

1. איפוק – אל תאכל עד קהות חושים, אל תשתה עד שתנסוק למרומים
2. שתיקה – אמור רק מה שייטיב לאחרים או לך; הימנע משיחות שווא
3. סדר – קבע מקום לכל חפציך; עשה כל דבר בעתו
4. החלטיות – היה נחוש לבצע את הנדרש; בצע החלטותיך ללא רתיעה
5. חסכנות – אל תבזבז כסף אלא לשם עשיית הטוב, כלומר, חסוך ככל האפשר
6. חריצות – אל תבזבז זמן. אל תתבטל; הימנע מכל פעולה לא חיונית
7. כנות – הימנע מתכסיס ומשקר; חשוב בתום לב ודבר כפי שמתחייב מכך
8. צדק – אל תפגע באיש; אל תמנע מאיש את המגיע לו
9. מתינות – הימנע מקיצוניות; הבלג גם כאשר ראוי היה להגיב
10. ניקיון – הקפד על ניקיון הגוף, הלבוש והמגורים;
11. שלווה – אל תאבד את שלוותך בשל זוטות ותקלות מצויות או בלתי נמנעות
12. צניעות – אל תרדוף אחר הנאות החושים, הזדקק להן רק לשם בריאות וכדי להביא ילדים; לעולם לא עד קהות חושים, חולשה או פגיעה במוניטין שלך או של אחר
13. ענווה – חקה את ישוע ואת סוקרטס

(שם, עמ’ 106–107).

-

הגרסה העברית של הרב לפין. מתוך הספר ‘חשבון הנפש’ בהוצאת הסתדרות תלמידי סלבודקה בליטא, קיידאן, תרצ”ז

פרנקלין ניהל מעקב אחר התקדמותו ונסיגותיו ברכישת המידות הטובות. הוא ערך טבלה שבועית שבה רשומים ימי השבוע בעמודות והמידות בשורות. בסוף כל יום הוא שקל בזהירות עד כמה הצליח לדבוק במידה שעליה עבד באותו שבוע ועד כמה דבק ב-12 המידות האחרות, וסימן בטבלה נקודה שחורה במשבצת שבה חש כי נכשל.

פרנקלין ערך את המידות בסדר שחשב כי יועיל לרכישתן. שליטה בצריכת אוכל ובשתייה חריפה יכלה לדעתו לעודד “שוויון רוח ובהירות” (שם, עמ’ 108) החיוניות לעמידה בפני פיתויים ולשמירה על דיבור מאופק, ועל כן פתח באיפוק וממנה המשיך לשתיקה. באותה שיטה הקדים את החסכנות והחריצות לכנות ולצדק, וכך המשיך לאורך הרשימה בדרך לרכישת המידה המאתגרת מכולן – הענווה.

היו שנטו להמעיט בחשיבות כתביו של פרנקלין – ובכללם האוטוביוגרפיה ושיטת ההשתלמות המוסרית – בשל הנטייה הברורה שלו להדגיש את ההצלחה הכלכלית. אך הוא האמין כי רווחה ועצמאות כלכלית שהושגו בחסכנות ובחריצות “יקלו עליי להיות ישר וצודק” (שם). הוא ראה בשגשוג הכלכלי אמצעי המספק יציבות, כפי שהמחיש בפתגם הקולע: “קשה לשק ריק לעמוד זקוף” (עמ’ 121).

מהר מאוד הבחין פרנקלין כי שיטתו יכולה לסייע לאחרים המבקשים לשפר את מידותיהם, והוא התכוון לפתח אותה לכדי ספר שייקרא ‘אמנות המידה הטובה’. הוא אפילו תכנן להקים קבוצת אחווה בינלאומית סודית בשם ‘התנועה למען המידה הטובה’ שחבריה הפזורים בעולם יהיו מחויבים לשיטתו ויסייעו זה לזה לשפר את מידותיהם.

למרות הישגיו הרבים בתחומים אחרים פרנקלין לא הגשים את שאיפותיו היומרניות בתחום המוסר. עם זאת, שיטתו הופצה ברבים דרך האוטוביוגרפיה שכתב ושראתה אור רק לאחר מותו.

ספר מידות יהודי

אחד מקוראי האוטוביוגרפיה של פרנקלין היה הרב מנחם מנדל לֶפין (1749–1826), משכיל מתון מסטנוב שבפולין (היום באוקראינה) שהחליט להתאים את השיטה של פרנקלין לתורת המוסר היהודית. כמו דמויות אחרות בתנועת ההשכלה המוקדמת לא נטש הרב לפין את עולם התורה והמצוות לטובת הזהות המערבית החילונית שהלכה ונוצרה, אלא חיפש דרכים לנצל את יתרונותיה של התרבות המערבית לטובת היהודים ולחיזוק היהדות.

Wadco2

בית הכנסת בסטנוב עוצב כמבצר כדי שאפשר יהיה למצוא בו מחסה בעתות מצוקה

ב-1780 נסע הרב לפין לברלין, אולי כדי לטפל במחלת העיניים שממנה סבל. שם הוא פגש את משה מנדלסון, השניים למדו יחד ובעצתו החל הרב לפין לתרגם את ספר הרפואה של הרופא השוויצרי סמואל אוגוסט טיסו מצרפתית לעברית. כשחזר לפולין הוצג הרב לפין בפני הנסיך אדם קז’ימייז’ צ’רטוריסקי, אריסטוקרט פולני רב השפעה שנטה להשכלה. צ’רטוריסקי היה נחוש לקדם מודרניזציה בארצו וקיבץ סביבו אנשים מוכשרים כדי שיסייעו לו בכך. הרב לפין שלימד את ילדי הנסיך קיבל ממנו קצבה שנתית ותמיכה בפרסום כתביו.

ג'וזף פזקה, 1791

פטרונו של הרב לפין, הנסיך אדם קז’ימייז’ צ’רטוריסקי

ב-1792 עודד אותו פטרונו לפרסם תכנית לשילוב היהודים בחברה הפולנית המודרנית באמצעות השכלה כללית, התנגדות לחסידות ושינוי מבני במוסד הרבנות. אף אחת מההמלצות שנכללו במנשר שכתב הרב לפין בצרפתית לא התקבל על ידי הציבור היהודי או על ידי השלטונות, אך שני עשורים לאחר פרסומו הוקמו בתי ספר יהודיים אחדים ששאבו ממנו השראה.

רוב המשכילים התנגדו לתנועת החסידות שקמה במחצית הראשונה של המאה ה-18 בהשראת רבי ישראל בעל שם טוב ותלמידיו והתפשטה עד מהרה ברחבי מזרח אירופה. כרציונליסטים התנגדו המשכילים לצדדים המיסטיים שבחסידות שנתפסו בעיניהם כאמונות תפלות, וכן להערצת המנהיגים הרוחניים ולהסתגרות בעולמה של היהדות שאפיינו את התנועה. לדעת המשכילים נטיות אלה היוו מחסום בפני הקִדמה היהודית.

אחד מתחומי העניין של הרב לפין היה העיסוק בתיקון המידות, וב-1808 הוא פרסם בעילום שם את הספר ‘חשבון הנפש’. הספר השתייך לספרות תיקון המידות, סוגה ספרותית יהודית מוכרת שנכללו בה חיבורים מקובלים כמו ‘חובות הלבבות’ של רבנו בחיי אבן פקודה ו’מסילת ישרים’ של רמח”ל. בספר ‘חשבון הנפש’, שנכתב בעברית, התאים הרב לפין את שיטת השיפור העצמי של פרנקלין למסורת הספרותית של תיקון המידות שראה בה חלופה ראויה לחסידות.

לא ברור מתי התוודע הרב לפין לראשונה לכתביו של פרנקלין. ההיסטוריונית ננסי סינקוף סבורה שגם אם הייתה לו היכרות מוקדמת עם הכתבים לפני שפגש בנסיך צ’רטוריסקי, הרי שהערצתו של הנסיך לפילוסוף האמריקני היא שהשפיעה על הרב לפין לעסוק בשיטתו. פרנקלין וצ’רטוריסקי הכירו זה את זה כיוון ששניהם השתייכו למסדר הבונים חופשיים וביקרו בלשכת תשע אחיות, מרכז המסדר בפריז.

בספר ‘חשבון הנפש’ העתיק הרב לפין כמעט מלה במלה את 13 המידות המופיעות באוטוביוגרפיה של פרנקלין, אך דילג על אזכורם של ישו וסוקרטס וערך מעט התאמות נוספות. ‘חשבון הנפש’ הציע שיטה גמישה יותר מזו שהתווה פרנקלין, שיטה שניתן להתאים אותה למידותיו של כל אדם. פרנקלין רצה כאמור להקים אגודת אחווה בינלאומית שתשתמש בשיטתו, ואף טען כי היא מתאימה לבני כל הדתות. הרב לפין לא ניסה לשמור על האופי האוניברסלי של השיטה, אלא עודד את קוראיו להתרכז במאפיינים המתאימים לנסיבות חייהם ולאישיותם. הוא הדגיש כי מניין המידות המופיע בספר ‘חשבון הנפש’ הוא רק דוגמה, וכתב כי קוראים המצליחים לסגל לעצמם מידות אלה יכולים להתמודד עם אתגרים חדשים וליצור לעצמם רשימת מידות משלהם.

כארבעים שנה לאחר פרסום ספרו של הרב לפין הקים רבי ישראל מסלנט את תנועת המוסר, וזו התחרתה עם החסידות על לבם של צעירים אשר רצו להישאר נאמנים ליהדות ולקחת חלק במסע רוחני שאפתני. ראשיתה של תנועת המוסר במאה ה-19, והיא הגיעה לשיא כוחה לפני השואה, אז מנתה כ-3,000 תלמידים בשישים ישיבות אליטיסטיות. הספר ‘חשבון הנפש’, שנבנה לפי שיטת המידות של פרנקלין, קיבל את הסכמתם של תריסר רבנים והיה לספר יסוד בישיבות המוסר.

ממשיכיו של רבי ישראל מסלנט, מייסד תנועת המוסר: הרב אליעזר גורדון, מייסד ישיבת טלז; הרב ירוחם ליבוביץ, משגיח בישיבת מיר; רבי נתן צבי פינקל, הסבא מסלבודקה; הרב יצחק בלאזר, הרב הראשי של סנט פטרסבורג שעלה לירושלים

הספר שפרנקלין לא כתב

הרב לפין כתב למעשה את ספר תיקון המידות שפרנקלין תכנן לכתוב, וייעד אותו ליהודים במקום להפנות אותו לבני כל הדתות כפי שפרנקלין רצה. למרות שהרב לפין הצהיר במפורש בספר ‘חשבון הנפש’ שהשיטה החדשנית אינה המצאה שלו הוא לא ייחס אותה לפרנקלין ורק כתב:

אכן לפני כמה שנים נתגלה תחבולה חדשה, והיא המצאה נפלאה במלאכה זו [של תיקון המידות] שכמדומה שיתפשט טבעה אם ירצה השם במהרה, כאותה של המצאת הדפוס שהביאה אורה לעולם (‘חשבון הנפש’, מהדורת מרכז הספר תשמ”ח, עמ’ לא).

חוקרים יהודים – ובהם הלל לוין, עמנואל אטקס, דוד שחר וננסי סינקוף – ראו בהשמטת שמו של פרנקלין מעשה מכוון. במשך למעלה ממאתיים שנה נותר הקשר בין בנג’מין פרנקלין לבין הספר ‘חשבון הנפש’ נסתר מרבים מחסידיה של תנועת המוסר, כמו גם מחוקרים שעסקו בהגותו של פרנקלין.

ב-1969 כתב הרב ניסן וקסמן כי הופתע כאשר גילה את הקשר בין הספר ‘חשבון הנפש’ – שנלמד ביסודיות רבה בישיבות המוסר במיר ובסלבודקה – לבין בנג’מין פרנקלין. אף אחת מהמהדורות שהשתמש בהן לא הזכירה קשר זה, ואף אחד מרבותיו לא ציין אותו. הרב וקסמן טוען כי השמטת שמו של פרנקלין מיותרת, משום שגם אילו הייתה השיטה מיוחסת לו בפירוש מעמדו של ‘חשבון הנפש’ כספר מוסר יהודי לא היה נפגע:

הספר לא היה יורד מערכו גם אילו ידעו וגילו את מקורו הזר, כמו שלא נגרע מכבודם של … עוד ספרים שממקום אחר מחצבתם, ונתקבלו בחיבה והערצה בברית המסורת ועומדים זקופים בארון ספרי הקודש של האומה (ניסן וקסמן, “ספר שנתעלם מן העין”, ‘שנה בשנה’ תשכ”ט, עמ’ 303–304).

הרב וקסמן כותב במפורש כי הרב לפין ביסס את ספרו ‘חשבון הנפש’ על ‘האוטוביוגרפיה’ של פרנקלין:

השיטה הזאת היא באמת נפלאה עד מאוד בגישתה והערכתה את תכונות האדם וכוחותיו. לכן מצאה חן בעיני רבי מנדל לפין וייסד עליה את ספרו ‘חשבון הנפש’ שחיבר על ענייני תיקון המידות (שם, עמ’ 307).

וקסמן ראה צורך להדגיש כי ‘חשבון הנפש’ אינו סתם תרגום ספרו של פרנקלין אלא פיתוח של רעיון מתוכו כיון שעם השנים התעורר חוסר בהירות רב סביב מקורו של הספר.

לדוגמה, במאמר שפורסם שבע שנים קודם כתב ישראל קרניאלי על מייסד תנועת המוסר רבי ישראל מסלנט:

הוא לא חיבר ספרי מוסר גדולים משלו, אולם בהשתדלותו עובד הספר של הסופר האמריקאי בנימין פרנקלין על ‘תיקון המידות’ על ידי מנדל לפין סטנוב ונתפרסם בשם חדש: ‘חשבון הנפש’ (ד”ר ישראל קרניאלי, “רבי ישראל ליפקין מסלאנט ושיטת המוסר שלו”, ‘סיני’ נא, אייר-סיון תשכ”ב, עמ’ קמה).

לא ייתכן שרבי ישראל מסלנט הוא שעודד את הרב לפין להוציא את הספר, שכן הוא נולד לאחר ש’חשבון הנפש’ פורסם והיה בגיל ההתבגרות כשהרב לפין נפטר. ייתכן כי טעותו של קרניאלי נובעת מהערה שהופיעה במהדורות הספר שראו אור לאחר 1844. בהערה נכתב כי הספר ‘חשבון הנפש’ הודפס עתה לראשונה בעידודו ובהסכמתו של רבי ישראל מסלנט, וקרניאלי הסיק בטעות שההערה משקפת את תמיכתו של מייסד תנועת המוסר בחיבור המקורי, ולא בהדפסה החוזרת של הספר.

כתם ההשכלה

בעולם האורתודוקסי נתפסת עמדתה של תנועת ההשכלה כשלילה מוחלטת של היהדות המסורתית, וייתכן שזו הסיבה שהרב וקסמן מטשטש במאמרו את השתייכותו של הרב לפין לתנועת ההשכלה. בין שני ציטוטים שהוא מביא מהספר ‘חשבון הנפש’ הוא מעיר:

שתי ‘מרגליות’ אחרות [יש בספר], שלוּ לא ידענו מקורן היינו תולים אותן בלשונם העוקץ של ‘שרי השכלת גליציה’ נגד החסידות בני דורו של מחברנו (שם, עמ’ 309–310).

אלא שלפין אכן היה ממנהיגי ההשכלה הגליציאנית ואכן התנגד בחריפות לתנועה החסידית.

יש מי שמפריע להם שהרב לפין היה משכיל, ולאחרים צורמת העובדה שספר שהיה כה מרכזי בסדר הלימוד של ישיבות המוסר אינו מבוסס על מקורות יהודיים. לא בכדי שמו של פרנקלין נפקד מתולדותיה של תנועת המוסר ושמו של הרב לפין נזכר ללא אזכור של קורות חייו.

כך לדוגמא הספר ‘חשבון הנפש’ ראה אור בהוצאת פלדהיים בתשנ”ה בלי אף מלה על פרנקלין. במהדורה זו לא מוזכר גם הקשר של הרב לפין לתנועת ההשכלה.

מחלת השכחה

‘חשבון הנפש’ יצא לאור במהדורות רבות על ידי מו”לים שונים. למיטב ידיעתי, המהדורה היחידה שהזכירה את השפעתו של פרנקלין על הרב לפין היא זו שראתה אור במוסד הרב קוק בתשע”ו. עורך המהדורה, הרב מרדכי שמואל אדלשטיין, מזכיר את פרנקלין ואת שיטתו במבוא שהוא מכנה “כתב התנצלות בעד הספר”:

אמנם גופא דעובדא הכי הוא: חכם שבגויים בנג’מין פרנקלין הוציא לאור בחייו אוטוביוגרפיה מצליחה שניתרגמה ללשונות רבים … בגיל 25 בערך התעוררה בו תשוקה עזה להגיע לשלמות מוסרית … [והוא] גמר בלבו לתקן תכנית שתקנה לו הרגלים חיוביים (‘חשבון הנפש’, מהדורת מוסד הרב קוק תשע”ו, עמ’ 5).

באשר לסיבה שבשלה הצניע הרב לפין את מקור השיטה כותב הרב אדלשטיין “וטעמו עמו” (שם, הערה 21). הוא לא מזכיר את העובדה שהרב לפין היה משכיל, וגם את טעמיו שלו הוא משאיר עמו:

אין ברצוני להיכנס לדיון הרחב על תולדות חיי המחבר, השקפותיו וחוג ידידיו, אף כי יש בהחלט לכתוב דברים שיוכלו להרחיב ההסתכלות על פרטים אלו, אך נמנעתי מכך מכמה טעמים, ואולי עוד חזון למועד (שם, עמ’ 1).

-

אחרי שהושכח בנג’מין פרנקלין הושכח גם הרב המשכיל מנדל לפין. כרזה שהפיצה אגודת ‘תורה ומסורה’ מייחסת את 13 המידות לרבי ישראל מסלנט

דוגמה טובה לנטייה להתעלם מפרנקלין ומדמותו של הרב לפין בהקשר של תיקון המידות היא כרזה שהוציאה ‘תורה ומסורה’, רשת בתי ספר יהודיים בארצות הברית. הכרזה מייחסת את 13 המידות (Midos) לרבי ישראל מסלנט, אבי תנועת המוסר. היא לא מזכירה את מחבר הספר ‘חשבון הנפש’, ובוודאי שלא את בנג’מין פרנקלין. כך גם מוצגות המידות לילדים בבית הספר האורתודוקסי בעיר מגוריי פרובידנס, במדינת רוד איילנד שבארצות הברית. במקומות אחרים מופיעות 13 המידות בלי ייחוס למחבר כלשהו, כחלק מהמסורת היהודית.

ההתעלמות מהקשר בין פרנקלין לבין הרב לפין ניכרת גם מחוץ לתחומי האורתודוקסיה, שם לא התעלמו מפרנקלין אלא מתנועת המוסר. איגוד היהדות הרפורמית ובית הכנסת המרכזי של הקהילה הרפורמית בניו יורק הכינו ערכה הבנויה על שיטת 13 המידות של בנג’מין פרנקלין במטרה “לנהל דיאלוג עוצמתי סביב הערכים היהודיים והאמריקניים” (מתוך אתר המרשתת של היוזמה – Ben Franklin Meets Pirkei Avot). בערכה, שכותרתה ‘בן פרנקלין פוגש את פרקי אבות’, תנועת המוסר זוכה לאזכור אחד בלבד, ואילו הרב מנדל לפין ורבי ישראל מסלנט לא מוזכרים כלל.

עם השכחת השפעתו המשמעותית של פרנקלין על תנועת המוסר היהודית הושכחה גם דוגמה מאלפת של מפגש בין תרבויות.

בסופו של דבר נכנסו 13 המידות של פרנקלין ללא אזכור שמו בין קטעים יהודיים מסורתיים. מתוך חוברת לבת מצווה, דפוס חדוה, ירושלים

***

מי היה בנג’מין פרנקלין? קראו כאן.

–

לקריאה נוספת

בנג’מין פרנקלין, ‘האוטוביוגרפיה’, בתרגומה של רעיה ג’קסון, נהר ספרים, תשע”ב

הלל לוין, “בין חסידות להשכלה: על פולמוס אנטי-חסידי מוסווה”, בתוך: עמנואל אטקס ויוסף שלמון (עורכים), ‘פרקים בתולדות החברה היהודית בימי-הביניים ובעת החדשה’, מאגנס, תש”ם, עמ’ 182–191

נתן מיכאל גלבר, “מנדל לפין-סטנובר והצעותיו לתיקון אורח חיים של יהודי פולין בפני הסיים הגדול (1788–1792)”, בתוך: ספר יובל לכבוד הרב ד”ר אברהם ווייס, ניו יורק, תשכ”ד, עמ’ רע”א-ש”ה

 Shai Afsai, “Benjamin Franklin’s Influence on Mussar Thought and Practice: a Chronicle of Misapprehension”, The Review of Rabbinic Judaism 22, no. 2 (2019), pp, 228-276.